כ"ה אב ה'תשע"ז

טרספול TERESPOL

קהילה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ביאלה פודלאסקה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
על הדרך לבריסק דליטא (ברסט ליטובסק)

תולדות הקהילה:
 

ט' נזכרת לראשונה בתעודות מן המחצית הראשונה שלה המאה ה-18. הודות למיקומה, על הדרך לבריסק דליטא (ברסט ליטובסק)ף התפתחה והיתה למרכז מסחר ומלאכה לסביבתה החקלאית. בעליה דאז, האציל יז'י פלמינג, השיג ממלך פולין פריווילגיה שכללה בין השאר היתר לקיים יום שוק שבועי וירידים שנתיים, והיתר לתושבים לעסוק במסחר ובמלאכה. בשנת 1795, עם חלוקתה השלישית של פולין, נמסרה ט' לפרוסיה, בשנים 1805-1815 נכללה ב"נסיכות ורשה", ומאז ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היתה בתחומה של מלכות פולין הקונגרסאית. בשנים 1865-1867 חוברה ט' למסילת הברזל החדשה לוורשה, ומאז נהנתה מצמיחה כלכלית ודמוגרפית מואצת. ואולם בימי מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה התהפכה המגמה.
בראשית המאה ה-18 כבר ישבו בט' יהודים, רובם מיישובי הסביבה. בשנת 1705 שילמו כולם יחד 200 זלוטי מס גולגולת. יהודי המקום לא היו נתונים להגבלות כלכליות ואחרות, וחלקם בפיתוח המסחר והמלאכה בט' היה רב. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. במחצית השנייה של המאה ה-19 הקימו יהודים בט' שני מפעלי ייצור בענף המזון - האחד לחומץ והשני לירקות כבושים - שתוצרתם זכתה למוניטין. מפעל הירקות הכבושים העסיק רבים מיהודי המקום, וגם עגלונים וסבלים רבים מצאו את פרנסתם בהובלת התוצרת.
בתחילת המאה ה-18 כבר היו יהודי ט' מאורגנים לקהילה. תחילה עוד היו כפופים לקהילת בריסק דליטא, אבל עד מהרה הקימו בית-כנסת משלהם וקידשו בית-עלמין. מבין הרבנים שכיהנו בט' ידועים לנו בשמותיהם ר' דוד הורוויץ "חריף" (נפטר ב-1782); ר' אברהם קצנלבוגן (באמצע המאה ה-19, עבר לשידלובייץ, ע"ע); נכדו, ר' אברהם מאיר (בשנת 1890); ר' אברהם אשר אפשטיין (בשנים 1888-1907): ור' יצחק יעקב ב"ר אהרן צבי שיינבלום (רב העיר מ-1907).
בימי מלחמת העולם הראשונה ובשנים הראשונות שלאחריה התמעטה מאוד האוכלוסייה היהודית המקומית, הן עקב הגירה שלילית בימי המלחמה והן לנוכח התערערות היציבות והביטחון מיד אחרי המלחמה והמשבר הכלכלי.
גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שמרו יהודי ט' על משלחי ידם המסורתיים - מסחר זעיר, רוכלות ומלאכה. עם בעלי המלאכה היהודים נמנו חייטים, סנדלרים, פרוונים, חבתנים שייצרו חביות בעבור מפעל הירקות הכבושים וכמה אחרים. לעזרתם של יהודי המקום, שניסו לשקם את עסקיהם בתום מלחמת העולם הראשונה, באה קופת הגמ"ח המקומית, שנתנה לסוחרים זעירים ולבעלי מלאכה הלוואות קטנות ללא ריבית. עם חברות הצדקה והעזרה המסורתיות שחידשו את פעילותן בתקופה זו נמנית חברת "לינת צדק", שסייעה לחולים חסרי אמצעים ולבני משפחותיהם.
בשנות ה-30 היו גם יהודי ט', כאחיהם ברוב יישובי פולין, נתונים לחרם כלכלי ולהסתה אנטישמית, ורוכלים יהודים שסבבו בכפרים עם מרכולתם חששו לחייהם.
חרף המשבר הכלכלי והמצוקה הגוברת פיתחו יהודי המקום בתקופה זו פעילות תברתית ופוליטית ערה. לצדם של האורתודוקסים ושומרי המסורת, שבשנים עברו היו רוב מניינה ובניינה של הקהילה, הסתמנה בשנים אלה נהירה גוברת אל המחנה הציוני, בעיקר בקרב הצעירים, ונוסדו סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות. בבחירות 1931 לוועד הקהילה זכתה הרשימה הציונית המאוחדת ב-4 מכלל " המקומות בוועד וסיעת "פועלי ציון שמאל" זכתה במקום החמישי. שלושת המקומות הנותוים נפלו בחלקה של "אגודת ישראל".
גם בשנות ה-20 מן וה-30 הוסיפו רבים מילדי הקהילה ללמוד במוסדות , חינוך מסורתיים - הבנים בחדר ובתלמוד-תורה והכנות בבית-הספר "בית יעקב", מייסודה של "אגודת ישראל". רבים אחרים, בנים ובנות, כבר למדו בתקופה זו בבית-4ספר היסודי הפולני, או בבית-הספר היהודי בשפת יידיש, שהתקיים בט' עד 1924.
בשנים 1924-1937 כיהן בט' ר' אברהם דוד שוורצברג. ט' נכבשה בידו הגרמנים באמצע ספטמבר 1939. ובים מן הצעירים נמלטו אז לאזור הכיבוש הסובייטי במזרחה של פולין. כבר, בימים הראשונים לכיבוש היו יהודי המקום נתונים לרדיפות קשות ורבים מביניהם גויסו מדי יום ביומו לעבודת כפייה בט' ובסביבותיה.
באוגוסט 1942 עוד נותרו בט' 284 יהודים. ב-29 באוגוסט כותרו בתיהם בידי ז'נדרמים גרמנים ושוטרים פולנים, ויהודי המקום שולחו דרך ביאלה פודלאסקה (ע"ע) למיינדזיז'ץ פודלאסקי (ע"ע). משם גורשו רובם לטרבלינקה ונספו.