א' אייר ה'תשע"ז

יארוצין JAROCIN

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: ירוצ'ין
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-9,550

·  יהודים בשנת 1941: כ-52

תולדות הקהילה:
 

י' נזכרת לראשונה בתעודות מן המאה ה-13 כעיר, מתנתו של הנסיך בולסלאב "האדוק" לאציל פולני. במרוצת הדורות עברה מיד ליד. עד 1656 התפתחה אוכלוסייתה ונוצרה בה תשתית כלכלית. ואולם פלישות השוודים באמצע המאה ה-17, ושרפה גדולה ב-1733, המיטו עליה הרס וחורבן, ותושביה נטשו אותה. בשנת 1752 קנה האציל יאן רדולינסקי את אדמותיה והחליט לשקמה וליישבה מחדש. בין התושבים החדשים שהזמין אז להשתקע במקום היו גם יהודים וגרמנים. אדוני העיר החדשים בנו את בתיה מאבן, ולא מעץ כבעבר, ריצפו את הרחובות והקימו בית-ספר ובית-חולים.
בשנת 1793 נכללה י' בסיפוח פרוסי. העיירה מנתה אז 965 תושבים שעסקו בחקלאות ובמלאכה.
עם פיתוח נתיבי התחבורה בכל נסיכות פוזנן, ובפרט מסילות-הברזל, נסללה גם מסילה לפוזנן ולאוסטרוב שעברה דרך י' ותרמה רבות להתפתחותה. בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הוקמו בעיירה מפעלים חדשים, המסחר שגשג ומספר בעלי המקצועות החופשיים גדל.
מספר התושבים בעיירה גדל מ-825 בשנת 1816 ל- 6,252 בשנת 1910. גם בין שתי מלחמות העולם נמשך הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית. בשנת 1939 מנתה האוכלוסייה המקומית 9,550 נפשות.
בספטמבר 1939 נכבשה י' בידי הגרמנים, שגירשו רבים מתושביה הפולנים ואת כל היהודים לגנרל-גוברנמן. אין בידינו מידע על יהודים תושבי י' לפני 1773. בין המתיישבים שהזמין האציל יאן רדולינסקי להשתקע בי' היו גם יהודים, והוא העניק להם פריווילגיה מיוחדת שכללה פטור מתשלום מסים למשך 6 שנים, היתר לבנות בעיר בתים וחופש פעולה כלכלי נרחב.
בשליש האחרון של המאה ה-18 קמה בי' קהילה יהודית מאורגנת. יהודי י' התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה, ובמלאכות כדוגמת חייטות ופרוונות הם אף היו הרוב. לקראת סוף המאה ה-18 היו אחדים מיהודי י' סוחרי תבואה עשירים.
לאחר שהעיר עברה לריבונותה של פרוסיה התפתחה הקהילה היהודית במהירות, וב-1840 מנתה 557 נפש. משנת 1608 התקיימו בי' מעת לעת ירידים שנתיים, אמנם לא בתדירות קבועה, וי' היתה למרכז מסחרי לסביבתה החקלאית. בזמן הירידים באו לי' גם יהודים לא- מקומיים עם מרכולתם, ועם הזמן היו הירידים בי' למאורע כלכלי חשוב; תושבי העיר והסביבה יכלו להרוויח בהם יותר משהרוויחו בכל ימות השנה. במאה ה-19 נוספו לתשתית הכלכלית של העיר מקורות פרנסה חדשים, וגם בין היהודים נמצאו יזמים שהקימו בתי-חרישת לטבק, לסוכר וללבנים. במקביל גדל גם מספר בעלי המקצועות החופשיים היהודים, בעיקר רופאים, עורכי-דין ומורים. במאה ה-19 בנו יהודי י' בית-כנסת, קידשו בית-עלמין ופתחו בית-ספר יסודי. גם בקהילת י', כמו בקהילות רבות אחרות ב"פולין-גדול", נתגלע בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 קרע בין האורתודוקסים לבין הליברלים. אחד הנושאים השנויים במחלוקת היה לשון הדרשות בבית-הכנסת; הליברלים דרשו להנהיג דרשות בגרמנית, ואילו האורתודוקסים ביקשו לשמר את המנהגים המסורתיים, ובכלל זה הדרשות ביידיש. בסופו של דבר נכנעו האורתודוקסים וויתרו בנושא הדרשות.
בסוף המאה ה-19 עזבו יהודים רבים את י' ועברו לתוככי גרמניה, אף-על-פי שגם בי' נהנו מרווחה כלכלית. בעת ההיא פיתחו היהודים לראשונה מעורבות פוליטית; לא מעטים מהם הצטרפו למפלגות גרמניות. אדוארד לסקר, שהצטרף בשנת 1835 למפלגה הליברלית-לאומית, נבחר במשך שנים לנציג מפלגתו בבתי-הנבחרים - לפני איחודה של גרמניה ב-1865 היה חבר הפרלמנט הפרוסי, ומשנת 1871 נבחר כמה פעמים לרייכסטאג של גרמניה המאוחדת. לסקר נחשב הנואם הראשי של מפלגתו בפרלמנט, אבל אפילו פעם אחת לא השמיע את קולו למען אחיו היהודים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבו את י' יהודים נוספים, ומגמת העזיבה נמשכה גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. רוב המהגרים עברו לערים גדולות בגרמניה. עם התמעטות הקהילה נסגר גם בית-הספר היסודי היהודי והמורים היהודים פוטרו.
בשנות ה-30 גברו הלכי הרוח האנטישמיים בי', אירוע אלים במיוחד עורר הדים בעיתונות הפולנית והיהודית: במרס 1934, בזמן היריד בי', הציבו יהודים מקומיים ולא-מקומיים את דוכניהם, כמנהגם מימים ימימה, כשלפתע הותקפו בידי חבורה של צעירים מתנועת הנוער האנטישמית ; הפורעים, חמושים במקלות ובמוטות ברזל, הרסו את דוכניהם של היהודים, פיזרו את הסחורה ופצעו יהודים רבים - חמישה מהם קשה, בתגובה כינס ארגון הסוחרים הזעירים היהודי אספת מחאה בעיר קליש, ובמהלכה הורכבה משלחת שהגישה למרכז הארגון בוורשה תזכיר מפורט על האירוע, בציון שמות הפצועים. המרכז בוורשה פנה לממשלה ודרש שיינקטו צעדים הולמים. לא ידוע לנו מה היו הצעדים שננקטו ומה הועילה הפנייה לשלטונות.
בשנת 1921 עוד נותרו בי' 113 יהודים ; ב-1939, ערב הכיבוש הגרמני, ירד מספרם ל-52 בלבד. מיד עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים נדרשו היהודים למסור למפקדה הגרמנית רשימות מפורטות של רכושם, ועל סמך הרשימות האלה אולצו היהודים למסור את כל נכסיהם לגרמנים. ב-22 באוקטובר 1939 גורשו כל יהודי י' לגנרל-גוברנמן, וגורלם היה כגורל אחיהם באזור הזה.