כ"ט ניסן ה'תשע"ז

ינובה jonava

עיר בליטא
מחוז: קובנה
30 ק"מ מצפון מזרח לעיר המחוז קובנה (ע"ע).
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,000

·  יהודים בשנת 1941: כ-3,000

·  יהודים לאחר השואה: כ-10

תולדות הקהילה:
 

י' בנויה על שתי גדותיו של הנהר ויליה (בליטאית neris)במרחק 30 ק"מ מצפון-מזרח לעיר המחוז קובנה (ע"ע), מסילת ברזל וכביש שעברו דרכה חיברו אותה כמעט לכל מקום בליטא ובארצות השכנות. הידיעות הראשונות על י' הן מן המחצית השנייה של המאה ה-18 הקשר הנוח עם קובנה בדרך היבשה ובנהר תרמו להתפתחות העיר, שהתיישבו בה בתחילת המאה ה-19 בעלי מלאכה רבים, לקראת סוף המאה ההיא כבר היתה י' מרכז מסחר ומלאכה חשוב. בשנת 1864 הוענקו לה זכויות עיר. בתקופת השלטון הרוסי (1795-1915) צורפה י' לפלךוילנה ומשנת 1843 - לפלך קובנה. בשנת 1873 הסתיימה הנחת מסילת הברזל ליבאו-רומני שעברה דרך י'. בעקבות זאת החלה בעיר פריחה של המסחר, בעיקר בתבואות. גם המסחר בעצים התפתח מאוד והיו זמנים שבכל יום הושטו בנהר 80 דוברות. בשנת 1877 היה בי' שיטפון גדול שהציף כמעט את כל העיר. בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1915-1918, היתה י' נתונה תחת שלטון הכיבוש הגרמני. בתקופת ליטא העצמאית (1919-1940) היה לי' מעמד של עירבעלת שלטון עצמי. י' היתה מרכז תעשיית הרהיטים בליטא.
נכתב ע"י יוסף רוזין.

 

יהודים התיישבו בי', ככל הנראה, במחצית השנייה של המאה ה-18. בשנת 1775 היו בכפר סקרוליאי (skaruliai), שהיה במשך השנים חלק מי', 300 יהודים, רובם בעלי מלאכה. היו ביניהם נפחים, דייגים, חנוונים ומשיטי דוברות ("יאנעווער בורלאקעס"). י' החלה להתפתח מאוד עם סלילת הכביש סנט פטרסבורג-ברלין שהסתיימה בשנת 1852. התנועה דרך העיר היתה גדולה מאוד; עגלות וכרכרות שעברו דרכה ונזקקו לתיקונים מצאו בה את בעלי המלאכה הנחוצים, כגון מסגרים ונפחים. בעלי מקצוע אלה היו ברובם הגדול יהודים. בי' היתה סמטה בשם "סמטת הנפחים". בשנת 1884 פתחו 60 בעלי אחוזות מסביבת י' חנות קואופרטיבית בעיר וזו התחרתה בחנוונים היהודיים. בשנת 1893 פרצה בעיר שריפה וכילתה בערך 400 בתים ; ביניהם היו חנויות רבות שהיו מלאות סחורות. בשריפה הגדולה הזאת נשרפו גם בית-המדרש הגדול, בית-הכנסת הכללי, בית-הכנסת של ה"חסידים" ובית-המרחץ. בשנים אלה התמעט המסחר בתבואות, שהיה ברובו בידיים יהודיות. משיטי הדוברות סבלו גם הם ממשבר שנגרם עקב הכחדת היערות בסביבה. בעלי העגלות והכרכרות הרבים שהיו בעיר איבדו את פרנסתם עם הנחת מסילת הברזל. כל אלה וסיבות נוספות גרמו להרעה במצבם הכלכלי של רבים מיהודי י' ברבע האחרון של המאה ה-19. עשירי העיר הקימו אז "בית תמחוי" (מטבח חינם) לעניים היהודיים ומכרו להם לחם במחיר מוזל. רבים היגרו בשנים אלה לארצות-הברית ולדרום-אפריקה. בתחילת המאה ה-20 השתפר מצבם הכלכלי של יהודי י' ולרובם היתה פרנסה. במיוחד התעשרו סוחרי העצים, שחזרו להשיט דוברות בנהר הוויליה לפרוסיה, וסוחרי התבואות הגדולים, שייצאו את סחורתם ברכבם. פועלים יהודיים רבים מצאו את פרנסתם בהשטת הדוברות ובפריקה וטעינה של הסחורות שנשלחו ברכבת. כאמור היתה י' מרכז לייצור רהיטים ובעלי המלאכה הרבים שעסקו בכך זכו לשם טוב ברחבי ליטא. בשנת 1905 שוב פרצה שריפה בעיר ושלושה רבעים מבתיה עלו באש, אבל תוך זמן לא רב שוקמה העיר ועל תלי החורבות נבנו בתי חומה יפים. תפקיד חשוב בחיי הכלכלה של יהודי י' מילאה קופת "הלוואה וחיסכון", שבשנת 1911 היו בה 519 חברים. בתחילת שנות ה-80 נפתח בעיר תלמוד-תורה "מודרני" לפי מושגי הימים ההם. מלבדו פעלו בעיר עשרות מוסדות מסוג ה"חדר". בנות יהודיות מבתים עשירים למדו בבית- הספר הרוסי לבנות שפעל בעיר. בשנת 1879 הוקמה בי' חברת "חיי אדם" שחבריה למדו מקרא ו"חיי אדם". החברה בנתה לצורך פעולותיה בית וכילכלה 4 או 5 לומדי תורה. בעיר פעלה גם חברת ש"ס. אחת מאגודות הסעד היהודיות, "ביקור חולים", סיפקה מזון ועזרה רפואית לחולים העניים.בין הרבנים שכיהנו בי' היו: ר' יהושע-השל אליאשזון, שהיה יליד י' (1799-1871) ומתנגד חריף לתנועת המוסר של ר' ישראל סלנטר; ר' משה-אריה הלוי (כיהן בשנים 1874-1892); ר' חיים סגל (כיהן משנת 1892 עד פטירתו בשנת 1914).עוד בשנת 1701, כמאתיים שנה לפני הופעת התנועה הציונית, נסע אחד מבני י', ר' אברהם ינובר, לארץ- ישראל; בשנת 1701 הגיע אליה בפעם השנייה והיה לאחד ממנהיגי עדת האשכנזים בירושלים ושימש שליח מטעמה לארצות אירופה. באותה תקופה ישב בירושלים גם ר' שמחה ינובר וצייר בה את נופי ארץ-ישראל. בשנת 1898 נוסדה בי' "אגודה ציונית". באותה שנה התארגנה בעיר אגודת "בנות ציון" בראשות הגב' צביה- לאה אייזנשטאט. ברשימות תורמים למען יישוב ארץ- ישראל מן השנים 1898 ו-1903 נזכרים שמות של רבים מבני י'. המורשה היה שמריה שטרן.ב-1912 עלה לארץ-ישראל אברהם מרדכי רוזנסון (רזיאל). לימים היה מורה בבית-הספר "תחכמוני" בתל- אביב. הוא היה אביהם של דוד רזיאל, לימים מפקד האצ"ל, ושל אסתר רזיאל-נאור, שהיתה חברת כנסת מטעם "תנועת החרות". בסוף המאה ה-18 ובמחילת המאה ה-19 שלט ברחוב היהודי, בייחוד בין הפועלים הרבים שהיו בי', ה"בונד". הסניף המקומי, שהיה כפוף למרכז בקובנה, היה מאורגן היטב ופעל רבות להטבת תנאי עבודתם של הפועלים היהודיים במקום. בימי מלחמת העולם הראשונה, בחודש יולי 1915, גורשו יהודי י' לפי הוראת מפקדי הצבא הרוסי לפנים רוסיה. שלא כמו במקומות אחרים בפלך קובנה, נהג המפקד הצבאי המקומי בהגינות כלפי היהודים והציע לאכסן את חפציהם וסחורותיהם במחסנים בהשגחת המשטרה. בתקופת הכיבוש הגרמני (1915-1918) החלו לחזור לעיר חלק מן היהודים שברחו לאיזור וילנה, בשובם מצאו בתים רבים תפוסים בידי הצבא הגרמני שהפך אותם לאורוות לסוסים, שלטונות הכיבוש מינו את חיים לוין לראש העירייה והעמידו לרשותו משטרה יהודית. י' לא נפגעה מן המלחמה.
נכתב ע"י יוסף רוזין.

 

חברה וכלכלה
הקמת מדינת ליטא העצמאית והצהרת השלטונות על מתן זכויות אזרחיות ולאומיות ליהודים הביאו להתאוששות חיי הכלכלה וחיי הציבור. חלק מגולי רוסיה חזרו לעיר ושיעור היהודים בתוך כלל האוכלוסייה בי' ירד בתקופה זו מ-%80 לפני המלחמה ל- %60 %66. היהודים שיקמו את בתיהם ואת עסקיהם ונעזרו לשם כך בכספים ששלחו להם קרוביהם שמעבר לים. על-פי חוק האוטונומיה ליהודים נבחר בי' ועד קהילה בן 15 חברים : 4 מרשימת הפועלים, 4 מ"אחדות" (אגודת ישראל), 2 מ"צעירי ישראל", 1 מרשימת "צעירי ציון", 1 מן הציונים הכלליים, 1 מן "המזרחי", 1 מבעלי המלאכה ו-1 בלתי מפלגתי. הוועדפעל מאמצע 1919 עד פברואר 1926 באמצעות ועדות משנה ברוב תחומי החיים היהודיים בעיר. עם חיסול ועד הקהילה חולקו תפקידיו בין שתי החברות "עזרה" ו"עדת ישראל".בבחירות לסיים הליטאי הראשון, שנערכו באוקטובר 1922, הצביעו 846 יהודים, רשימת הציונים קיבלה 442 קולות, ה"פאלקספארטיי", 34 ו"אחדות", 364 קולות.בבחירות למועצת העירייה שנערכו בשנת 1924 נבחרו לעירייה 9 יהודים מתוך 12 חברי המועצה. חיים לוין נבחר לראש העירייה; גם נציג י' במועצת המחוז היה יהודי. בבחירות שנערכו בשנת 1931 נבחרו 6 יהודים מתוך 9 חברי המועצה (מ' גולדשמיט, מ' טייטלבוים, ל' וולפוביץ, ח' כהן, מ' קולביאנסקי, ר' בומאש). גם בשנת 1934 נבחרו למועצה 6 יהודים מתוך 9 חברי המועצה (י' אפשטיין, ד' פוגירסקי, ח' רגן, ד"ר בומאש, ר' טייטלבוים, ש' באנקווצ'ר). בשנים אלה כיהן יהודי בתפקיד סגן ראש העירייה. גדוד מכבי-אש מתנדבים היה מורכב כולו מיהודים. יהודי י' מילאו תפקיד נכבד בחייה הכלכליים של העיר. הם עסקו במסחר, במלאכה ובתעשייה קלה. תעשיית הרהיטים של י' היתה מפורסמת בליטא ומחוצה לה והעסיקה 600 פועלים בערך. בסתיו 1933 פתחו הנגרים היהודיים בשביתה בדרישה להעלות את שכרם. השביתה נמשכה יותר מחודש. כמה מאות עובדים יהודיים הועסקו בבתי-החרושת לאריחי עץ (פארקט) ולגפרורים, במנסרות, ב-4 טחנות הקמח ובמפעלים למשקאות וסוכריות. על-פי הסקר שערכה ממשלת ליטא בשנת 1931 היו בי' 74 חנויות, מהן היו 67 בבעלות יהודים (%90). החלוקה לפי הענפים השונים מובאת בטבלה שלהלן: #1#הענף או סוג העסק #2#בסך הכל #3#בבעלות יהודים
#1# מכולת #2#8 #3#8
#1# תבואות ופשתן #2#6 #3#6
#1# אטליזים וסחר בהמות #2#6 #3#4
#1# מסעדות ובתי מרזח #2#6 #3#6
#1# מסחר במוצרי מזון #2#5 #3#5
#1# בגדים, פרוות ומוצרי טקסטיל #2#12 #3#11
#1# עורות ונעליים #2#8 #3#7
#1# סדקית וכלי בית #2#6 #3#6
#1# תרופות וקוסמטיקה #2#2 #3#2
#1# רדיו, אופניים, מכונות תפירה #2#1 #3#1
#1# כלי עבודה ומוצרי ברזל #2#2 #3#2
#1# עצים וחומרי הסקה #2#3 #3#3
#1# מכונות ותובלה יבשתית #2#1 #3#1
#1# נייר, ספרים ומכשירי כתיבה #2#1 #3#0
#1# שונות #2#7 #3#5
על-פי אותו סקר היו בי' 116 מפעלי תעשייה קלה,ומתוכם היו 103 של היודים (%89). החלוקה לפי ענפיםמובאת בטבלה שלהלן: #1#הענף או סוג העסק #2#בסך הכל #3#בבעלות יהודים
#1# מתכת, מכונות, מסגריות, פח, תחנות כוח #2#17 #3#17
#1# מצבות, זכוכית, לבנים, מוצרי בטון #2#2 #3#2
#1# תעשייה כימית: ספירט, סבון, שמן, קוסמטיקה #2#2 #3#1
#1# טקסטיל: צמר, פשתן, סריגה, טווייה, צביעה #2#9 #3#8
#1# תעשייה העץ: מנסרות רהיטים, ייצור זפת #2#49 #3#40
#1# תעשיית המזון: טחנות, מאפיות, משקאות, שוקולד, סוכריות, נקניק, סוכר, ציקוריה, מיצים #2#14 #3#12
#1# ביגוד והנעלה: מתפרות, פרוות, כובעים, נעליים #2#12 #3#12
#1# תעשיינת העור: ייצור, רצענות #2#4 #3#4
מספרות, עיבוד זיפי חזיר, צלמניות, צורפים #2#7 #3#7

בשנת 1937 היו בי' 198 בעלי מלאכה יהודיים: 37 חייטים. 36 נגרים. 27 סנדלרים. 21 נפחים. 2ו ספרים. 10 אופים. 10 קצבים, 5 פחחים, 4 תפרים, 4 רצענים,4 כובענים. 4 חרטי-עץ. 3 מנקי-מעיים. 3 שענים. 2 בוני-תנורים. 2 צבעים, יצרן מגפי-לבד. כורך, ספר.עושה חבלים, צלם ו-9 אחרים. נוסף על אלה היה מספר רב של סבלים, סתתים, משיטי דוברות ואנשים חסרי מקצוע מוגדר שהיו מוכנים לעשות כל עבודה כדי להרוויח את לחמם. רוב בעלי המלאכה היו מאורגנים באגודה שסיפקה לחבריה עזרה סוציאלית ואחרת. ליד האגודה פעלה גם קופת-חולים, שאיפשרה לחבריה ליהנות מעזרה רפואית בחצי מחיר. לבעלי המלאכה היה מועדון יחד עם איגוד הלוחמים היהודיים למען עצמאות ליטא (פראנטקעמפער). בשנת 1939 היו רשומים באגודה 176 חברים. עם ניתוק ממל מליטא בשנה זו הורע מצבם של רבים מבעלי המלאכה, שעיקר פרנסתם באה מעיר זו. בניהם של בעלי הכרכרות לשעבר נהיו לבעלי אוטובוסים או לנהגי אוטובוסים.
בי' היו 2 רופאים יהודיים (מתוך 3), 2 רופאי שיניים ו-2 מיילדות. בכפרים שבסביבות י' גרו עשרות משפחות יהודיות שעסקו בחקלאות. הבנק העממי היהודי (פאלקסבאנק) נוסד בשנת 1920 עם 122 חברים. בשנת 1922 היו בו בערך 400 חברים מתוך 500 משפחות יהודיות שהיו אז בעיר. בשנת 1927 היו בו 562 חברים ובשנת 1929 - 573 חברים, מהם 231 בעלי מלאכה. הבנק מילא תפקיד חשוב בחיי הכלכלה של יהודי י'. בעיר פעל גם סניף של החברה המאוחדת לאשראי לחקלאים יהודיים, שמרכזה היה בקובנה. בשנת 1939 היו בי' 115 טלפונים, מהם 60 של יהודים. לפני תקופת ליטא העצמאית נהנתה ו' משגשוג, בהשוואה לעיירות אחרות בארץ הזאת. גם היהודים תושבי העיירה התפרנסו ברווחה וזכו להכרה חברתית. בי' התגבש טיפוס מיוחד של אנשי עבודה, גברתנים בעלי שרירים, החיים על עמלם, שבשעת הצורך ידעו גם להגיב בכוח על ניסיונותיהם של בריונים להשתולל ולפרוע ביהודים. אבל בשנות ה-30 עבר על ליטא משבר כלכלי ועמו גברה גם האנטישמיות והתחזקה מאוד התעמולה הגלויה נגד קניות אצל יהודים. עקב כך הורע מצבם של רבים מיהודי העיר. באוקטובר 1935 פרצה בי' שריפה. בתים רבים של יהודים נשרפו ונגרמו נזקים כבדים.
נכתב ע"י יוסף רוזין.

 

הילדים היהודיים בי' למדו בשלושה בתי-ספר יסודיים: בית-ספר עברי של רשת "תרבות" שנוסד בשנת 1918 ושכן בבניין של חברת "עזרה"; בית-ספר עברי דתי של רשת "יבנה". ששכן בבניין מפואר משלו. שהוקם כיוזמתו של הרב ח' סילמן; ובית-הספר היידישאי שפעל בדירה שכורה. בבתי-הספר התקיימו הצגות ונשפים. בסך הכל למדו בבתי-הספר האלה בערך אלף תלמידים. חלק מן הבוגרים המשיכו את לימודיהם בגימנסיות העבריות ובאוניברסיטה הממשלתית בקובנה. ילדים יהודיים מעטים למדו גם בבית-הספר הליטאי בי'. בעיר פעל גן-ילדים עברי ומשנת 1939 גם גן-ילדים יידישאי.
בי' היו שלוש ספריות יהודיות: אחת שהוקמה ביוזמת "צעירי-ציון" ובה 4,000 ספרים, רובם בעברית וחלקם ביידיש ; ספרייה של "ליבהאבער פון וויסן" (שוחרי דעת) ובה מספר דומה של ספרים ; ספרייה קטנה יותר ליד בית-הספר "יבנה". בי' פעלו גם להקת דרמה של חובבים, מקהלה ותזמורת (המנצח היה ש' מאירוביץ).
נכתב ע"י יוסף רוזין.

רבים מיהודי י' השתייכו למחנה הציוני. רוב המפלגות הציוניות היו מיוצגות בעיר ולכולן היו מועדונים משלהן. חזקה במיוחד היתה "ארץ-ישראל העובדת". כמו-כן פעלה בי' "אגודת ישראל". בין תנועות הנוער הציוניות היו : "השומר הצעיר", "החלוץ הכלל ציוני", בית"ר, "גורדוניה", "בני-עקיבא" ועוד.
האפשרויות הרבות ללמוד מקצוע שהיו בי' עוררו את מרכז "החלוץ" להפנות לעיר זו קבוצות של חלוצים. ביוזמת הנוער הציוני בעיר נוסד "בית החלוץ", ששימש מקום מעבר לחלוצים ומרכז לפעילות ולטיפוח ערכי תנועת העבודה בארץ-ישראל.
קבוצת "החלוץ" הראשונה "אחווה", שעלתה לארץ- ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה, היתה מורכבת מחציתה מיוצאי י' והם הצטרפו למפעלי התיישבות שונים בארץ. יותר מאוחר עלו ארצה רבים מבני הנוער של י'. חלקם נמנו עם מייסדי גבעת ברנר. בשנות ה-30 נוסדה בי' פלוגת הכשרה של ברית הקנאים (בר"ק)-- היא תנועת הנוער של הציונים המדינתיים. גם בשנים אלה עלו ארצה משפחות לא מעטות; אחדות מהן חזרו לי' ונספו בשואה.
לאגודת "מכבי", שמנתה 135 חברים, היו קבוצת כדורגל, קבוצת מתעמלים וחוג לדרמה. ל"הפועל" היו קבוצת כדורגל, קבוצות התעמלות של בנים ובנות, קבוצת כדורעף וקבוצת כדורסל. בשנת 1938 התקיים בי' כנס אזורי של "הפועל".
נכתב ע"י יוסף רוזין.

 

חיי הדת בי' התרכזו ב-7 בתי-תפילה : בית-הכנסת הגדול, בית-המדרש הגדול, בית-המדרש החדש, קלויז הרוכלים, קלויז הסתתים, "שטיבל" של חסידי חב"ד, בית-המדרש של "תפארת-בחורים". מלבדם היו בתי-תפילה קטנים של בעלי מלאכה שונים. בבתי-תפילה אלה פעלו עשרות חברות ש"ס, משניות, "חיי אדם", מגידי תהילים וכו'. בתקופה ההיא שימשו ברבנות י' : ר' חיים-יצחק סילמן (משנת 1918 עד פטירתו בשנת 1930); ר' נחום-ברוך גינזבורג (כיהן בשנים 1941-1930), שהיה חבר מרכז "יבנה" והנשיא האחרון של אגודת הרבנים בליטא. הוא נרצח בשואה בידי הליטאים.
שתי החברות לעזרה וסעד, "עזרה" ו"עדת ישראל", תמכו בשורה שלמה של מוסדות סעד בעיר. חברת "עזרה" דאגה גם לתשלום המשכורת לרב. בית-החולים היהודי, שהתחיל את פעולתו עם 10 מיטות, נתמך באופן חלקי בידי חברת "עדת ישראל". בשנת 1932 עבר בית-החולים לבניין משלו. ליד בית-החולים פעלה גם מרפאה. חברת "עדת ישראל" החזיקה בית-מרחץ מוסד "הכנסת אורחים" ובית-מטבחיים, ששימש גם את הקצבים הליטאיים. נוסף על אלה פעלו חברות כמו "מעות חיטים", "הכנסת כלה" ואחרות. י' היא מקום הולדתם של הרב אברהם-אבא שלומוביץ (1852-1906); אברהם מאירסון (1881-1948), לימים פרופ' לנוירולוגיה באוניברסיטת הרוורד; דוד כהן (1901-1941), צייר שנספה בגטו קובנה; המשורר מוריס וינצ'בסקי (1856-1932), שפרסם ספרים בעברית וביידיש בנושאי חברה; ד"ר ישראל דודזון (1870-1939), פרופ' לספרות ימי הביניים בסמינרהתיאולוגי בניו-יורק; ד"ר אברהם-שלמה ואלדשטיין (1874-1932), שכתב על נושאים סוציאליים בעברית,ביידיש ובאנגלית וחיבר מילון אנגלי-עברי ועברי-אנגלי (נפטר בירושלים) ; נתן יונסביץ (1892-1941), מזכיר הקהילה בקובנה, ממייסדי המוזיאון היהודי בקובנה (נספה בגטו קובנה); דב זיסלה (גזית, 1897-1960), מורה ומחנך, פרסם ספר על "תולדות ההתיישבות החקלאית בארץ-ישראל" ; נח שטרן (1912-1960),משורר ומתרגם (נפטר בארץ) ; ישעיהו קולביאנמקי (1892-1970), צייר, שחי משנת 1950 בפריז ; מרדכי יאטקונסקי (1941-1890), חבר מרכז "תרבות" וממייסדי ה"אידישע שטימע", מנהל קרן היסוד בליטא. הוא נרצח בידי הליטאים, יחד עם אשתו ובנו, בפוגרום שהיה בסלובודקה ביוני 1941 ; יהודה זופוביץ, סגן מפקד משטרת גטו קובנה, חבר המחתרת, הדריך את היוצאים אל הפרטיזנים בשימוש בנשק ונרצח בידי הנאצים. האגרונום חונא קגן, מפעילי המחתרת בגטו קובנה ופרטיזן.
נכתב ע"י יוסף רוזין.

 

בסוף שנת 1939, אחרי שנכבשה פולין בידי הגרמנים, קלטה ליטא זרם תלמידיה ורבותיה זכו ישיבה שלמה מן העיר קלצק. תלמידיה ורבותיה זכו לטיפול חם ולסיוע מן האוכלוסייה היהודית. עם סיפוח ליטא לברית-המועצות והפיכתה לרפובליקה סובייטית, בשנת 1940, הולאמו בתי-החרושת בעיר שרובם היו בבעלות יהודים וגם רוב החנויות. כל המפלגות ותנועות הנוער הציוניות פוזרו. מוסדות החינוך העבריים נסגרו. הספקת הסחורות הצטמצמה ועקב כך האמירו המחירים. המעמד הבינוני, שהיה ברובו יהודי, נפגע קשה ורמת חייו הלכה וירדה. באמצע יוני 1941 הוגלו לסיביר כמה עשרות מיהודי העיר שנחשבו בעיני השלטון "לא מהימנים". ביניהם היו סוחרים שעסקיהם הולאמו, חברי בית"ר ואחרים. רק בודרים מהם נשארו בחיים.
ביום שבו פלשו הגרמנים לברית-המועצות, 22 ביוני 1941, רצח סנדלר ליטאי מי' במוט ברזל את סגן ראש העיר, שהיה יהודי. ביום השני למלחמה התחולל ליד י' קרב מכריע בין יחידות הצבא האדום לצבא הגרמני. העיר הופגזה קשות ונשרפה כמעט כליל. אחד הפגזים פגע במרתף שהסתתרו בו בערך 70 יהודים, וכולם נספו.יהודים רבים ניסו לברוח לברית-המועצות, אבל רק מעטים הצליחו בכך, שכן הכבישים היו חסומים בידי יחידות הצבא הסובייטי הנסוג ואלפי הפליטים שנעו בעקבותיו. המטוסים הגרמניים ירו על הבורחים ורבים נהרגו. ב-26 ביוני, מיד לאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים, הורתה מפקדת הס"ס המקומית לכל היהודים להתרכז בכיכר השוק. אנשי משטרת העזר הליטאית, שהתארגנה עוד לפני כניסת הגרמנים לעיר, פשטו על בתי היהודים ששרדו והאיצו ביושביהם תוך מכות לצאת. הבתים המפונים, וגם בתי-הכנסת ובית-הספר "תרבות" נבזזו. בכיכר השוק אולצו כל היהודים ועמם הרב גינזבורג לעמוד על ברכיהם. מסביב עמדו ליטאים מזוינים במקלעים ; כנראה שהתכוננו לטבח המוני. אך פתאום נפל פגז בבניין הקולנוע הסמוך וכולם התפזרו בבהלה.
למחרת היום נורו המורה שאול קיידנסקי, שני בניו ומ' פליישמן בידי גרמני; צעירה ליטאית הלשינה עליהם שהם קומוניסטים. הארבעה נקברו בחצר ביתם.
ב-29 ביוני נעצרו ורוכזו במרתף אחד בערך 50 יהודים צעירים וחסונים. יום יום הובילו אותם תחת משמר כבד לחורשת גיראלקה (girele), המרוחקת 1.5 ק"מ מצפון- מזרח לעיר ושם העבידו אותם בחפירת תעלות. הצעירים נורו מאוחר יותר ונקברו בתעלות אלה.
במשך חודש יולי העסיקו את היהודים בכל מיני עבודות בזויות תוך התעללויות ועריכת "הצגות" להנאת הקהל הליטאי: גזזו ותלשו זקנים, אילצו את היהודים לשיר שירים רוסיים ועוד. ב-15 באוגוסט רוכזו כל הגברים היהודיים מגיל 14 ומעלה והיהודים שעבדו בכפרים אצל איכרים, בקסרקטינים. לפי הוראת הליטאים בחרו היהודים נציגות של 3 אנשים, שתפקידה היה לאסוף "קונטריבוציה" של 150 אלף רובל. היהודים לא מילאו אחר ההוראה ולפיכך מינו הליטאים בעצמם את הנציגים; אלה היו הרב גינזבורג, הרוקח קגן ומשה זק. נאמר להם, שכדי שלא יגורשו אלא ירוכזו בגטו לעבודה, עליהם לשלם כופר- נפש בזהב, בתכשיטים ובשטרות כסף. אמנם היהודים הצליחו לאסוף כמות גדולה של כסף וזהב, אבל לא הגיעו לסכום שדרשו הליטאים. אלה הציעו לרב ולחבריו לנסוע לקובנה ולבקש מן היהודים שם להשלים את הסכום. כשהיא מלווה שומרים ליטאיים הגיעה המשלחת לגטו קובנה ושם, בהתערבות רבה של העיר - ר' א"ד שפירא - נאסף הסכום החסר. על-פי גירסה אחרת דרשו הליטאים 100 אלף רובל ובקובנה יעצו לרב לא לשלם לרוצחים את ה"קונטריבוציה".
ב-21 או ב-22 באוגוסט הוציאו ליטאים מזוינים בהנהגת גרמנים אם הגברים מן הקסרקטינים והובילו אותם תוך מכות בפרגולים לחורשת גיראלקה. החלשים והזקנים הובלו בעגלות. ליד בורות שהוכנו לפני כן רצחו את כולם אחרי שאילצו אותם לפשוט את בגדיהם העליונים. לנשים שנשארו בעיר סיפרו שהעבירו את הגברים לגטו. יהודים אחדים הצליחו להימלט מן הטבח, אבל הם נתפסו בידי הליטאים ונרצחו גם הם.
באותו יום הובלו הנשים והילדים ברגל ובעגלות לקסרקטינים ; לכל אחת הותר לקחת אתה רק חבילה קטנה. את הלילה בילו הנשים והילדים בקסרקטינים ולמחרת בבוקר, 23 באוגוסט 1941, הוציאו את כולם מן הקסרקטינים והודיעו להם שמובילים אותם לגטו אל הגברים. למעשה הובילו אותם לאותה חורשה שבה נרצחו הגברים ושם רצחו גם את הנשים ואת הילדים בבורות המוכנים. לאחר מכן הודיע מפקד המשטרה הליטאי שעל כל היהודים שהסתתרו בכפרים או העובדים אצל איכרים להגיע לי' ומשם יעבירו אותם לגטו קובנה. ב-22 באוקטובר 1941 הועלו 208 יהודים על עגלות והוכנסו לגטו קובנה. רובם נרצחו ב"אקציה הגדולה" שהתקיימה בגטו קובנה ב-28 באוקטובר. רק גבר אחד ושלוש נשים מן הקבוצה הזאת זכו להגיע לשחרור, אחרי ייסורים וסבל שעברו עליהם בגטו ובמחנות שונים.
על-פי מקורות סובייטיים נרצחו בגיראלקה 2,108 גברים, נשים וילדים. שמות הרוצחים הליטאיים שמורים בארכיון יד ושם. להבדיל שמורים שם גם שמות הליטאים שהסתכנו והסתירו יהודים.
אחדים מיהודי י' שהצליחו להימלט לברית-המועצות לחמו בשורות הדיוויזיה הליטאית שבמסגרת הצבא האדום. יהודים אחדים מבין אלה שברחו מגטו קובנה לחמו בשורות הפרטיזנים.
ועדת חקירה מטעם השלטון הסובייטי בליטא גילתה במקום הרצח 7 בורות - 3 מהם באורך 50 מ' וברוחב 6 מ' רוחב ו-4 בורות קטנים יותר - 25 מ' על 6-5 מ'. עומק כל הבורות היה 3 עד 4 מ'. בזמן כלשהו לקראת סוף המלחמה הוצאו בפקודת הגרמנים חלק מן הגוויות מן הבורות ונשרפו. האפר הוחזר לבורות.
אחרי המלחמה הוקמה על קבר האחים מצבה ועליה כתובת בליטאית וביידיש. במרתף השואה בירושלים נקבע לוח זיכרון לקהילת י'.
בתחילת שנות ה-90 הוקמה ליד קברי האחים אנדרטה ועליה כתובת בעברית, ביידיש ובליטאית: "במקום זה השמידו הרוצחים הנאצים ושותפיהם המקומיים בשנת 1941 2,100 יהודים, ילדים, נשים וגברים". באותו זמן הוקמה באתר בית-העלמין הישן של קהילת י' מצבת זיכרון ועליה כתובת בעברית, ביידיש ובליטאית: "בית העלמין הישן. יהי זיכרון הקדושים לעולם".
אחרי המלחמה התיישבו בי' כמה יהודים, וביניהם כאלה שהיגרו מרוסיה : בשנת 1959 היה מספר היהודים בי' 10, בשנת 1970 - 14, בשנת 1979 - 12 ובשנת 1989 - 10.
נכתב ע"י יוסף רוזין.

 

 

שמות משפחה מינבה

 

http://mysite.verizon.net/vzeol99x/id26.html

 

http://collections.yadvashem.org/photosarchive/he/35800.html