כ"ט אב ה'תשע"ז

לוברטוב LUBARTOW

עיר בפולין
מחוז: לובלין
נפה: לוברטוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים לאחר השואה: 45

תולדות הקהילה:
 

ל' קיבלה זכויות עיר בשנת 1543. אז היתה שייכת למשפחת האצילים פירליי. במאה ה-16 היתה למרכז חשוב של הכנסייה הקלוויניסטית. קלוויניסטים רבים מגרמניה, מהולנד ומסקוטלנד נהגו להתכנס בל' לעתים מזומנות ומקצתם אף השתקעו בה. במאה ה-17 היתה ל' מרכז עירוני לסביבתה. ישבו בה בעלי מלאכה מומחים ובהם בנאים, שרכשו להם מוניטין בכל האזור. גם השווקים והירידים של ל' משכו אל העיירה סוחרים ומבקרים מקרוב ומרחוק. בשנת 1723 אושרו מחדש זכויותיה העירוניות של ל' והיא נבחרה להיות לבירת הנפה. השגשוג הכלכלי נמשך גם במאה ה-19 והיה מלווה בצמיחה דמוגרפית. אז התפתחה בל' גם תעשייה זעירה, בעיקר בענף האריגה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התחוללו בל' ובסביבתה קרבות עזים שגרמו הרס רב, ורק כעבור חודשים, לאחר שהאוסטרים כבשו את העיירה והחזיקו בה שלוש שנים, התייצב המצב.
בשלהי המאה ה-16 כבר ישבו בל' יהודים יחידים, ובתעודות עירוניות מ-1601 נזכרים ראשי המשפחות לנדא ופרץ, שעסקו במסחר ובחכירות. הפרעות הקשות בימי גזרות ת"ח-ת"ט (1648-1649) המיטו חורבן על היישוב היהודי הראשון בל', ורק במאה ה-18 התחדשה התיישבות היהודים במקום. על-פי מפקד 1764/5 כבר ישבו אז בל' כ-200 משפחות יהודיות (כ-765 נפשות). רוב יהודי ל' עסקו אז במלאכה ובמסחר. בשנה ההיא היו ביניהם 34 חייטים, 9 עגלונים, 6 צורפים, 5 כובענים ו-4 רצענים, וגם 12 סוחרים ועירים, 11 חנוונים, 8 סוחרים-סיטונאים ושני מתווכים. כמו-כן היה אז בעיר רופא יהודי - מקצוע נדיר ליהודי מקומי באותם הימים.
בעלי המלאכה היהודים בל' היו מאורגנים בגילדה (אגודה) נפרדת משלהם. השתמרו בידינו התקנון של אגודת בעלי המלאכה היהודים בל' שנקבע בשנת 1769 בידי בא-כוחה של הנסיכה לבית דונין-סנגושקה, בעלת העיר דאז, וגם תקנון הקהילה מאותה השנה, שפורטו בו דרך בחירת הרבנים, גובה המסים המוטלים על הקהילה ועניינים נוספים. מן התקנון אנו למדים שבל' היתה קיימת אז קהילה יהודית עצמאית, שהעסיקה רב וחזן. עם מוסדות הציבור היהודיים נמנו אז בית-כנסת, בית-עלמין, מקווה ובניין ההקדש, שהכיל גם את דירות הרב והחזן.
נציגי הקהילה היו פעילים ב"ועד דד' ארצות" ומפעם לפעם אף התכנס הוועד בל'. רב הקהילה דאז, ר' יעקב סג"ל לנדא (נפטר ב-1762), היה חתנו של ר' משה רוטנברג, רבן של קהילת טיקטין (טיקוצ'ין) ושל קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג, ונדסבק) שבצפון גרמניה. ר' יעקב נזכר פעמים אחדות בפרוטוקולים של "ועד דד' ארצות" מן המחצית השנייה של המאה ה-18. מבין הרבנים שכיהנו בל' אחריו ידועים לנו שמותיהם של ר' יצחק אייזיק לנדא (נפטר ב-1794); בנו, ר' יהודה לייבוש; ר' מאיר הורוביץ (נפטר ב-1841), שעבר אחר- כך לקהילת לבוב; ור' נתן לווינשטיין (נפטר ב-1834), מחבר "אמרי שפר".
בל' פעלו ר' לוי יצחק מברדיטשב, ר' יששכר דב מזלוטשוב ור' יונה הלוי לנדא, שלושתם חתנים לבני משפחת פרץ, שהביאו לעיר את החסידות. חסידים מפורסמים אחרים הם ר' צבי הירש, ר' משה ור' שמואל. בנו של ר' משה, ר' אריה לייב, כבר היה אישיות תורנית. בית-הכנסת בל' הוקם בראשית המאה ה-18 ונשאר עומד על תלו עד לימי השואה. בשנת 1840 הוקם גם בית-מדרש ונוסף אגף חדש לבית-הכנסת.
גם במאה ה-19 נותרו המסחר והמלאכה מקורות פרנסתם העיקריים של יהודי העיירה. המסחר המקומי היה ברובו בידי יהודים, ועל-פי מפקד 1863 עסקו יהודים במגוון רחב של מקצועות המלאכה - חייטות, כובענות, נגרות, סנדלרות ומשלחי יד נוספים. ענף פרנסה חשוב היה גם הובלת סחורות ובין היהודים היו כמה עשרות קבלני תובלה, וגם עגלונים ורוכלים שסבבו בכפרים. גם תמרוני הצבא שנערכו מדי שנה בשנה סמוך לעיר סיפקו ליהודים פרנסה לא מעטה. בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היו יזמים יהודים בין מייסדי התעשייה בל'. בבעלות היהודים היו שני בתי-חרושת למוצרי ברזל, מנסדת עצים וטחנת קמח.
בימי המרד הפולני של 1863 הצטרפו יהודים מקומיים אל המורדים או תמכו בהם בצורות שונות.
בשלהי המאה ה-19 כבר היו בקרב היהודים סימנים ראשונים להתארגנות פוליטית, אף-על-פי שאורח-החיים המסורתי היה השולט בכיפה וחיי הציבור של בני הקהילה התרכזו בבית-המדרש וב"שטיבלעך" החסידיים. בראשית המאה ה-20 התארגנה בל' קבוצה ציונית ראשונה. ב-1908 נוסדה ספרייה יהודית וכעבור זמן מה נפתח במקום חוג לדרמה.
גם אחרי שוך הקרבות ליד ל' והתייצבות השלטון האוסטרי בעיירה, לא חזרו חיי הכלכלה המקומיים לקדמותם. ביוני 1915 היו רבים מיהודי המקום מחוסרי פרנסה. הקהילה פתחה למענם מטבח ציבורי שהוגשו בו כ-200 ארוחות מדי יום ביומו. ואולם למרות המצוקה הכלכלית נמשכה הפעילות הציבורית והתרבותית בקרב היהודים בתקופה זו ואף התפתחה. בשנת 1917 נוסד מועדון יהודי והתקיים בו חוג להתעמלות ולספורט.

 

בין שתי מלחמות העולם

לפי סקר הג'וינט מ-1923 היו בל' בשנה ההיא 306, בתי-מלאכה ומפעלים זעירים של יהודים, שעבדו בהם 552 איש (לרבות הבעלים ובני משפחותיהם). בענן ההלבשה, שרוב המפעלים הללו השתייכו אליו, הועסק אז 171 יהודים ; ענף המזון סיפק תעסוקה ל-57 יהודים ענף הבניין העסיק 36 איש וענף העץ - 26. יהודים רבים נוספים התפרנסו ממלאכה ; בלטו ביניהם האופים החייטים והסנדלרים. רבים אחרים היו רוכלים שסבבו בכפרים או סוחדים זעירים, בעיקר בעלי חנויות מכולת או דוכנים בשוק. בשנת 1929 החליטה העירייה להעביר את הדוכנים לפרבר העיר, אך לאחר השתדלות ממושכה של הקהילה בוטלה התכנית הזאת, שמימושה היה בוודאי גורם לרבים לאבד את לקוחותיהם.
במרוצת שנות ה-20 וה-30 חלה הידרדרות מתמשכת במצבם הכלכלי של יהודי ל' ומספר הנתמכים מקופה הציבור גדל בהתמדה. בשנת 1928 נוסד בעיר בנק קואופרטיבי יהודי שסייע לסוחרים ולבעלי מלאכה באשראי זול. גם "קופת גמילות חסדים" הגבירה את פעילותה והעניקה הלוואות קטנות ללא ריבית לנזקקים להן.
רבים מילדי הקהילה המשיכו גם בתקופה זו ללמוד בחדר המסורתי ובתלמוד-תורה, אך יש לשער שחלקם למדו גם בבתי-ספר יסודיים ממלכתיים. בשנת 1925 ייסרו אנשי "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות של רשת "בית יעקב".
בתקופה שבין שתי המלחמות כיהן ברבנות ל' ר' אביגדור יהודה גלבלום. ב-1930 התיישב בעיר ר' משה יחיאל אלימלך רבינוביץ והקים בה מרכז חסידי. הרב רבינוביץ השתדל מאוד לקרב את בני הנוער אל היהדות. חיבוריו "ויאמר משה", "וידבר משה", "עבודת הלב" וכמה אחרים הופיעו מקצתם בעילום שם.
בשנות ה-20 וה-30 היתה הציונות מוקד משיכה לרבים מבני הקהילה. המפלגות הציוניות הפעילות בעיר היו "הציונים הכלליים", "המזרחי", הרוויזיוניסטים וה"ליגה של ארץ-ישראל העובדת", ותנועות הנוער הבולטות היו "הנוער הציוני", "גורדוניה" (התנועה השנייה בגודלה בל'), בית"ר (שמנתה כ- 100 חברים), ו"החלוץ" ו"צעירי המזרחי", שהיו להן קיבוצי הכשרה מחוץ לעיר. בשנת 1922 נוסד גם סניף "אגורת ישראל".
בשרפה גדולה שפרצה בל' בשנת 1936 עלו באש 10 בתים של יהודים ו-28 משפחות נותרו ללא קורת גג.
בשנות ה-30 גברה בעיר האנטישמיות ועמה החרם הכלכלי בתחום המסחר והמלאכה. עם הזמן נתרבו גם תקריות אלימות ותקיפות של יהודים ברחובות העיר.

 

בימי מלחמת העולם השנייה

כבר ביום הראשון למלחמה, ב-1 בספטמבר 1939, הפציצו הגרמנים את ל'. האנטישמים העלילו על יהודי המקום שהם מאותתים לטייסים הגרמנים בנרות ומסמנים להם את מיקומה של העיירה. ההאשמות גברו כשאלמוני, אולי סוכן גרמני, העלה אש בארבע פינות העיירה. הפולנים האשימו במעשה את היהודים, והללו מצדם התארגנו בקבוצות להגנה עצמית כדי לקדם פרעות צפויות.
במחצית השנייה של ספטמבר 1939 נפוצה בעיירה שמועה של' תיפול בידי הסובייטים, ויהודים אחדים החליטו לצאת מיד מזרחה. ואולם הרוסים לא באו. ב-17 בספטמבר 1939 נכבשה ל' בידי הגרמנים, שפתחו מיד עם בואם במעשי התעללות ורריפות של היהודים. מעשים כגון תלישת זקנים ופיאות יחד עם עור הפנים היו לעניין שבשגרה. את הרב גלבלום אילצו לרקוד ברחוב כשמטאטא בידו, ואחר-כך ציוו עליו לטאטא את רחובות העיר; את יענקל בידר, הבלן של המקווה, רתמו לעגלה ואילצוהו להוביל אותה ברחובות, ותוך כדי כך הלקו אותו בשוט. נשים וגברים נחטפו לעבודת כפייה - ניקוי הרחובות, חקלאות במשקים של הגרמנים וכיו"ב. מצבות מבית-העלמין היהודי נעקרו ושימשו לבניית חנות מזון חדשה. בית-הכנסת, שעמד על תלו במשך 200 שנה, פורק והלבנים נלקחו לבניית מחלבה.
ב-12 באוקטובר 1939 כיתרו חיילים גרמנים את ל'. היהודים נצטוו להתאסף באחת מכיכרות השוק המקומיות ולהשאיר את חנויותיהם פתוחות. שעות ארוכות נאלצו להמתין בכיכר, ובינתיים נבזזו החנויות.
באחר מימי אוקטובר 1939 הוזעק המורה היהודי, יוסף פררבוש, אל מפקדת הס"ס בעיר ונצטווה לאסוף מן היהודים קונטריבוציה של 50,000 זלוטי וכמה אלפי ביצים. פדרבוש נפגש בחשאי עם כמה יהודים עשירים ואמר להם שלדעתו אסור למסור לגרמנים את הכסף, ובעצמו ברח לברית-המועצות. בתגובה אסרו הגרמנים אחדים מעשירי הקהילה, הובילו אותם לבית-הקברות הנוצרי וירו בהם למוות.
עד מהרה פרסמו הגרמנים שורה של צווים והגבלות אנטי-יהודיים. גם בל', כבשאר מקומות בפולין, חויבו היהודים לענוד סרט זרוע לבן ובמרכזו מגן-דוד כחול; על-פי צווי הגרמנים נדרש כל יהודי להשתחוות לפני כל גומני שפגש בדרכו; על היהודים נאסר להימצא מחוץ לבתיהם אחרי שבע בערב, להשתמש בתחבורה ציבורית, לפנות למוסדות השלטון הגרמניים שלא באמצעות נציג, ועוד; עסקיהם ובתיהם הוחרמו.
בסוף אוקטובר או בתחילת נובמבר 1939 הוחלף השלטון הצבאי בממשל גרמני אזרחי. באחד מלילות נובמבר 1939 הוטל על ל' עוצר, ולמחרת גורשו רוב יהודי המקום, כ-2,500 נפש, לאוסטרוב, לפרצ'ב ולקוצק (ע' ערכיהן). רק 800 יהודים בערך שהועסקו בעבודות חיוניות לגרמנים הורשו להישאר במקום. למגורשים הותר לקחת עמם מטען של 75 ק"ג למשפחה ומעט חפצים אישיים. השוטרים שליוו את המגורשים ערכו חיפושים על גופם, וכל מי שנתפס כשברשותו כסף מעבר למותר הוכה ועונה באכזריות רבה.
בין אנשי הממשל הגרמני האזרחי היו שנטלו שוחד, ורבים מן המגורשים ניצלו זאת כדי לשוב לבתיהם. עד סוף 1940 חזרו רוב היהודים לל'.
בדצמבר 1940 הובאו לל' כ-1,000 פליטים יהודים שגורשו ממלאווה ומיישובים בסביבתה. חלקם הועברו ככל הנראה ליישובים אחרים בסביבה וחלקם נשארו בל' ונקלטו בה בעזרת יהודי המקום. במרס 1941, עם גירושם של 14,000 יהודים מלובלין, שימשה ל' תחנת מעבר למגורשים שהועברו אחר-כך למייכוב (ע"ע), לצ'מיירניקי (ע"ע), לקז'ימייז'ובקה ולכפרים אחרים בסביבה ; גם חלק מאנשי הקבוצה הזאת נשארו ככל הנראה בל'. באותו חודש עלה מספר היהודים בל' ל-2,450 נפש; כ-450 מהם היו פליטים. כעבור שנה, בפברואר 1942, עוד היו בל' 2,393 יהודים.
כנראה שבשנים 1940-1941 שולחו קבוצות שליהודים מל' למחנות עבודה מרוחקים. בחג הפסח תש"א (1941) נשלחה קבוצה של פליטים וכמה יהודים מקומיים ליעד בלתי ידוע - אולי למחנה עבודה כלשהו. בדרך-כלל היתה שנת 1941 שקטה יחסית לגביהם של יהודי ל', אף כי מפעם לפעם הוטלו עליהם גזרות. כך למשל חויבו היהודים ב-1941 למסור לגרמנים את כל הפרוות שברשותם, ונאלצו להתגייס לעבודת כפייה קשות ומפרכות.
הנהגה יהודית היתה בל' כבר בסתיו 1939, אבל בשלהי 1940 או בתחילת 1941, עם שובם לעיירה של רוב היהודים שגורשו ממנה בסתיו 1939, נתמנה יודנראט בן 10 חברים, כולם מנכבדי הקהילה. בראשם עמד י' פלדמן, איש ציבור ידוע ששימש לפני המלחמה מנהיגם של "הציונים הכלליים" בעיר. תפקידו של היודנראט היה למלא אחר הוראות הגרמנים ולארגן את חיי היהודים בעיר. אחת ממשימותיו הראשונות היתה סיוע לקליטתם מחדש של מגורשי ל' שחזרו לעיירתם. למענם של הפליטים הרבים שהגיעו לל' בסוף 1940 ובתחילת 1941 הוקם מטבח ציבורי, שחילק להם ולנזקקים מבני המקום ארוחות חמות. מחלקת הבריאות של היודנראט פיקחה על מצב התברואה, השיגה חומרי חיטוי ותרופות, דאגה לטיפול רפואי לחולים והחזיקה את בית-החולים היהודי. בפעולות סעד סייע ליודנראט הסניף המקומי של ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) שמרכזו היה בקרקוב. גם בל', כבשאר מקומות בפולין הכבושה, טיפל היודנראט בארגון עבודת הכפייה שהוטלה על היהודים. ומאחר שעל היהודים נאסרה הפנייה למוסדות הממשל הגרמני פתח היודנראט גם משרד דואר ליהודים. ליד היודנראט פעלה גם משטרה יהודית בת 10 איש, ששימשה זרוע מבצעת. השוטרים היהודים חבשו כובעים מיוחדים וענדו תגי זרוע לזיהוי. תפקידם היה, בין היתר, לגבות מסים ותשלומים שונים לקופת היודנראט.
ב-9 באפריל 1942 נערכה בל' האקציה הראשונה. כוח של שוטרים גרמנים ואנשי ס"ס הוציאו את היהודים מבתיהם וריכזו אותם ברחבת בית-הכנסת. במקום האיסוף חולקו היהודים לשתי קבוצות; חלקם קיבלו כרטיסי עבודה. השאר - כ-800 נשים, ילדים, קשישים אך גם גברים בגיל העבודה, הועלו לרכבת משא ושולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ, שהוקם לא מכבר. מקצת היהודים ניסו להסתתר במהלך האקציה, אך רוב המסתתרים נתגלו במהלך החיפושים שערכו הגרמנים, בעזרתם של מלשינים, ונורו במקום.
ימים אחדים לאחר האקציה הראשונה, ב-15 אפריל 1942, הביאו הגרמנים לל' 1,600 יהודים מסלובקיה, כמחציתם נשים וילדים. בערך 600 מן הפליטים נשלחו מיד לאוסטרובייץ, לקמיונקה ולפולאווי (ע' ערכיהן) והשאר נותרו בל'. הגברים הצעירים והבריאים הופרדו מקרב הפליטים ונלקחו לעבוד בהקמת מחנה ההשמדה מיידאנק ; רבים מהם נספו שם. במאי 1942 הובאו לל' מגורשים נוספים מסלובקיה ומספרם הכולל הגיע כנראה ל-1,500 ויותר. היודנראט השתדל לספק להם קורת גג כלשהי ומעט מזון. ביוני 1942 ישבו בל' 3,134 יהודים, מהם כ-2,000 פליטים. באותו הזמן לערך הוקם בל' גטו, ובתחילת באוקטובר 1942 הועברו אליו גם יהודי קמיונקה, אוסטרוב וצ'מיירניקי (ע"ע).
ב-9 באוקטובר 1942 נערכה בל' אקציה שנייה, שבמהלכה גורשו 3,000 יהודים, רובם לבלז'ץ ומקצתם לסוביבור. בין המגורשים האלה היה גם הרב גלבלום. קרוב ל-500 יהודים נוספים נורו למוות בבית-העלמין היהודי. במשך שלושה ימים, מ-9 באוקטובר עד 11 בו, ערכו הגרמנים מצוד אחר יהודים מסתתרים וכל מי שנתפס נורה במקום.
אחרי האקציה השנייה נותרו בגטו כ-300 יהודים - אנשי היודנראט והמשטרה היהודית ובעלי מקצועות נדרשים. ואולם כבר ב-24 באוקטובר הועברו 290 מהם לגטו פיאסקי לוטרסקיה (ע"ע), ובנובמבר 1942 גורשו יחד עם יהודי המקום למחנה השמדה. שנים-עשר בעלי מלאכה יהודים שנותרו בל' כדי לשרת את מפקדי הגסטאפו שם נורו למוות בפברואר 1943 בבית-העלמין היהודי. ביום ההוא הוכרזה ל' "יודנריין" (נקייה מיהודים).
ביערות לובלין ופרצ'ב פעלו כמה קבוצות של פרטיזנים יהודים, רובם מלובלין והסביבה. מפקדיהן של שלוש מן היחידות האלה היו מרדכי קירשנבאום, ירוחם ויעקב גוטהילף, שמואל יגר ומיטק גרובק ("טולקה"), סרן בצבא האדום. מלבדן פעלה באזור הזה קבוצתו של יחיאל גרינשפן, שלחמה במסגרת יחידה של "ארמייה לודובה", וקבוצה בראשותו של אפרים בלייכמן שלחמה באזור ל'-קמיונקה. לא פעם נתקלו הפרטיזנים היהודים במשפחות יהודיות משרידי הקהילות שבסביבה. כדי להצילן הקימו אנשי גרינשפן ו"טולקה" מחנה משפחות ביער.
קבוצות הפרטיזנים של גרינשפן, קירשנבאום ו"טולקה" ביצעו מספר רב של מעשי חבלה במתקנים גרמניים. הם פוצצו רכבות שהובילו הספקה, נשק ותחמושת לצבא הגרמני, תקפו משאיות שהובילו אנשי ס"ס ומשטרת הביטחון, הציתו בתים של משתפי פעולה ואף ירו והרגו כמה מלשינים מאנשי המקום.
בתום המלחמה נותרו בחיים רק 45 מיהודי ל'. חלקם ברחו בזמנו לברית-המועצות, יחידים נלחמו בשורות הפרטיזנים ו-17 איש מצאו מסתור אצל פולנים באזור ל'. מבין המצילים ידועות לנו בשמותיהן משפחות שינקוביץ, מאזיש (או מאזור), צ'קאנסקי וקארבובסקי.
עם שחרורה של ל' ביולי 1944 התקבצו בה כמה עשרות ניצולים יהודים מבני המקום ומן הסביבה. בתחילה ניסו להשתקם בל', אבל בגלל האנטישמיות שסיכנה את חייהם עזבו כולם את המקום. היום אין בל' אף לא יהודי אחד.
בית-העלמין היהודי הישן נהרס ובמקומו ניצב היום גן משחקים לילדים. באתר בית-הקברות החדש, שנפתח במאה ה-19 בפרבר, נבנתה שכונת מגורים חדשה.