א' אב ה'תשע"ז

ידליצ'ה JEDLICZE

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: קרוסנו
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-782

·  יהודים בשנת 1941: כ-148

·  יהודים לאחר השואה: כ-20

תולדות הקהילה:
כללי

עיירה-כפר הסמוכה לאחוזה, גם היא בשם ידליצ'ה. במרחק של 1 ק"מ ממנה נבנתה בסוף המאה ה- 19 תחנת-הרכבת, ששירתה את האחוזה ואת העיירה גם יחד. כנראה תרמה תחנת-הרכבת לפיתוחו של הישוב. תושבי ידליצ'ה הנוצרים עסקו בחקלאות, עבדו כשכירים במסילת-הברזל או באחוזה. ב- 1898 היו בסביבה וביישוב עצמו התמרדויות של האיכרים, שדוכאו בידי הז'אנדרמריה ויחידת הצבא שהוזעקו למקום. עד לקראת סוף המאה ה- 19 היה היישוב היהודי דל אוכלוסים, והיה כפוף לקהילת קרוסנו או קהילת יאסלו. בתחילת המאה ה- 20 התארגן הישוב היהודי מבחינה קהילתית; הועסק שו"ב, ובתקופה שבין שתי מלחמות- העולם כיהן במקום גם רב. בשנות ה- 20 הראשונות למאה ה- 20 כיהן כאב"ד ידליצ'ה ר' מנחם-נחום ואקסברג, שעבר לאחר- מכן לכהן כדומ"ץ בקהילת קראקוב (נספה שם בתקופת השואה). בתקופת כהונתו של הרב הנ"ל היה שו"ב ר' בריש אפשטיין. רבה האחרון של ידליצ'ה היה הרב יצחק וייסברוט (וייסברט), שאף הוא נספה בשואה. בנובמבר 1918 פרעו עריקי הצבא וכן הכפריים שחברו עמהם פרעות ביהודי ידליצ'ה. בתי היהודים וחנויותיהם נשדדו, ומה שלא עלה בידי הפורעים לגזול, הושחת או הושלך אל הביצות. 14 בתים של יהודים העלו הפורעים באש. תושבי המקום הלא-יהודים לא באו לעזרת שכניהם היהודים, אפילו לא בכיבוי הדליקות שנמשכו עוד כמה זמן לאחר הפרעות. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נתקיים במקום סניף של הסתדרות "הציונים הכלליים". ב- 1927 נמסר על קיום "עזרה" לחלוצים, ובאותה שנה התארגנה "אגודת אחים", שריכזה סביבה כמעט את כל בני הנוער היהודי במקום. ליד הארגון נתקיימו קורסים ללימוד השפה העברית. אפילו ביישוב יהודי דל זה היו כמה תורמים לקרן היסוד. בשנת 1921 נאספו לקרן זו תרומות בסכום של כ- 80 דולאר. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתנו 28 בוחרים את קולותיהם כלהלן: 15 ל"הציונים הכלליים", 3 ל"המזרחי" ו- 10 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". באמצע ספטמבר 1939 הגיעה לידליצ'ה קבוצת אנשי אס-אס הם התחילו בחיפושים בבתי היהודים בתואנה, שהללו הסתירו שם נשק. החיפושים היו מלווים התעללות בבעלי הבתים ובבני-משפחותיהם. הגרמנים גזלו כל הבא ליד, בעיקר כסף ודברי-ערך. הם אספו את כל הספרים שבבתים, לרבות ספרי קודש, והעלום באש ברחוב הראשי של ידליצ'ה. ביאנואר 1940 חויבו כל היהודים מגיל 12 ומעלה לשאת על זרועם הימנית סרט לבן עם מגן דוד כחול. בדצמבר 1941 נגזלו מן היהודים כל דברי הפרווה. כל פרק-הזמן 1941- 1942 היו הגרמנים חוטפים את יהודי ידליצ'ה לעבודות- כפייה שונות. בתקופת הכיבוש הגרמני גדלה האוכלוסיה היהודית בידליצ'ה בהיקף ניכר. למקום הגיעו פליטים מערים גדולות כקראקוב, טארנוב, גורליצה, יאסלו. באותם הימים הלכה וגברה מצוקתם של יהודי ידליצ'ה, ובעיקר של הפליטים והעקורים מערים אחרות. בפברואר 1942 היו בטיפולו של מרכז י.ס.ס. בקראקוב 200 יהודים בידליצ'ה. ביולי 1942 הובלו יהודי ידליצ'ה לקרוסנו. לפי( גירסה אחרת היה הגרוש ב- 12 לאוגוסט 1942). בגירושם של היהודים השתתפו אנשי המשטרה האוקראינית, שנתבלטו באכזריותם הרבה; הם הרגו במקום 2 מן המגורשים, ובדרך לקרוסנו נרצחו בידיהם גם יהודים נוספים. מקרב תושבי ידליצ'ה ניצלו כ- 20 יהודים, מהם שהסתתרו בסביבה ונעזרו באוכלוסיה הפולנית, ומהם ששהו בימי המלחמה בברית-המועצות.