ה' סיון ה'תשע"ז

יוזפוב JOZEFOW

עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: בילגוראי
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
כללי

עד 1725 היתה י' כפר בבעלות משפחת האצילים זמויסקי. באותה שנה קיבלה י' מעמד של עיר וזכות לקיים שווקים וירידים, והתפתחה בקצב מואץ. בשנת 1772, בעקבות חלוקת פולין הראשונה, נכללה בתחומי רוסיה ואיבדה את מעמדה העירוני. במאה ה-19, בתקופת מלכות פולין הקונגרסאית, הלך והצטמצם מספר התושבים בי'. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בשנת 1869 הוקמו במקום בית-חרושת לסוכר ומחסנים הקשורים לענף ייצור זה.
בשלהי המאה ה-17 כבר היה בי' יישוב יהודי קטן. ביזמת היהודים התפתח במקום המסחר בעצים, ובמרוצת הזמן נעשה הענף הזה מקור פרנסה חשוב ליהודי המקום. בשנת 1835 ביקשה קבוצה של יהודים מי' לייסד מושבה חקלאית בסביבת העיר; הם קיבלו מבעלי העיר שטחי קרקע, אבל בסופו של דבר לא עלה בידיהם להוציא את התכנית אל הפועל. במאה ה-19 התרכז בידי היהודים ייצור המשקאות החריפים ושיווק בירה ותמד. בשנת 1886 הקים יהודי מי', ישראל פרנקל, בית-חרושת לזכוכית. כמה יהודים עסקו במלאכה והתפרסמו באזור כולו כבעלי מקצוע מעולים בענפי החייטות, הכובענות, הסנדלרות ועוד.
במאה ה-19 היתה י' מרכז להדפסת ספרים עבריים. בראשית המאה, כנראה בשנת 1824, הקימו דוד סעדיה ושעיה וקס בית-דפוס עברי, שהתפתח במהירות. בבית-הדפוס הזה נדפסו ספרים רבים והוא סיפק תעסוקה ופרנסה ליהודים רבים כסדרים, דפסים, מגיהים, כורכים וכיוצא באלה. בית-הדפוס של וקס פעל במשך 35 שנה. בשנת 1865 נוסד בי' בית-דפוס נוסף, של האחים ברוך ושלמה זצר, שעלה על קודמו (מאוחר יותר עבר גם הדפוס הראשון לבעלותם). באותו זמן בערך הקימו משה ומנדל שניידמסר מי' שני בתי-דפוס בלובלין.
בשלהי המאה ה-17 התבססה הקהילה והוקמו מוסדות ציבור ודת. בתחילה נערכה התפילה בציבור בבית שכור בכיכר השוק. בשנת 1735 הוקם בית-כנסת, בסיועו של "ועד דד' ארצות", שהעניק לקהילה הלוואה לצורך זה. הוועד אף הסכים בשנת 1739 לפרוס את תשלומי הפירעון על-פני מספר שנים, כרי להקל על הקהילה. עד תחילת המאה ה-19 לא היה בי' בית-עלמין יהודי והנפטרים הובאו לקבורה בבית-העלמין בבילגוראי (ע"ע).
קהילת י' מוזכרת כמה פעמים בדיוני "ועד דד' ארצות", ונראה שנמנתה עם הקהילות החשובות באזור. כס הרבנות שלה נחשב מאוד וישבו עליו רבנים ידועי-שם. במשך מספר שנים כיהן בי' ר' שלמה קלוגר, שנודע לימים בכינויו "המגיד מברודי" (נפטר ב-1869). לפי המסורת חיבר "המגיד מברודי" 375 ספרים, כמניין הגימטריא של שמו "שלמה". תקופת כהונתו בי' היתה כנראה בשנים 1815-1821 אחר-כך נזכר בשמו ר' חיים אלעזר וקס, מחבר הספר "נפש חיה", שהיה באחרית ימיו רבה של קליש. בי' נולד בשנת 1745 ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ, הוא "החוזה מלובלין".
עם רבני הקהילה נמנו גם ר' צבי הירץ מינץ; ר' זאב יצחק, תלמידם של "החוזה מלובלין" והמגיד מקוז'ניץ; חברו לחסידות ר' נחמיה ; ר' צבי הירש בן יעקב; ר' נתן (בשנת 1885); ר' יחיאל ישעיה מינצברג, ובנו ר' אברהם אליעזר, שעלה לארץ-ישראל (נפטר ב-1904). בשלהי המאה ה-18 כיהן ברבנות י' ר' שלום יוסף הרצשטארק (נפטר ב-1924), שהיה מפורסם בפולין. הרב האחרון, ר' שמעון פרנצבסקי, חתנו של הרב הרצשטארק, נספה בשואה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה הוקמו בי' הארגונים הפוליטיים היהודיים הראשונים, סניפים של ההסתדרות הציונית ו"המזרחי".
 

היהודים בין שתי מלחמות העולם

בתקופה שבין שתי המלחמות לא היו שינויים גדולים במבנה המקצועי של היהודים בי'. מקורות הפרנסה העיקריים הוסיפו להיות המסחר הזעיר, רוכלות בכפרים והשווקים והירידים. כמו-כן עסקו היהודים במלאכה ובעיקר בחייטות, בכובענות ובסנדלרות. משפחות אחדות, התפרנסו מחכירת גני פרי בכפרים ובאחוזות הסמוכות. היו גם יהודים שגידלו פירות וירקות, ומשפחות יחידות, התפרנסו ממסחר בעצים. בבעלותם של יהודים היו אז ' גם מבשלות בירה ומפעלים לייצור משקאות חריפים.
מצבם הכלכלי של רוב יהודי י' היה קשה. בתום המלחמה נוסד בי' בית-תמחוי לנזקקים, בכספי הג'וינט. בשנת 1927 נפתחה "קופת גמילות חסדים" עם הון יסוד של 2,000 זלוטי, ובשנת 1929 נוסד בנק קואופרטיבי יהודי, "קופת הסוחרים" שמו. איגוד יוצאי בילגוראי והסביבה בארצות-הברית תמך בעניי העיר. אבל למרות עזרה זו היה צורך לעתים קרובות לערוך מגביות בערים הסמוכות, כדי להבטיח את קיומם של מוסדות העזרה בעיר.
יהודי י' היו ברובם דתיים שומרי מסורת, וחיי הציבור התרכזו במידה רבה ב"שטיבלעך" של חסידי אלכסנדר, וורקי ואמשינוב. קבוצת החסידים הגדולה ובעלת ההשפעה הרבה ביותר היתה זו של חסידי גור. בגלל אופיה המסורתי של הקהילה היהודית הוקמו והתפתחו בה הארגונים הפוליטיים והחברתיים המודרניים במאוחר. רק לקראת סוף שנות ה-20 נוסדו בי' סניפים של "החלוץ" (לצעירים) ושל ארגון "העובד" (למבוגרים יותר). בי' פעלו במשך כל השנים גם סניפי "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"פועלי ציון". לקראת הבחירות לקונגרסים הציוניים בשנת ה-30 נמכרו בי' בערך 100 "שקלים". בי' פעלו גם מפלגות לא-ציוניות - "אגודת ישראל" וה"בונד". לזה האחרון לא היו בי' חברים רבים, אבל במועדון שלו התקיימה פעילות תרבותית ענפה. הנהגת הקהילה היתה בידיהם של אנשי "אגודת ישראל".
עד 1924 ישב על כס הרבנות בי' ר' שלום יוסף הרצשטארק; לאחר פטירתו נבחר לרב ר' שמעון פרזנצ'קי, שכיהן עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הקהילה קיימה תלמוד-תורה. בי' היתה גם ישיבה, שבה למדו 50 בחורים בערך, חלקם מערים אחרות. בשנת 1926 פתחו אנשי "המזרחי" בית-ספר יסודי של רשת "יבנה", ובשנת 1928 הקימו אנשי "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב".

בימי מלחמת העולם השנייה

בתחילת ספטמבר 1939 הופצצה י' ממטוסים גרמניים ורוב בתיה עלו באש. רוב היהודים וגם תושבים רבים אחרים עזבו את העיירה ומצאו מקלט בכפרים הסמוכים. כעבור שבוע לערך חזרו התושבים לי'. היהודים השתכנו בכמה בתים ששרדו לאחר ההפצצות. הגרמנים כבשו את י' באמצע ספטמבר 1939, אבל כעבור 8 ימים נסוגו ובמקומם נכנסו לעיר הסובייטים. בתקופה הקצרה שבה שלטו הגרמנים במקום נחטפו יהודים לעבודות כפייה בעיירה ; הם הועסקו בעיקר בפינוי הריסות ובניקוי הרחובות מנזקי ההפצצות. הסובייטים שהו בי' שלושה ימים בלבד ונסוגו ממנה גם הם, לאחר שנקבע סופית הגבול בין אזורי הכיבוש הגרמני והסובייטי במזרח פולין.עם נסיגת הצבא האדום הצטרפו אליהם כ-300 יהודים ועברו לאזור הכיבוש הסובייטי. מיד עם צאתם של הסובייטים חזרו הגרמנים לי'. הגרמנים הפקידו את ניהול ענייני העיר בידי המשטרה הפולנית המקומית.
בסוף 1939 הקימו הגרמנים בי' מחנה לעובדי כפייה יהודים. תחילה הובאו לשם קבוצות של יהודים מאופולה (ע"ע), שהועסקו בחפירת תעלות ניקוז סמוך לנהר ויסלה. עובדים אלה התחלפו מדי שישה שבועות. בשנת 1940 הורחב מחנה העבודה בי', ונוסף על יהודי העיירה הובאו לשם גם יהודים מוורשה ומערים נוספות. באוגוסט 1940 נצטווה ראש היודנראט בוורשה, אדם צ'רניאקוב, לשלוח ציוד בעבור 500 עובדים שנשלחו מוורשה למחנה בי'. העובדים במחנה עבדו במחצבות באזור. תנאי חייהם היו קשים ורבים מהם מתו בגלל המחסור במזון ובתרופות והיעדר טיפול רפואי.
בי' לא הוקם גטו. במרס 1941 הגיעו לי' יהודים שגורשו מקז'ימייז' דולני (ע"ע) ומקונין, ומספר היהודים בי' הגיע ל- 1,300 בערך. באפריל 1941 הוציאו שוטרים גרמנים להורג בירי כ-90 מיהודי י'. באוקטובר 1941 נרצחו עוד כ-180 יהודים.
ביולי 1942 נותרו במקום 1,800 יהודים בערך. בתחילת החודש נערכה בי' סלקציה; 200-400 גברים כשירים לעבודה שולחו אז למחנות עבודה באזור לובלין. ככל הנראה היתה כוונה לשלחם למיידאנק, אך לא ידוע לנו מה עלה בגורלם בסופו של דבר.
ב-13 ביולי 1942 נרצחו 1,200 מיהודי י' בידי אנשי גדוד המילואים מס' 101 של המשטרה הגרמנית. ערב האקציה הזאת הובאו לי' שתי יחידות של הגדוד, שחנו אז בבילגוראי ובפרמפול (ע"ע), וצורפו ליחידה שכבר היתה בי'. ב-12 ביולי כינס מפקד הגדוד, רב סרן טראפ, את קציני הגדוד ודיווח להם על המשימה העומדת בפניהם : רצח כל יהודי י'. לחוגרים נאמר שהפעולה שתתבצע למחרת היום תהיה "פעולה מעניינת". הם קיבלו פקודה להיות מוכנים ליציאה בחצות הלילה אור ליום 13 ביולי 1942. בתדרוך שקיבלו יחידות המשטרה לפני האקציה נומק רצח היהודים כפעולת תגמול על הפצצת ערי גרמניה בידי בעלות הברית וכעונש על תמיכת יהודים רבים ביחידות הפרטיזנים שפעלו באזור. טראפ, מפקד היחידה, אפשר לאנשים שלא היו מוכנים להשתתף בפעולה להשתחרר. תחילה לא ביקש איש להשתחרר, אבל אחר-כך ביקשו עשרה שוטרים לפטור אותם מן המשימה. למרות שאחד ממפקדי הפלוגות איים להעניש את האנשים שביקשו שחרור (כנראה שהוא דרש להוציאם להורג), לא ננקטו שום צעדי ענישה נגד המסרבים לקחת חלק בפעולת הרצח.
אנשי הגדוד חולקו לשלוש קבוצות. האחת החלה להוציא את היהודים מן הבתים וריכזה אותם בכיכר השוק ; השנייה שמרה בכיכר על היהודים שהגיעו ; אנשי הקבוצה השלישית יצאו ליער הסמוך כדי לבצע את הרצח עצמו. חולים, זקנים וילדים שלא יכלו ללכת בכוחות עצמם למקום הריכוז נרצחו בבתיהם. היהודים הגיעו לכיכר עם מזוודות וחבילות, אך נצטוו להשאירן שם.בקבוצות של 30 עד 40 איש נדחסו למשאיות והוסעו ליער סמוך, שם נצטוו לשכב על האדמה ונורו בעורפם. לפני ביצוע הרצח לא נחפרו בורות לקבורת הגופות, ולפיכך הועתק אתר הרצח מדי פעם לאזור אחר ביער. הרציחות נמשכו כ-8 שעות והסתיימו לקראת ערב, ב-13 ביולי 1942. כ-70 יהודים נשארו בעיר והועסקו באיסוף חפצי הנרצחים ומיונם. ב-21 בספטמבר 1942 נרצחה גם קבוצת עובדים זו.