ל' סיון ה'תשע"ז

לבובק LWOWEK

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: נובי טומישל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,502

·  יהודים בשנת 1941: כ-28

תולדות הקהילה:
 

ל' נוסדה ב-1419 בידי האציל הפולני אוסטרורוג, שהיה מקורב לחצר המלוכה, ובמשך מאות בשנים היתה נחלתן הפרטית של כמה משפחות אצילים בזו אחר זו. מאחר שנחשבה לעיר בינונית בגודלה היא נדרשה בשנת 1458 להעמיד לרשות המלך 12 לוחמים "חמושים היטב", במלחמתו נגד אבירי הצלב. מיקומה הנוח של ל', על דרך המסחר, סייע רבות להתפתחותה הדמוגרפית והכלכלית. התקיימו בה 9 ירידים שנתיים. תושבי העיירה התפרנסו ממלאכה לסוגיה - קדרות, חייטות, טווייה ואריגה, סנדלרות וכו', וממסחר, והיו בה גם מבשלות בירה אחדות שתוצרתן נודעה בטיבה בכל האזור. באמצע המאה ה-17 נכבשה ל' בידי הפולשים השוודים וניזוקה קשה, ושנים מעטות אחר-כך פקדו אותה מגפת כולרה, שרפה גדולה ושאר אסונות ופורענויות. במגפה נספו כמחצית תושבי העיר, ובשנת 1772 נותרו במקום רק כ-300 תושבים. בעקבות חלוקתה השנייה של פולין ב- 1793 נכללה ל' בפרוסיה. עוד לפני כן החל בה תהליך של שיקום, שקיבל תאוצה תחת שלטון הפרוסים. כבר בשנה הראשונה לחילופי השלטון הגיע מספר תושבי העיירה ל-1,481 נפשות, רובם פרוסים שבאו להתיישב בה. בשנים 1807-1815 נכללה ל' ב"נסיכות ורשה" וב-1815, בעקבות קונגרס וינה, הוחזרה לפרוסיה. עד 1833 עדיין חלו על התושבים הוותיקים של ל' חובות פיאודליות למיניהן, שבוטלו אז בהוראת הממשל הפרוסי.
תחת השלטון הפרוסי נמשכה הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית. במאה ה-19 נבנו בל' מפעלים חדשים - מפעל לחיתוך ברזל, מפעל לייצור דוודים, מבשלות בירה וכיו"ב - ומסילות-ברזל חדשות קישרו אותה עם ערי פרוסיה הגדולות.
בתום מלחמת העולם הראשונה חזרה ל' לריבונותה של מדינת פולין המחודשת. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו תושביה בעיקר ממסחר זעיר, ממלאכה ומחקלאות. בעיר נוסדו אז שתי מנסרות, מחלבה וטחנת קמח.
בספטמבר 1939 נכבשה ל' בידי הגרמנים, שגירשו חלק מתושביה הפולנים לגנרל-גוברנמן ולגרמניה, למחנות לעבודת כפייה.
היהודים הראשונים - סוחרים שעבדו בשירותם של האצילים בעלי העיר - התיישבו בל' בסוף המאה ה-16. במאה ה-17 כבר היתה במקום קהילה יהודית מאורגנת, אך המאורעות הקשים שפקדו את ל' במחציתה השנייה של אותה המאה פגעו גם בקהילה היהודית. השרפה של 1696 כילתה את רוב בתי היהודים ואת רכושם, ולאחריה עזבו רוב היהודים את ל'. בעלי העיר עשו מאמצים גדולים לשקם את ל' ואת הקהילה היהודית שלה. ביולי 1725 העניק האציל א"ק פבלובסקי ליהודים פריווילגיה חדשה, שקיבלה את אישורו של הקשטלן (פקיד המלך) ב' ביכוב.
על-פי כתב הפריווילגיה הזה נהנו היהודים מאוטונומיה בחיי הציבור שלהם והוסמכו לבחור את פרנסיהם, שאותם נדרשו להחליף מדי שנה ביטנה, פרנסי הקהילה היו מוסמכים לשפוט יהודים שעברו עברות קלות, ואילו במקרים של עברות חמורות ניתנה סמכות השיפוט לרב הקהילה, שבחירתו חייבה את הסכמת בעלי העיר, והם גם שילמו את שכרו, כמו גם את שכר החזן. פרנסי הקהילה היו מוסמכים לשפוט גם בתביעות של נוצרים נגד יהודים, אך אם פסק-הדין לא היה לרוחו של התובע היה רשאי לפנות בעניינו אל ראש העיר או אל בעלי העיר. היהודים הורשו לבנות הקדש ופונדק, וניתנה להם רשות לנגן בחתונותיהם (אך כדי לנגן בחתונות של נוצרים נזקקו לאישור הכומר).
כתב הזכויות כלל גם הקלות בתחום הכלכלה. כך למשל הותר ליהודים המסחר בתחומי העיר (למעט ברחבת הכנסייה) במגוון של סחורות - בדים, ברזל ומוצריו, עור, תחרה, משי, סריגים, חוטים, סרטים וקישוטים, אך לא במלח, בסוסים ובדגים שלא לצריכתם העצמית, יהודים שהפרו איסורים אלה היו צפויים לקנס של 3 מרק. כמו-כן קיבלו היתר לשחוט ולמכור בעיר בני בקר וכבשים, וזכות להחרים את רכושם של סוחרים יהודים מערים אחרות אם באו לסחור בתחומי העיר שלא בזמן היריד (בירידים הותר המסחר גם לזרים). בעלי העיר גם הבטיחו לסוחרים היהודים של ל' הגנה וחסות. בתמורה לכל אלה נאמר בכתב הזכויות שהיהודים (הקהילה) מסכימים מרצונם וללא כפייה לשלם לבעלי העיר מדי שנה בשנה 2,000 גולדן.
ליהודים הוקצתה קרקע לבית-קברות, והם היו שותפים לשאר התושבים בחלק מן הזכויות והחובות, כגון החובה להתגייס למשמר העיר, והזכות לקבל עצים מן היער חינם אין כסף לבניית בתיהם ולשיפוצם, אך גם בתשלומים, כמו התשלום השנתי שנועד לממן את שמירת הסדר בעיר (24 גולדן פולניים לכל בית-אב; מתשלום זה היו פטורים רק פרנסי הקהילה, בית-הספר היהודי ושאר מוסדות הקהילה), כמו-כן חויבו היהודים להחזיק בבתיהם אמצעים לכיבוי דלקות כגון דליים או גיגיות מלאות מים, ומי שלא מילא אחר הוראה זו היה צפוי לקנס של 5 מרק. יהודים לא מקומיים יכלו להתיישב בל' בתנאי שהיו בעלי עבר "נקי" - לא עברו עברות ולא הסתבכו במעשי מרמה. כמו-כן ניתנה הזכות ליהודים זרים לקנות מבעלי העיר צמר, פרוות וסחורות אחרות, לחכור פונדקים ולהפיק יי"ש.
בתמורה לזכות הישיבה בל' נתחייבו היהודים לשלם לבעלי העיר אגרה מיוחדת (שממנה היו פטור רק הפרנס יעקב בר). יהודים שלא השיגה ידם לשלם את האגרה היו רשאים להמירה במכסה מסוימת של חלקי בהמות ועורות.
הפריווילגיה הזאת נחשבה בזמנים ההם נוחה ליהודים, ובכל זאת משערים שבמאה ה-18 התיישבו בל' רק יהודים מעטים (ב-1772 מנתה כל אוכלוסייתה לא יותר מ-300 נפש). אחרי הסיפוח לפרוסיה בשנת 1793 הואץ תהליך שיקומה של העיר, ובמרוצת המאה ה-19 גדלה הקהילה והתבססה. רוב היהודים התפרנסו ממסחר וממלאכה; מקצתם נדדו באזור כדי לקנות ולמכור תבואה ועצים, אחרים החזיקו חנויות. בעלי המלאכה היהודים היו ברובם חייטים וסנדלרים.
באמצע המאה ה-19 הוגשו לבית-המשפט המחוזי בפוזנן (ע"ע) מספר תביעות של פולנים נגד הקהילה היהודית בגין חובות מתקופת השלטון הפולני שלא נפרעו. בית-המשפט פסק שעל הקהילה לשלם את חובותיה במלואם ובזמן קצר ביותר.
במחצית השנייה המאה ה-19 התבססו רוב יהודי המקום, ולקראת סוף אותה מאה כבר יצאו צעירים יהודים בני ל' ללמוד באוניברסיטאות ורכשו מקצועות חופשיים. מגמה זו היתה מלווה בתהליך של יציאה לערים גדולות בגרמניה, בעיקר בקרב הצעירים, והיו גם שהיגרו לארצות-הברית או אף עלו לארץ-ישראל. בתום מלחמת העולם הראשונה נותרו בל' רק כמה עשרות יהודים.
ערב מלחמת העולם השנייה נותרו בל' 28 יהודים. ב71 בנובמבר 1939 גורשו כולם לגנרל-גוברנמן, וגורלם היה כגורל שאר היהודים באזור הזה.