ב' אלול ה'תשע"ז

יורדאנוב JORDANOW

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: מישלניצה
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,486

·  יהודים בשנת 1941: כ-238

·  יהודים לאחר השואה: מעטים

תולדות הקהילה:
כללי

מעמד של עיר קיבלה יורדאנוב קודם לשנת 1581, והיא אז בבעלותם של בני-האצולה. במאות ה- 18 וה- 19 נודעה יורדאנוב בעיקר בגידול בקר וסוסים ובייצור כלי-חרס ובדים גסים. בהיותה שוכנת בעמק הנהר סקאווה, נופה יפה ואקלימה נוח ביותר, היתה יורדאנוב במאה ה- 20 למקום נופש והבראה; ב- 1930 הגיעו אליה 5,000 קייטנים. תחנת-הרכבת שבמקום וכן הכביש מישלניצה - נובי טארג שעבר בו, תרמו גם הם לפיתוח הקייטנות שהיו למקור פרנסה חשוב לתושביו. יישוב יהודי מאורגן היה ביורדאנוב במחצית השנייה של המאה ה- 19, וקהילתו חלשה גם על יהודי ראבקה ומאקוב. הוא גדל במאה ה- 20, ובעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. מלבד העיסוק במסחר זעיר, ובפרנסה שהיתה כרוכה בירידי- בקר, נתווסף באותה תקופה מקור-פרנסה חשוב והוא השירותים שהוגשו לקייטנים. רוב בתי-הספר היהודיים בקראקוב או במקומות אחרים היו קובעים קייטנות ביורדאנוב. ב- 1869 הוקם ביורדאנוב בית-ספר ממלכתי יהודי; למדו בו 20 תלמידים והורה מורה אחד. בבית-ספר זה למדו כנראה גם תלמידים מיישובי הסביבה. כאמור, חלשה קהילה יורדאנוב על יהודי ראבקה ומאקוב; גם רבה של יורדאנוב נשא את התואר אב"ד יורדאנוב מאקוב וראבקה. ב- 1887 נתמנה לרבם של היישובים הנ"ל ר' ישראל ב"ר נפתלי הירץ שרמבר, שכיהן בקודש יותר מ- 40 שנה. לאחר פטירתו של ר' ישראל ב- 1929, ירש את מקומו חתנו ר' אלקנה ב"ר צבי יהודה זוברמן. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט ר' אלקנה ללבוב, משם הוגלה לסיביר. כששוחרר ממקום גלותו ב- 1941 היה לדומ"ץ לפליטים בקיזיל-אורדה (קאזאחטן). בשובו לפולין ב- 1946 כיהן כרבה של ואלבז'יך (שלזיה תחתית), שהיתה אז מרכז יהודי חשוב. ב- 1948 היגר לארצות-הברית (נפטר ב- 1959). לוועד הקהילה ביורדאנוב הצביעו גם יהודי מאקוב וראבקה. בבחירות שנתקיימו ב- 1936 השתתפו 300 בוחרים, ונבחרו 8 נציגים מן "הגוש הלאומי-האזרחי המאוחד" ו- 2 נציגים ממאקוב. באותה שנה פרש מתפקידו מי שהיה יו"ר ועד הקהילה במשך יותר מ- 50 שנה - א. פרוינדליך. ביוזמת ועד הקהילה נוסדה ביורדאנוב ב- 1936 קופת "גמילות- חסדים". הציונים גילו ביורדאנוב פעילות ערה. על כיוונם הפוליטי של הארגונים הציוניים במקום השפעיו לא מעט הקייטנים. לא אחת היו הללו היוזמים להקמת ארגון נוער, או להחלפתו באחר. ב- 1931 נתקיים במקום קן "עקיבא" וב- 1935 נמסר על קיומו של קן "השומר הצעיר", ובו 17 חברים. מכאן גם התנודות בקולות הבוחרים לקונגרסים הציוניים. ב- 1931 נתנו כל הבוחרים, 58 במספר, את קולותיהם לרשימת "הציונים הכלליים", ואילו ב- 1935 נתחלקו קולות השוקלים: 19 ל"הציונים הכלליים" ו- 11 ל"רשימת ארץ- ישראל העובדת". ב- 1936 נמסר על מגעים אירגוניים של כמה מבני-נוער יהודים ביורדאנוב עם ארגון הנוער הקומוניסטי בקראקוב. בסביבות יורדאנוב, הקרובה לגבולה הדרומי של פולין, התנהלו קרבות קשים מן היום הראשון למלחמת-העולם השנייה. כבר ב- 3 בספטמבר 1939 נכנסו יחידות הצבא הגרמני לעיירה. הגרמנים התייצבו בכיכר השוק, ומן הטנקים פתחו באש אל הבתים, הרסו ושרפו רבים מהם. לאחר שהופסקו היריות אסרו הגרמנים על תושבי יורדאנוב לכבות את הדליקות. ברחובות העיר הסתובבו חיילים גרמניים, ובזזו את החנויות ואת הבתים. ביורדאנוב התגוררו עד ספטמבר 1939 כ- 100 משפחות יהודיות, כ- 400 נפש. מקצת מן הגברים היה סיפק בידם לעזוב את יורדאנוב ביומיים הראשונים למלחמה; רובם היגרוללבוב. כבר בתחילת הכיבוש החלו הגרמנים בחטיפת יהודים ואילצום לעבוד בעבודות בזויות, או סתם התעללו בהם. בסוף 1939, או תחילת 1940, עברו יהודי יורדאנוב, שבתיהם נחרבו, לגור בשכונה הקרוייה חרובאצ'ה. שם התגוררו בצפיפות רבה, סבלו מקור בעונת החורף ומחרפת רעב ממש. קודם לחג הפסח ת"ש נצטוו יהודי יורדאנוב לשאת על זרועם סרט לבן עם מגן דוד; כן נאסר עליהם לעזוב את העיירה. בפברואר 1940 נתמנה היודנראט. בראש היודנראט הועמד ארווין קגל. כל היהודים בגיל 14- 60, גברים ונשים, חויבו לעבוד בעבודות-כפייה. הם הועסקו בסלילת כבישים, בבניית גשרים בכביש ראבקה - מאקוב-פודהאלאנסקי, בהריסת חורבות העיר, בכריתת עצים ביערות, וכן בעבודות שונות במשקים חקלאיים פולניים בסביבה. מקצת מן העובדים קיבלו אפילו שכר-עבודה מינימאלי, אך זה לא הספיק לקיום (בתחילת 1942 קיבלו העובדים היהודים 3 עד 5 זלוטי ליום, ואילו כיכר לחם של 2 ק"ג עלתה אז 15 יטולז). באביב 1944 נאסר על יהודי יורדאנוב להחזיק בבקר ובצאן וכן בכלי עבודה חקלאיים. כמו כן נאסר עליהם לעבד את אדמותיהם. באותה תקופה הגיעה ליורדאנוב קבוצת פליטים מצפון-מערב פולין מן( השטחים שסופחו לרייך השלישי). היודנראט ביורדאנוב דאג לפליטים אלה מחוסרי-כול ושיכנם, חלקם בעיירה, וחלקם בכפרי הסביבה. בסוף 1941 הוקם ביורדאנוב סניף של י.ס.ס. שעזר במידת-מה ליהודי המקום ולפליטים. בפברואר 1942 היו בטיפולו 170 יהודים; במקום הוקם גם מטבח ציבורי. בסוף 1941 ותחילת 1942, לאחר הצטרפותה של ארצות- הברית למלחמה נגד גרמניה, עצרו הגרמנים ביורדאנוב את בני משפחת פייג, שהיו נתינים אמריקניים, ורצחום. באותו זמן נרצחו גם משפחות יהודיות נוספות מתושבי המקום: רוס, גראן, שנגוט, זולמן. ב- 20 באוגוסט 1942 נצטוו יהודי יורדאנוב לשלם קונטריבוציה בסך 200,000 זלוטי (לפי גירסה אחרת בסך 300,000 זלוטי). היודנראט הטיל את עומס התשלום על כל בני הקהילה. היו אנשים שהוציאו את שיני-הזהב התותבות מפיהם, כדי לעמוד בתשלום, והקונטריבוציה שולמה במועד. ב- 26 באוגוסט 1942, ביום בו מסרו חברי היודנראט ביורדאנוב את הכסף לשלטונות הגרמניים בנובי טארג, הגיעו גרמנים (כנראה אנשי אס-אס או המשטרה) לכפרים נאפראווה ביסטרה, אושיילץ ואחרים בסביבת יורדאנוב. הם הוציאו מבתיהם את כל המשפחות היהודיות המתגוררות שם ורצחון. יהודים אלה היו בטיפולו של היודנראט ביורדאנוב. לאחר מכן, ב- 29 באוגוסט, בשעות 4- 5 אחרי הצהריים, כותרה יורדאנוב בידי הגרמנים והמשטרה הפולנית. הם סרקו את בתי היהודים, הוציאו את הנמצאים בהם וריכזום בכיכר השוק. בשעת ההוצאה מן הבתים וכן בכיכר נרצחו יהודים רבים. לאחר סלקציה הוצאו מן השורות הזקנים וכן אמהות עם ילדיהן הקטנים. הללו הובלו לפרבר העיירה ושם נרצחו בקבר-האחים שבו נקברו יותר מ- 70 נפש. רוב יהודי יורדאנוב, יותר מ- 400 איש, גורשו למאקוב-פודהאלאנסקי, ומשם למחנה המוות בלז'ץ. כמה עשרות אנשים ברחו אחרי הסלקציה לנאפראווה, ובזמן חיסול היישוב ליערות הסמוכים ושם הסתתרו. כמעט כולם נרצחו במשך הזמן בעקבות הסריקות החוזרות ונשנות של הגרמנים והמשטרה הפולנית בכפריי הסביבה. פעיל במיוחד ברצח היהודים היה השוטר הפולני וילצ'ק. הוא נידון למוות והוצא להורג על-ידי אנשי המחתרת הפולנית. רק יהודים ספורים מקרב היישוב היהודי ביורדאנוב, או הפליטים ששהו שם, נשארו בחיים בזכותם של יחידים מחסידי אומות העולם. תצויין במיוחד מסירותה של משפחת יאסקולקה מכפר ביסטרה להצלת יהודים.