כ"ט אייר ה'תשע"ז

לבישין LABISZYN

ישוב עירוני בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: שובין
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,333

·  יהודים בשנת 1941: כ-10

תולדות הקהילה:
 

ל' שעל שפת הנהר נוטץ' נזכרת לראשונה בתעודות משנת 1247 כמקום יישוב שהיה שייך לאבירים פולנים. בשנת 1364 בנה בה האציל ליטלסקי מבצר גדול, ואף השיג לל' הכרה כיישוב עירוני. תושבי המקום התפרנסו מחקלאות ומלאכה. במרוצת השנים עברה העיר מיד ליד. בזמן פלישות השוודים (באמצע המאה ה-17) נשרפה כמה פעמים, ובשנים 1711-1707 פקדה אותה מגפת דבר. במאה ה-18 יישבו בעלי העיר בל' מומחים גרמנים שפיתחו בה את מלאכות הטווייה והאריגה ואת הסחר בבדים. הם בנו בל' פרבר חדש שכונה "העיר החדשה". במהלך המאה ה-19 התפתחו בה כמה מלאכות חדשות כמו קדרות, סנדלרות וייצור בירה. בשנת 1772, בעקבות חלוקת פולין הראשונה, סופחה ל' לפרוסיה; בשנים 1807-1815 נכללה ב"נסיכות ורשה" ואחרי קונגרס וינה הוחזרה לפרוסיה ונשארה בתחומה עד סוף מלחמת העולם הראשונה. בתום מלחמת העולם נכללה במדינת פולין העצמאית. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו רוב תושבי העיירה מחקלאות ומיערנות. בל' נולדו כמה אנשי מדע ידועי שם שהתבלטו באוניברסיטת קרקוב: פרופסור מאצ'יי, אנדז'יי יאן והמתמטיקאי מיקולאי. היהודים הראשונים התיישבו בל' ככל הנראה ב-1564. בשנת 1709 כיהן בל' רב, ר' זליג, חתנו של ר' מרדכי פרנס מכוזנן (ע"ע), שעבר אחר-כך גם הוא לפוזנן, במלחמת השוודים ובמגפה של השנים 1707-1711 נספו יהודים תושבי ל', והנותרים עזבו ברובם את המקום, היישוב היהודי במקום התחדש בשנת 1816, לאחר של' הוחזרה לפרוסיה, בשנת 1825 פרצה בעיר דלקה גדולה, שפגעה יותר מכל ברובע היהודי; ואולם היהודים הקדימו לשקם את בתיהם ואת מוסדות הציבור שלהם, בית-הכנסת הישן לא ניזוק בשרפה, אף-על-פי שהיה בנוי מעץ. בשנת 1825 כבר מנתה הקהילה 601 נפשות. אחדים מיהודי ל' היו בעת ההיא סוחרי עצים גדולים, אבל רוב האחרים התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות, מחנוונות ומקצתם ממלאכה. הקהילה שילמה אז לשלטונות פרוסיה מסים ישירים בסך 2,000 מרק לשנה.
בשנות ה-60 של המאה ה-19 פרץ בקהילת ל' סכסוך בין הליברלים שוחרי הרפורמה לבין האורתודוקסים. לליברלים היה בקהילה רוב זעום, אבל גם האורתודוקסים שמרו על כוחם. התנגדותם העיקרית היתה מכוונת לתכנית הלימודים בבית-הספר היסודי של הקהילה, שהותאמה לדרישות משרד החינוך הפרוסי, כמו גם לשינויים בתפילה בציבור ובסדרי בית-הכנסת. הליברלים השתדלו לחזק את השפעתם בקרב בני הנוער, שחלקם, ובעיקר בני המשפחות האמידות, קיבלו את חינוכם מידי מורים פרטיים יודעי עברית וגרמנית ורכשו השכלה כללית. במחצית השנייה של המאה ה-19 בנו יהודי ל' בית- כנסת חדש, מודרני ומרווח.
רבה הראשון של הקהילה המחודשת היה ר' דב יואל זכס, ממשתתפי ועידת הרבנים בקורניק וע"ע, ב-1819), שדנה בשאלות הלכתיות. מבין הרבנים שכיהנו אחריו ידועים לנו בשמותיהם ד"ר יוסף לשצ'ינסקי, ד"ר יונס אנסבאכר, ד"ר סולומון בראוור וד"ר רוזנווסר. בקהילת ל' פעלו כמה חברות לסעד ועזרה הדדית כדוגמת "ביקור חולים", חברת "אחים רחמנים" ו"אגודת נשים יהודיות". נוסד גם ועד שאסף תרומות למען יישוב ארץ-ישראל ולמען הקמתו של בית-החולים "שערי צדק" בירושלים. בשנת 1900 נוסד בל' סניף חברת "עזרה", ושנה אחר-כך הוקם סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", ביזמת המורה הוותיק שפיר, ולידו היתה ספרייה עם ספרים בעברית ובגרמנית. במחצית הראשונה של המאה ה-19 התפרנסו רוב יהודי ל' ממסחר זעיר, חנוונות ומלאכה ; אחדים מהם היו סוחרי עצים אמידים. במחצית השנייה של אותה המאה התבססו היהודים וגם רכשו השכלה כללית. אחדים מהם כיהנו כחברי מועצת העיר ל' וכמה יהודים מילאו תפקידי ציבור אחרים. בשנת 1914 נבחר י' לוינסון, משכיל ששימש מנהל הגימנסיה העירונית, ל"סוכן העיר", תפקיד שנחשב אחראי ורגיש במיוחד. ב-1866 התגייסו לראשונה שניים מבני הקהילה למלחמה בין פרוסיה לאוסטריה, ובמלחמת פרוסיה-צרפת (בשנים 1870-1871) התגייסו 31 מיהודי העיירה. במלחמת העולם הראשונה נפלו חלל שלושה מבני הקהילה. יהודים אחדים מל' שירתו כקצינים זוטרים (דרגי הקצונה הבכירים היו סגורים בפני יהודים), והיו גם שזכו בעיטורי גבורה. תהליך העיור שפקד את קהילות ישראל באזור בשלהי המאה ה-19 ובמאה ה-20 לא פסח גם על ל'; הקהילה התמעטה בהדרגה, ובבחירות 1902 למועצת העיר איבדו היהודים מושב אחד במועצה. אחד מבני הקהילה, פרופ' רוזנטל, קנה לו פרסום כפסיכולוג מן השורה הראשונה. בתום מלחמת העולם הראשונה, לאחר של' חזרה לריבונות פולנית, ירד מספר היהודים בעיר ירידה תלולה, ובין שתי מלחמות העולם נותרו במקום רק כמה עשרות יהודים, ששאפו אף הם לעזוב את המקום. בשנת 1933 נותרו בל' 10 יהודים בלבד. לא ידוע לנו אם בעת הכיבוש הגרמני עדיין נותרו בל' יהודים.