ד' אייר ה'תשע"ז

ייזוראני

קהילה בפולין
נפה: דובנא

תולדות הקהילה:
כללי

מושבה חקלאית יהודית בגמינה וארקוביץ, נפת דובנא. ייזוראני נוסדה בשנת 1848, בימי הצאר ניקולאי הראשון, על אדמת המדינה. התיישבו בה 208 נפש, שבאו מערים ומעיירות שונים בפלך ווהלין. בשנת 1876 ביקרה במקום ועדה ממלכתית ובתואנה שלא כל המתיישבים עוסקים בחקלאות לקחה את רוב הקרקעות והשאירה ליהודים רק 2,500 דונם בערך. בשנת 1898 נמנו בייזוראני 637 נפש. כיוון שהקרקעות לא הספיקו לפרנסה, עסקו רבים במלאכות שונות. החל משנת 1897 כיהן במקום הרב אליהו בלומנצווייג. במיפקד של שנת 1921 נמנו בייזוראני 796 יהודים ו- 47 לא- יהודים. בשנות השלושים היו במושבה בערך 200 משפחות יהודיות וברשותן עדיין היו 2,500 דונם. גודל המשק החקלאי היה אז בין 50 ל- 200 דונם. רמת החקלאות היתה גבוהה יחסית, והחקלאים השתמשו במכונות חקלאיות. אחד מענפי החקלאות החשובים היה סלק הסוכר, שנמכר לבית-החרושת לסוכר בעיירה הסמוכה מיזוץ. פרט לחקלאות עסקו איכרי ייזוראני בסחר בהמות וסוסים. במקום היו גם שתי טחנות-קמח, בית-חרושת למצות ושש חנויות. משנת 1928 פעל במקום בנק קואופרטיבי מיסודה של חברת "אורט". בייזוראני היתה פעילות ציונית ותרבותית ופעל בה סניף של "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר". בבחירות לקונגרס הציוני הי"ח, בשנת 1933, הצביעו 213 איש; 15 1 נתנו את קולם לרשימת ארץ-ישראל העובדת, ו- 97 - לברית הציונים הרוויזיוניסטים. בבחירות לקונגרס הציוני הכ', בשנת 1937, ירד מספר המצביעים ל- 42, מהם הצביעו 33 עבור רשימת ארץ-ישראל העובדת, 4 - ל"מזרחי" ו- 5 ל"התאחדות הציונים הכלליים". לאחר ספטמבר 1939, בתקופת השלטון הסווייטי, הוחל בארגון קולחוז יהודי במקום. אך הכיבוש הגרמני, ב- 26 ביוני 1941, שם לכך קץ. עם בוא הגרמנים החלה התעללות ביהודי ייזוראני ; רכושם הוחרם ונשדד והם עצמם הועברו לגטו וארקוביץ. ב- 3 באוקטובר 1942 הובלו יהודי ייזוראני , יחד עם יהודי המקום, לבורות שהוכנו מחוץ לעיירה ונרצחו. מאחר שנודע עוד קודם לכן שעומדת להיערך "אקציה", החלה בריחת המונים. בין הבורחים היו רבים מיהודי ייזוראני . הם הסתתרו בעיקר בכפרי הצ'כים שבסביבה. ייזוראני שוחררה בפברואר 1944. מיהודי ייזוראני ניצלו 20 עד 30 איש