ל' ניסן ה'תשע"ז

יאריצ'וב נובי JARYCZOW NOWY

עיר בפולין
מחוז: לבוב
נפה: לבוב
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,139

·  יהודים בשנת 1941: כ- 976

·  יהודים לאחר השואה: כ- 20

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

משפרצה מלחמת-העולם השנייה כבשו את העיר צבאות הסובייטים ביום-הכיפורים ת"ש. בתקופת השלטון הסובייטי לא פקדו את היהודים רדיפות מיוחדות, להוציא את העשירים, שחנויותיהם ובתיהם הוחרמו. ואולם רע היה מצבם של היהודים פליטי המערב, שנשלחו בשנת 1940 על-ידי השלטונות הסובייטיים לירכתי רוסיה. לאחר פרוץ מלחמת גרמניה-ברית-המועצות נכבשה יאריצ'וב נובי על-ידי הצבא הגרמני בימים האחרונים של יוני או בתחילת יולי 1941. זמן מועט לאחר כניסתם לעיר תפסו הגרמנים כ- 30 יהודים וכלאום (כנראה כבני-ערובה) בבית-הסוהר המקומי. ואולם הכלואים שוחררו אחד-אחד תמורת כופר. כבר בימים הראשונים לכיבוש נתחייבו היהודים לענוד על שרוולם סרט מגן-דוד ולספק יום-יום 100 צעירים לעבודת-כפייה בעיר. במחצית הראשונה של יולי אסרו השוטרים הגרמנים 13 או 14 אישים יהודים, הוציאו אותם מחוץ לעיר וירו בהם. סבורים שהם נרצחו ליד הכפרים בולשוב-רודאנצה, ועמם עוד כ- 30 יהודים מהכפרים הללו. כעבור זמן קצר הוקמו ביאריצ'וב היודנראט והמשטרה היהודית. ליושב-ראש היודנראט מינו הגרמנים צעיר אחד, ישראל אינדיק, בן לסוחר-עצים עשיר, שנספה בהריגה שנזכרה לעיל. היודנראט חוייב לשלם קנס גבוה ולספק בהתמדה מתנות בסחורות ובחפצי-ערך. כיוון שכך, נאלץ היודנראט לתבוע את הכסף והחפצים מידי היהודים העשירים. היודנראט נדרש גם לספק צוותי-עבודה לגרמנים, והיה מרכיב אותם מבין העניים, שכן העשירים פדו עצמם בכופר. כספי הכופר שימשו בחלקם לתשלום שכר זעום וכמויות מזון קטנות לעובדים. בשעת העבודה היו הגרמנים והאוקראינים מתעללים בעובדים. שפר חלקם של בעלי-מלאכה יהודים רבים, שהועסקו במפעלים ובמוסדות שונים. הללו קיבלו מידי המעסיקים שלהם שכר ופעמים גם מנות-מזון, או הזנה במקום עבודתם. מקצתם (כגון אוספי פסולת וגרוטאות, קוני עורות) יכלו לנוע ברשיון, לשם ביצוע מלאכתם בכל הסביבה, ואפילו להגיע אל ערים גדולות יותר, אף-על-פי שנסיעות אלו היו כרוכות תמיד בסכנת-חיים. בחודשים הראשונים לכיבוש העלו הגרמנים והאוקראינים באש את בית-הכנסת ואת בית-המדרש. בסתיו 1941 התחילו המצודים על גברים צעירים לשם שילוחם למחנות-העבודה, שתנאי-הקיום בהם מחרידים היו. על היודנראט ניטל כנראה, לספק לפי דרישתם של מנהלי המחנה (בעיקר המחנה בוויניקי), מזון ליהודי יאריצ'וב נובי הכלואים שם, אף שלא היה כל בטחון כי אכן המזון מגיע אליהם. לא נעדרו גם גזירות אחרות. נאסר על היהודים לצאת את העיר, והשוטרים האוקראינים ארבו לחומקים בחשאי לסביבה לשם מכירת רכושם לאוכלוסים הנוצרים ולשם קניית מזון. הנתפסים עונו וגם נרצחו, ולכל המוטב הוצגו ללעג ולקלס בפומבי; למשל, ביום-השוק הוליכו אותם בעיר בלבוש משפיל. בחגי היהודים בעיקר( בפסח ב"שת) היו השוטרים האוקראינים מפזרים את מנייני המתפללים, מכים אותם ומתעללים בהם. מאורע מחריד היה רצח 30- 40 זקנים יהודים בקיץ 1942. נסיבות הרצח הזה לא נודעו. שוטרים גרמנים או אוקראינים חטפו אותם ברחוב, או שהוציאום מבתיהם. סבורים, שהזקנים נטרפו על-ידי כלבים. מצבם של יהודי יאריצ'וב נובי החמיר מאוד באוקטובר או בנובמבר 1942. אל יאריצ'וב נובי הובאו יהודים מכל הסביבה, ואוכלוסיה יהודית מוגדלת בהרבה נכלאה בגיטו שגודר. בגיטו עצמו שררה צפיפות איומה, משפחות אחדות גרו בחדר אחד. התנאים הסאניטאריים מחרידים, מה גם שלא היו בארות מים חיים במידה מספקת. היהודים הורשו לשאוב מים מן הבאר העירונית הסמוכה לגיטו אחת ביום, בין השעה 12 ל- 13. רעב וצינה פקדו את הגיטו. נתגלו מקרי טיפוס רבים ותרופות לא היו. כנגד זה שפר חלקם של בעלי רכוש למכירה, של כל מיני זריזים ו"מאכרים", ושל יהודים שהוסיפו לעבוד מחוץ לגיטו במפעלים ובמוסדות גרמנים. היישוב ביאריצ'וב נובי חוסל ביום 15.1.1943. סבורים, כי השלטונות הגרמניים החישו את חיסול הגיטו לבקשת שלטונות העיר האוקראינים, שחששו מהתפשטות מגיפת הטיפוס בשאר חלקי העיר. לפנות-בוקר הקיפו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגיטו, הוציאו את האנשים מבתיהם וכינסו אותם בשוק. החולים והתשושים נהרגו בו במקום. בשוק שהו האנשים שעות רבות והשומרים התעללו בהם. רבים מהם - יחפים ורק לבנים לעורם - קפאו ומתו. לא הועילו שום כרטיסי-העבודה ואיש לא שוחרר. כל הציבור. כולל היודנראט, (2,300- 2,500 נפש), הובאו ליער הקרוב, שם כבר נחפרו קברות גדולים. היהודים נצטוו לעבור על גשרון-לוחות לרוחב התעלה, ונורו באש מיקלעים תוך כדי מעברם. יהודים רבים נמלטו מן האקציה שכן התחבאו במחבואים שהוכנו מראש, או שברחו בעוד מועד לסביבה, ליער או אל נוצרים מכרים. ימים אחדים לאחר האקציה התחילו השוטרים הגרמנים והאוקראינים ברדיפת היהודים האלה. הנתפסים נורו ב- 18.1.1943 בבית-העלמין. זמן-מה השאירו הגרמנים בחיים חלק מהשוטרים היהודים וכן גברים צעירים וחזקים. הם נצטוו לקבור את היהודים שנרצחו בתחום הגיטו ובמקומות ההריגה. מקצתם של גברים אלה, כ- 35 במספר, הצליחו להימלט ולהתחבא ביער בסביבה. השאר נורו לאחר שגמרו את העבודה שהוטלה עליהם. לפי ידיעה אחת, הוקם במארס 1943 ביאריצ'וב נובי מחנה-עבודה, שהתקיים חודשים אחדים. לא ידוע כמה יהודים רוכזו בו, מאין באו ובמה עבדו. 20 יהודים מתושבי יאריצ'וב נובי ניצלו מן המלחמה. 3 מהם החזיקו מעמד בבונקר ביער, 3 במחבוא אצל פולנים, 14 שבו מרוסיה ביניהם( 8 חיילים בצבא הסובייטי).
 

הישוב עד מלחה"ע II-ה

ככפר נוסדה יאריצ'וב נובי על-ידי האצילים ב- 1451; וכעיר הוכרה ב- 1563. עד חלוקת פולין ב- 1772 היתה יאריצ'וב נובי בבעלותם הפרטית של האצילים - הנגידים לבית ז'ולקייבסקי, סובייסקי, ראדז'יוויל ועוד. העיר סבלה במיוחד מפלישות הטאטארים ב- 1578 וב- 1695. במאה ה- 17 וה- 18 נודעה יאריצ'וב נ' בייצור חגורות רקומות חוטי כסף וזהב, ובתחילת המאה ה- 19 יצא לה שם על אריגי-הצמר (כ- 1,100 מטרים בד בערך בשנה). תעשיית-בית זו חוסלה במרוצת השנים, ובסוף המאה ה- 19 נמצא ביאריצ'וב נובי אך מפעל תעשייתי אחד - מבשלת הבירה. ב- 1872 פקדה את העיר דליקה שאכלה כמעט את כל בתיה. בתחילת מלחמת-העולם הראשונה כבשו הרוסים את יאריצ'וב נובי והעלו באש בתים רבים בה. סבל רב נגרם לתושבי יאריצ'וב נובי בתקופת שלטון הרפובליקה האוקראינית המערבית בה (נובמבר 1918 - מאי 1919). העיר לא חזרה לקדמותה גם בתקופת השלטון הפולני המחודש. נראה שהיהודים התיישבו ביאריצ'וב נובי עם הכרת מעמדה כעיר (הידיעה הראשונה עליהם היא מ- 1577), אולם היישוב הראשון בן 25 איש לערך נהרס בעת פלישת הטאטארים ב- 1578. נשבו אז בידי הפולשים 5 יהודים, ועוד 5 נספו במגיפה. ב- 1628 העידו עירוני יאריצ'וב נובי בשבועה שאין בעיר יהודים החייבים בתשלום מס-גולגולת. היישוב היהודי שוקם כנראה אחרי הפלישה השנייה הגדולה של הטאטארים (1695), וגדל לאחר שנסתיימו מלחמות השוודים בראשית המאה ה- 18. במאה זו נמצאו בכפר קוקיזוב הסמוך ליאריצ'וב נובי מספר משפחות קראים. ב- 1717 שילמו יהודי יאריצ'וב נובי 516 זהובים מס-גולגולת. היישוב היהודי שהלך וגדל בסוף המאה ה- 18 ובמאה ה- 19, נפגע קשה בדליקה שהתלקחה ב- 1872 ובעקבותיה נשארו כ- 2,000 נפש בלא קורת-גג והנזק הגיע לפי האומדן, לכמיליון כתרים. מרבית הניזוקים היו יהודים. לאחר שהעיירה שוקמה שוב מהריסותיה, נפגע היישוב היהודי קשה בעת הכיבוש הרוסי במלחמת-העולם הראשונה. בטרם נסוגו מן העיירה במאי 1915, העלו הרוסים 200 בתי יהודים באש. דייריהם נאלצו לגור במרתפים בלא חימום ותנורים לבישול; הורגש מחסור כבד במזון ובהלבשה. במגיפה שהתפשטה אז בעיר נספו כ- 140 יהודים; נמחקו משפחות שלמות, ורבו היתומים העזובים לנפשם. בעת השלטון של הרפובליקה האוקראינית המערבית חויבו הגברים היהודים בעבודות-כפייה במחנות הצבא האוקראיני. בין שתי מלחמות-העולם לא חזר היישוב היהודי לקדמותו. כ- 40 אחוז מאוכלוסיו לא חזרו לעיר מולדתם (מהם שנקלטו בלבוב הסמוכה ומהם שהיגרו לחוץ-לארץ). ראשוני המתיישבים ביאריצ'וב נובי עסקו ברובם בחכירה ובמסחר. ביישוב המחודש התגוונו מקורות פרנסתם של יהודי יאריצ'וב נובי ולצדם של הסוחרים כבר נמצאו בעלי-מלאכה מכל המקצועות. רבים מהם התמחו בייצור חגורות רקומות בחוטי כסף וזהב. ב- 1780 נמסר שרוב בעלי המלאכה במקצוע זה היו יהודים. במאות ה- 19 וה- 20 היה עיקר עיסוקם של יהודי יאריצ'וב נובי המסחר הזעיר, הרוכלות בין( היתר סיפקו יהודי יאריצ'וב נובי מוצרי חקלאות לשוקי לבוב הסמוכה) וכן המלאכה. מספר מבקשי ההלוואות בקופת גמ"ח ב- 1935- 1936 אמור להעיד על המיבנה המקצועי של יהודי יאריצ'וב נובי בעת ההיא. לפי הנתונים פנו בבקשות לקבל הלוואה באותה שנה 38 בעלי-מלאכה, 183 סוחרים זעירים, 6 שכירי-יום ו- 9 חקלאים. למעשה נמצאו אז ביאריצ'וב נובי 6 יהודים חקלאים (30 נפשות) וברשותם 180 דונאם אדמה, 10 סוסים, 14 ראשי בקר ו- 143 עופות. אולם כסוחרים וכבעלי-המלאכה כן גם החקלאים היהודים נאלצו ללוות כדי לקיים עצמם. ההלוואות היו בסכומים קטנים יחסית (ב- 1936 ניתנו להם 81 הלוואות על סך כולל של 8,562 זלוטי). עד לאמצע המאה ה- 18 היתה הקהילה היהודית ביאריצ'וב נובי מסונפת לקהילת ז'ולקייב, ואחר-כך היתה לעצמאית. על חשיבות הקהילה תעיד העובדה, שב- 1711 התקיים בה כנס של ועד מדינת רייסן. במאה ה- 18 וה- 19 כיהנו ביאריצ'וב נובי רבנים ידועי-שם. במחצית הראשונה של המאה ה- 18 ישב על כס הרבנות ביאריצ'וב נובי ר' דוד אשכנזי, בנו של החכם צבי. בסוף ימיו עזב את משרתו והתיישב בעיירה לשניוב, בה (נפטר ב- 1805). בעת ההיא נפוצה החסידות ביאריצ'וב נובי. בכתר יואל ב"ר דוד קצנלבוגן, קודם רבה של שייניאבה ואחר-כך רב בהרוביישוב. כן ידועים לנו מן המאה ה- 18 הרבנים ר' מרדכי (נפטר ב- 1776), ר' אריה-לייבוש תאומים ב"ר יצחק-מאיר (נפטר ב- 1798) ור' משה רפפורט( נפטר ב- 1805). בעת ההיא נפוצה החסידות ביאריצ'וב נובי. בכתר הרבנות והאדמו"רות שימש ר' שלום הלוי רוזנפלד, הקרוי "העילוי מראווא". הלה עבר באחרית ימיו לקאמיונקה סטרומילובה, שם נפטר ב- 1851. פאר וכבוד הוסיף לקהילת יאריצ'וב נובי ר' זאב-וואלף גרשטל, שביהן תחילה (מ- 1890) כמו"צ וב- 1908 נתמנה אב"ד במקום אביו ר' מרדכי גרשטל - גם הוא רב ביאריצ'וב נובי. ר' זאב-וואלף נודע בלמדנותו ובידיעותיו המרובות באסטרונומיה. עד פטירתו ב- 1932 נחשב לבר-הסמכא בפולין כולה בהכנת לוח-השנה העברי, על החישוב המדוייק של המולד וכיו"ב. מספריו נדפסו "דברים נפלאים (על המדרשים), "כוכבים", וכן "בין השמשות" - על חוכמת התכונה עם מפת הכוכבים. גדולתו בתורה לא מנעה ממנו התנפלויות מצד חסידי בלז בעיירה, שהיו רוב החסידים במקום. לעתים כיהנו באותו זמן רבנים או מורי הוראה נוספים ואף שתי חברות קדישא יריבות היו בקהילה. אחרון הרבנים ביאריצ'וב נובי היה ר' פסח ז'יטאמור שנספה בשואה. ב- 1933 קבע את חצרו ביאריצ'וב נובי ר' שמואל גוטסמאן-הליר, האדמו"ר מלאשקוביץ. ב- 1939 או בתחילת 1940 נמלט מיאריצ'וב נובי והגיע לארצות-הברית. הקהילה קיימה בית-כנסת, בית-מדרש ומספר קלויזים של החסידים על פלגותיהם. החוגים הציונים הראשונים הופיעו ביאריצ'וב נובי בסוף המאה ה- 19. ב- 1902 התקיים במקום איגוד ציוני. על השפעתם הגוברת והולכת של הציונים תעיד העובדה, שהאזכרה ליום השנה הראשון למותו של ב. ז. הרצל התקיימה ברוב עם בבית-הכנסת. בין שתי מלחמות-העולם הוקמו ביאריצ'וב נובי סניף אחוה (1932) וקיבוץ הכשרה שלו (1934), התאחדות-פועלי ציון (1934) וקן הנוער הציוני (1933). בבחירות לקהילה שהתקיימו ב- 1928 קיבלו הציונים 5 מאנדאטים, החסידים - 2, ו"הלאומיים" - מאנדאט אחד. בבחירות לעיריה ב- 1934 חולקו המאנדאטים שווה בשווה בין היהודים, האוקראינים והפולנים - 4 מאנדאטים לנציגי כל לאום. בהשפעת השלטונות נבחרו לעיריה יהודים מבין החרדים בלבד. בבחירות לסיים הצביעו בעד הרשימה הלאומית 410 יהודים (כמעט כל המצביעים). בתמיכה של הג'וינט הוקם ב- 1922 בית-ספר עברי בן 4 כיתות (כנראה בית-ספר משלים), ובו למדו בשנה ראשונה לקיומו 80 תלמידים (25 בנים ו- 55 בנות). ליד הארגונים הציונים התקיים חוג לדראמה. בשנות ה- 20 סבלו סוחרי יאריצ'וב נובי היהודים מעולם הכבד של המיסים השרירותיים שהטילו עליהם השלטונות. באוקטובר 1929 פרצו 10 שודדים אוקראינים לעזרת-הנשים בבית-הכנסת בשעת התפילה, ותוך איום בנשק שדדו מן הנשים את תכשיטיהן. במירדף אחר השודדים שארגנה המשטרה נהרגו 4 מהשודדים.