כ"ו אב ה'תשע"ז

יאזלובייץ JAZLOWIEC

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: בוצ'אץ'
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,982

·  יהודים בשנת 1941: כ- 560

·  יהודים לאחר השואה: יחידים ניצלו

תולדות הקהילה:
כללי

יאזלובייץ נוסדה כנראה ב- 1436. אמנם רווחה במקום אגדה שהעיר נוסדה על-ידי ארמנים עוד ב- 1250, אבל אין הוכחה לדבר. ב- 1519 קיבלה יאזלובייץ זכויות לפי החוק המאגד-בורגי ונקבעו לה שני ירידים לשנה , יום-שוק בשבוע ותחנת מכס. ב- 1647 עמדה העיר בהצלחה במצור של צבאות חמילניצקי. ב- 1669 כבשו אותה התורכים והחריבוה, והעיר היתה בשלטונם 7 שנים. לאחר שצבאות פולין חזרו וכבשו את יאזלובייץ, לא התאוששה העיר ועזבוה חלק מהעירונים, ובעיקר הארמנים. היישוב היהודי התקיים ביאזלובייץ עוד במאה ה- 16 ובעת ההיא קודש בית-העלמין. עד אמצע המאה ה- 18 היה היישוב היהודי דל, אולם לקראת 1772 כבר היו היהודים רוב אוכלוסי העיר. במיפקד שערכו השלטונות האוסטריים, כנראה בראשית שנות ה- 80 של המאה ה- 18, היו ביאזלובייץ 134 מפרנסים של 968 נפשות שהתקיימו ממקצועות אלה: סוחרים במשי - 2, צורף-נחושת - 1, צורפי-זהב - 2, חייטים - 11, מוזגים - 27, חוכרי בתי-מרזח בכפרי הסביבה - 26, חוכרים אחרים - 7, גלב - 1, חנוונים - 10, אופים - 3, קצבים - 2, מתווכים - 2, משרתים - 19, משרתות - 10, חיים על קיצבה - 14. נוסף לאלה היו ביאזלובייץ 46 ראשי-אב יהודים בלא עיסוק קבוע והמוגדרים כ"ארחי-פרחי". עם גידול האוכלוסיה היהודית לקראת סוף המאה ה- 19 לא רבו הפרנסות במקום, ולכן נאלצו רבים לעזוב את עירם. בשנים 1880- 1900 פחתה האוכלוסיה היהודית ברבע בהשוואה למניינה קודם-לכך. תהליך זה אף גבר בזמן מלחמת-העולם הראשונה, כשאיזור בוצ'אץ' כולו שבו נכללה יאזלובייץ סבל קשה מכובד ידו של הצבא הרוסי. מספר היהודים גדל קימעה בשנות ה- 20. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם התפרנסו רוב יהודי יאזלובייץ ממסחר. ומיעוטם ממלאכה ועגלונות. כן היו בעיירה כמה בעלי מקצועות חופשיים; כבר מראשית המאה ה- 20 ישב בה רופא יהודי, ד"ר מאיר סוקאל. רבנים ידועי-שם כיהנו בקהילת יאזלובייץ: ר' שמעון ב"ר אפרים שרנצלס רפופורט כיהן בה עד לכיבוש התורכי ב- 1669. אחריו ישב על כס הרבנות (עד 1693) כנראה בן-משפחתו ר' יחיאל-מיכל ב"ר אברהם שרנצלס רפופורט. בזמן הוויכוח עם הפראנקיסטים, שהתקיים בקאמיניץ-פודולסקי ב- 1756 ייצג את היהודים ר' דב-בער, רבה של יאזלובייץ וראש הוועד של קהילות פודוליה, המסונף לוועד דד"א. את כסאו ירש ר' צבי-הירש ב"ר יוסף מרגליות, ואחריו בא בנו ר' יצחק-דב מרגליות, בעל "באר יצחק". אחריו אחד מגאוני הדור ר' אברהם-דוד ווארמאן, שישב ביאזלובייץ בשנים 1791- 1814. מיאזלובייץ עבר לבוצ'אץ' הסמוכה. ר' אברהם דוד חיבר ספרים הרבה והידועים בהם: "דעת קדושים", "אשל אברהם" ו"מחזה אברהם". מ- 1870 ועד 1880 ישב ביאזלובייץ גדול פוסקי הדור ר' שלום-מרדכי הכהן שבאדרון, המכונה המהרש"ם. מיאזלובייץ עבר לבוצ'אץ' ומשם לבז'ז'אני. מ- 1881 ועד 1912 כיהן ביאזלובייץ רב מפורסם ר' מאיר ב"ר אהרן-יהודה אראק, בעל "מנחת קנאות", "מנחת מתים" ועוד. לאחר שנסתיימה מלחמת-העולם הראשונה כיהן ברבנות ביאזלובייץ ר' הלל שפרכר, שעבר ממנה בסוף שנות ה- 20 לזבאראז'. רבה האחרון של יאזלובייץ היה ר' אברהם ויינר. התנועה הציונית התפתחה ביאזלובייץ בראשית המאה ה- 20. באסיפה ציונית, שהתקיימה ב- 1908, ובה השתתף אחד ממנהיגי ציוני גאליציה, הנריק גבל, נאם גם ראש הקהילה והוא גם ראש העיר, והזדהה עם הפעולה הציונית. במאבק על הכרת היידיש כשפה של היהודים חתמו ב- 1907 ביאזלובייץ 600 איש על עצומה לשלטונות. קודם מלחמת-העולם הראשונה פעלו ביאזלובייץ גם פועלי ציון והאיגוד הסוציאליסטי-היהודי ז'.פ.ס. לאחר המלחמה נתקיימו ביאזלובייץ סניפי הציונים הכלליים, המזרחי ופועלי ציון. ב- 1928 הוקמה תנועת-נוער "אחוה" שמנתה ב- 1935 35 חברים, וב"אחוה צעירה" שהיתה המסונפת אליה היו אז 32 חברים. ליד "אחוה" הוקם בית-ספר עברי משלים, ובו למדו 35 ילדים ו- 15 מבוגרים. ליד פועלי ציון פעל חוג לדראמה. ב- 1935 הוקם סניף ויצ"ו שעסק בפעולות סעד, בעיקר בין הילדים. הבחירות לקונגרס הציוני התקיימו ביאזלובייץ, כנראה, רק פעם אחת ב- 1935; בבחירות אלה הצביעו בעד הציונים הכלליים - 110, המזרחי - 23 ורשימת ארץ-ישראל העובדת - 112 איש. נראה שבבחירות אלו השתתפו גם יהודי הכפרים בסביבה, ועל כך מעיד היחס בין מספרם הרב של השוקלים לעומת מספר היהודים בעיירה גופא. לאחר 17.9.1939 נכנס לעיירה הצבא האדום. אין נתונים על קורות היהודים ביאזלובייץ בימי שלטון הסובייטים ספטמבר( 1939 - יוני 1941). משפרצה המלחמה הגרמנית-סובייטית והשלטונות הסובייטיים פינו את יאזלובייץ, השתוללו בה האוקראינים, התעללו ביהודים ושדדום. עם כניסת הגרמנים לעיירה, נרדפו היהודים על-ידי השלטונות האוקראיניים המקומיים ועל-ידי המשטרה, בהסכמתם המלאה של הכובשים. הם פלשו לדירות ולקחו מכל הבא ליד; חטפו יהודים לעבודות קשות ומשפילות; החרימו אצל בעלי-משקים את הפרות והסוסים. מספר היהודים עלה במידה ניכרת (ל- 1,200 כמשוער), שכן הגיעו ליאזלובייץ פליטים מאימת הטבח שטבחו האוקראינים בכפרי הסביבה. ליאזלובייץ הגיעו גם מספר פליטים יהודים מהונגריה. ביאזלובייץ הוקם יודנראט, וכיושב-ראש נתמנה מ. קאמפר. כן הוקמה משטרה יהודית, ובראשה המפקד שפירא. אין בידנו ידיעות מפורטות על חייהם של יהודי יאזלובייץ בתקופת הכיבוש הנאצי. כמשוער, הועסקו כל הכשרים לעבודה על-ידי הגרמנים והאוקראינים בסלילת דרכים, בכריתת יערות ובמנסרות, במשקים חקלאיים ועוד. ודאי שולחו גם גברים צעירים למחנות-העבודה בסביבה. היישוב חוסל בסוף ספטמבר או באוקטובר 1942: יהודי יאזלובייץ נצטוו לעקור לבוצ'אץ' הסמוכה. כעבור זמן קצר בוצעו בבוצ'אץ' שתי אקציות גירוש ובשלהי 1942 הוקם בעיר זו גיטו, שריכז את שארית האוכלוסים המקומיים ושל העקורים מן הסביבה