כ"ו תשרי ה'תשע"ח

טרלוב TARLOW

עיירה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: אילז'ה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
 

ט' הוקמה בשנת 1550 בידי האציל ינדז'יי טארלו. המלך זיגמונט אוגוסט ביקש לפתח את היישוב והעניק לו זכויות עיר מגדבורגיות והיתר לקיים שוק שבועי ושני ירידים שנתיים. בשנת 1578 היו בט' 15 בעלי מלאכה למקצועותיהם, ארבעה מהם יהודים.
היהודים הראשונים התיישבו בט' במחצית השנייה של המאה ה-16, בעידודם של בעלי העיירה, שהאמינו ביכולתם לתרום לפיתוח הכלכלה המקומית. בשנת 1617 העניק האציל מיקולאי אולשניצקי ליהודים פריווילגיה שכללה היתר לבנות בית-כנסת, בית-טהרה והקדש, לפתוח בית-עלמין ולרכוש בתים וחנויות. בנו יאן אולשניצקי חידש את הפריווילגיה הזאת בשנת 1655 ואף הוסיף עליה, ובין השאר התיר ליהודים לבנות בית-כנסת חדש. מכאן שכבר היה במקום בית-כנסת, ככל הנראה עוד בסוף המאה ה-16, בעת שראשוני היהודים התיישבו בט'.
הרב הראשון בט' היה ככל הנראה ר' יהושע השל, שהיה גם נאמן "ועד דד' ארצות". אחריו כיהנו בקהילה ר' צבי הירש (נפטר ב-1723); ר' יעקב סגל לנדא (בשנת 1726, מט' עבר לטרנופול ושימש רב "גליל פודוליה"); ובשנת 1753 - ר' אברהם ב"ר יצחק כ"ץ, מחבר "בית אברהם", מראשי הלוחמים בפרנקיסטים, שעבר אחר-כך לזמושץ' (ע"ע).
בשנת 1664 היו בט' 93 בעלי-בתים - 70 נוצרים ו-23 יהודים. באותה השנה בלחצם של התושבים הנוצרים, הוקצו ליהודים כמה רחובות למגוריהם ונאסרה ישיבתם בשאר חלקי העיר. במאה ה-18 כבר התגוררו היהודים במרכז ט' וסביב כיכר השוק.
בתחילת המאה ה-17 התפרנסו היהודים המעטים שישבו בט' בעיקר מייצור בגדים. בשנת 1617 קיבל החייט אברהם סוקניק היתר ממיקולאי אולשניצקי לתפור בגדים ולמכרם בט' ובסביבתה. בשנת 1650 עסקו רוב יהודי ט' בתפירת בגדים או בפרוונות בייצור ביתי, ומכרו את תוצרתם בשוקי האזור. בפרוס המאה ה-18 התבססו רוב היהודים ועברו לעסקי מסחר ותיווך, ומקצתם עסקו בצורפות ובסחר הזהב. בשנת 1699 ישבו בט' 107 בעלי-בתים נוצרים (ובהם 28 בעלי מלאכה ו-20 אופים) ו-43 בעלי-בתים יהודים. רק 7 מביניהם התפרנסו ממלאכה ואילו הרוב כבר התבססו במסחר ומהם שניהלו את עסקיהם ברחבי פולין. סוחרים יהודים מט' הגיעו לרגל מסחרם לטורון, ללייפציג, לברסלאו ולפרנקפורט ע"נ אודר. בשנת 1705 נזכרים כמה סוחרים יהודים עתירי הון מט', בהם שמחה אברמוביץ, שהיה בעל הון של 735 זלוטי (מזה 345 זלוטי במזומן, 312 בשטרי חוב ו-78 ברכוש אישי). בתחילת המאה ה-18 נאמר רכושו של הסוחר היהודי ארסלו, עשיר העיירה, ב-4,760 זלוטי - מזה 130 זלוטי במזומן ו-4,629 בשטרי חוב - הון עתק במושגי הימים ההם, כשסוס נמכר ב-3 זלוטי.
ואולם תקופת השגשוג הכלכלי של יהודי ט' באה לקצה בראשית המאה ה-18. בשנת 1705 תקפו פלוגות קוזקים את ט' וגזלו מן היהודים את רכושם וכספם. גם התפתחותה הכלכלית של ט' נעצרה, ובמאה ה-19 ירד מספר היהודים במקום ירידה תלולה. היהודים שעוד נותרו במקום התפרנסו לרוב ממקצועות המלאכה ומרוכלות. מקצתם עיברו חלקות אדמה קטנות ליד בתיהם.
גם בין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב יהודי ט' ממסחר זעיר וממלאכה. רק מעט מאוד ידוע לנו על אורחות חייהם. האורתודוקסים גברו במספרם ובהשפעתם על הציונים ושלטו בקהילה ובמוסדותיה.בבחירות לקונגרס הציוני הי"ז (ב-1931) השתתפו רק 23 מיהודי ט'.
בספטמבר 1939, עם כיבוש ט' בידי הגרמנים, סבלו יהודי ט' רדיפות, רכושם, עסקיהם וסחורותיהם הוחרמו והם גויסו לעבודות כפייה. בט' הוקם יודנראט, והוטל עליו לאסוף מן היהודים קונטריבוציה גבוהה. עם זאת, לאחר ששכך גל הרדיפות הראשון התייצבו מעט חיי היהודים בעיירה ועד סוף 1941 התנהלו על-פי שגרה מסוימת. היודנראט נדרש לגייס את מכסת עובדי הכפייה הנדרשת ואילו שאר היהודים יכלו להמשיך ולעבוד לפרנסתם ולא הוגבלו בחופש התנועה שלהם.
המצב החמיר בדצמבר 1941, כשהגרמנים הורו על הקמת גטו בט', ביוני 1942 נשלחו 70 צעירים מן הגטו למחנה העבודה בסקרז'יסקו קמיינה (ע"ע).בסתיו 1942 כשההכנות לגירושים למחנות המוות כבר היו בעיצומן, העבירו הגרמנים לגטו ט' את יהודי העיירות הסמוכות סולץ, קזנוב, צ'יפיילוב וליפסקו (ע' ערכיהן), ומספר היהודים בגטו ט' הגיע ל-7,000 נפשות לערך. מועד הגירוש נקבע ל-29 באוקטובר 1942. משמרות של אוקראינים ואנשי ס"ס הקיפו את הגטו, ריכזו את היהודים בכיכר, ועוד באותו יום שילחו אותם בקרונות בקר לטרבלינקה. כמה עשרות יהודים שהסתתרו נתפסו, הובלו לבית-העלמין היהורי ונרצחו שם.