כ"ח סיון ה'תשע"ז

לובראנייץ LUBRANIEC

ישוב עירוני בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ולוצלאבק
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,196

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,050

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

כבר בימים הראשונים לאחר שפרצה המלחמה החלו להגיע ללובראנייץ פליטים מערים אחרות שבמרכז פולין: אושנצין, סלוז'בו, אלכסנדרוב ומערים אחרות. ב- 10 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה. עם כניסתם החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודות כפייה. בסוף ספטמבר הגיע ללובראנייץ מוולוצלאבק ראש המינהל הגרמני שבמחוז, קראמר. הוא ציווה על רב העיר קלוגהויף ועל מזכיר הקהילה חיים קלמאן להתייצב לפניו במשרדו ודרש שיהודי לובראנייץ ימסרו לידיו סכום של 70,000 זלוטי. כעבור זמן קצר דרשו הגרמנים להמציא להם 10,000 זלוטי נוספים. הגרמנים החלו בהחרמת בתים ובגזל רכוש יהודי. את בית הכנסת הפכו הגרמנים למחסן. בערב יום הכיפורים תש"א הוציאו אנשי הז'אנדארמריה הגרמנית את המתפללים מבית המדרש והכריחו אותם לנקות את רחובות העיר. הם התעללו ברב ובבני הקהילה. המצב החמיר עוד יותר בקיץ 1941, לאחר שפלשו הגרמנים לברית המועצות. בסוף יוני 1941 נשלחו כמעט כל הגברים למחנות לעבודת כפייה במחוז פוזנאן. רובם נספו שם מרעב וממחלות. את הנשארים בחיים שילחו הגרמנים לאושוויץ. ביולי 1941 גירשו הגרמנים את הנשים ואת הילדים ללודז'. רובם מתו שם בגטו מרעב וממחלות. בלובראנייץ נשארה קבוצה קטנה של בעלי מלאכה (15 איש בערך), שעבדו במפעלים של הגרמנים. בסתיו 1941 שלחו הגרמנים גם אותם למחנה ההשמדה חלמנו.

 

היישוב נזכר במקורות לראשונה במאה ה- 12. הוא היה אז בבעלותם של הבישופים של קויאבי. מיקומה של לובראנייץ על אם הדרך והיותה מרכז דתי השפיעו על התפתחותה והיא היתה למרכז מסחר ומלאכה לסביבה החקלאית. בשנת 1509 הוענק ללובראנייץ מעמד עירוני והתקיימו בה ימי שוק קבועים. לובראנייץ חדלה להיות עיר השייכת לבישופות רק בסוף המאה ה- 18, אחרי שסופח האיזור לפרוסיה. בשנת 1808 נכללה העיר בנסיכות וארשה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה תחום מלכות פולין הקונגרסאית. בזמן מלחמת העולם הראשונה נכבשה לובראנייץ בידי יחידות הצבא הגרמני ואלה שהו בה משנת 1915 עד שנסוגו בשנת 1918. אין לנו ידיעות מדויקות על ראשיתו של היישוב היהודי בלובראנייץ. מגורי יהודים ביישוב לא נזכרו לפני שנת 1691. ראשוני המתיישבים הגיעו ללובראנייץ מגומבין, קרושינה, איזביצה, סטריקוב וממקומות אחרים. הבישופים של קויאבי ראו ביהודים גורם חשוב שבכוחו לתרום לפיתוח היישוב והרשו להם לרכוש מגרשים ולבנות בתים. בשנת 1750 קיבלו יהודי לובראנייץ מן הבישוף ואלנטי צ'אפסקי רשות לבנות בית כנסת מעץ ולקדש בית עלמין במקום. לבניין בית הכנסת קיבלו יהודי לובראנייץ הלוואה בסך 1,300 גולדנים (בריבית שנתית של 5 אחוזים) מן המנזר המקומי. מתעודה משנת 1779 אנו למדים על התחייבות הקהילה לספק לכנסייה המקומית שישה ק"ג חלב למאור לשנה, לספק למנזר בשר לחג הפסחא ולשלם לו 15 גולדנים במזומנים. המסים וההתחייבויות האלה בוטלו בשנת 1826. בסוף המאה ה- 18 עברה לובראנייץ לבעלותה של משפחת האצילים דומבוסקי. בשנת 1789 חידש בעל האחוזה ק' דומבוסקי את הזכויות שנתן אביו ליהודי לובראנייץ בשנת 1780. ליהודים הותר לעסוק במסחר, בשיווק משקאות ובמלאכה. הם התחייבו לשלם לבעל האחוזה בכל שנה 4,000 גולדנים. בראשית המאה ה- 19 הוקם במקום בית כנסת חדש. מנתונים חלקיים משנת 1821 עולה, ש- 41 משפחות יהודיות התפרנסו ממלאכה. בין אלה היו 23 חייטים, 3 פרוונים, 3 צורפים, 3 זגגים, 2 אופים, כובען אחד וסנדלר אחד. משפחות אחדות התפרנסו מהובלה. כאמור, החל מאמצע המאה ה- 18 היתה בלובראנייץ קהילה מאורגנת. באמצע המאה ה- 19 פעלו במקום ארגוני סעד: "ביקור חולים", "הכנסת אורחים" וקופת גמ"ח. מבין הרבנים שכיהנו בקהילה במאה ה- 19 ידועים לנו ר' יצחק יהודה טרונק, שעבר כעבור זמן מה לכהן בתור אב"ד בצ'ייחאנוב, ור' יעקב חיים זליג גולדשלאג( נפטר בשנת 1926). רבה האחרון של לובראנייץ, הרב קלוגהויף (קלוקוף), נספה בשנות השואה במחנה כפייה במחוז פוזנאן. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התפרנסו יהודי לובראנייץ מן המסחר הזעיר וממלאכה. היחסים עם הפולנים, ובמיוחד עם בני הכפרים שבסביבה, היו תקינים בדרך כלל. באותה תקופה נוסדו בלובראנייץ "איגוד בעלי המלאכה" ו"אגודת הסוחרים הזעירים". כמו-כן הוקם במקום "בנק של בעלי המלאכה והסוחרים הזעירים". רבים מיהודי לובראנייץ גילו אהדה לתנועה הציונית; במיוחד נתפסו לציונות בני הנוער. במקום היו סניפים של "הציונים הכלליים" ושל "פועלי ציון" וכן קנים של "השומר הצעיר" ושל בית"ר. בלובראנייץ פעל גם סניף של ה"בונד". בני נוער אחדים היו פעילים בתא המפלגה הקומוניסטית שפעל באורח לא חוקי. בבחירות לוועד הקהילה שנערכו בשנת 1936 קיבלה רשימת "פועלי ציון" 2 מנדטים, הציונים הכלליים קיבלו מנדט אחד, ה"בונד" - מנדט אחד והבלתי מפלגתיים - 4 מנדטים. במועצת העירייה היו ליהודים באותה שנה 4 נציגים כדלקמן: "פועלי ציון" - 2, "הציונים הכלליים" - אחד, ה"בונד" - אחד. גם בתקופה זו המשיכו ילדי ישראל ללמוד כמו בעבר בחדרים המסורתיים ובנוסף לכך בבית-הספר הפולני העירוני. ביוזמתם של הציונים הוקמה בלובראנייץ בשנת 1916 ספרייה על שם יצחק גרינבוים ובה מאות ספרים בעברית ביידיש ובפולנית. במרכז התרבות "בית טרומפלדור" פעלו חוגים לספרות ולדרמה וקבוצת ספורט "מכבי".