ד' אייר ה'תשע"ז

לוטומיירסק LUTOMIERSK

עיר בפולין
מחוז: לודז'
נפה: לאסק
אזור: לודז' והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,193

·  יהודים בשנת 1941: כ-750

תולדות הקהילה:
הישוב היהודי עד 1918

לוטומיירסק נוסדה במאה ה- 10- 11, זכתה במעמד עיר ב- 1274, ועברה לידי אצולה ב- 1406. הפריצים של לוטומיירסק, במאה ה- 17, התירו ליהודים להשתקע. כל אוכלוסי לוטומיירסק יהודים כנוצרים, מעטים היו בימים ההם, ומצבם הכלכלי ירוד. בעלת ל, במאה ה- 18 תמכה ביהודים, נתנה להם הלוואות ועודדה לפעולות כלכליות בקנה מידה נרחב, אלא שהיא נהגה להחכיר את לוטומיירסק לאישי האצולה, והללו נהגו לפעמים ביהודים בשרירות לב. על אף האפשרויות הכלכליות המוגבלות גדלה בהתמדה האוכלוסיה היהודית בלוטומיירסק, ובמחצית המאה ה- 18 היו היהודים הרוב באוכלוסיה. בשלהי המאה ה- 18 ובראשית ה- 19 נשתפר באופן ניכר מצבה הכלכלי של האוכלוסיה היהודית, ומעיד על כך מספר יחסי גדול של בתי היהודים ב(- 1787 - 63 םיתב). במאה ה- 18 עסקו כשליש המתפרנסים היהודים במלאכה. במחצית השנייה למאה היו היהודים 40% מכלל בעלי- המלאכה. מספר בעלי-המלאכה עלה בהתמדה, והם ייצגו את רוב המקצועות של המלאכה דאז. כל המסחר היה בידי יהודים. ענפי הסחר העיקריים היו התבואה והצמר. מלבד במסחר ובמלאכה עסקו היהודים בפונדקאות ומהאחרונים אף עסקו בקנה מידה זעיר בחקלאות ובגידול בקר. יחידים התפרנסו מחכירת בית מיבשל הבירה ומשרפת היי"ש של בעל העיירה. ב- 1806 אסר הפריץ על היהודים להמשיך במיבשל ובפונדקאות. יוזמת היהודים הרימה תרומה חיובית לפיתוח התעשייה בלוטומיירסק, במחצית השנייה למאה ה- 18. אחד מסוחרי האריגים, פנחס ישראלוביץ', ייסד ב- 1787 בית- חרושת לאריגה, הראשון שהקים יהודי בפולין. פנחס ישראלוביץ' הפעיל 6 נולים, שהעסיקו 20- 30 אורגים. הוא חכר גם מהפריץ את גביית המיסים מהתושבים. במחצית השנייה למאה ה- 18 פעל בלוטומיירסק בית-חרושת גדול יחסית לבורסקאות של האחים מושקוביץ ושותפם אייזיק. החל מ- 1815 אירגן הפריץ של לוטומיירסק תעשיית אריגה ביתית בעיירה. הסוחרים היהודים מצאו מקור פרנסה חדש באספקת חומר גלם ובשיווק הסחורה המוגמרת. משפסקה האריגה הביתית אבדה ליהודים הפרנסה בענף זה, והם פעלו במסחר הזעיר ובמלאכה בלבד. קהילת לוטומיירסק נוסדה על סף המאות ה- 17 וה- 18. במאה ה- 18 השתייכו אליה גם יהודי 8 כפרים סמוכים, ובשלהי המאה חלשה הקהילה גם על קבוצת יהודים המתגוררים בעיירה לודז'. ההסות על היהודים בלודז' היתה לסלע מחלוקת ימים רבים בין קהילות לוטומיירסק וסטריקוב, לבסוף היה ניצחון בידי קהילת לוטומיירסק. מצבה הכספי של הקהילה לא היה שפיר. במאות ה- 17 וה- 18 נאלצה הקהילה לקחת הלוואות מהכמורה ומבני האצולה לשם תשלום דמי החכירה לפריץ, המסים וההיטלים השונים. ההכנסה השנתית של הקהילה בשלהי המאה ה- 18 היתה 2,100 זלוטי, ואילו חובותיה הסתכמו ב- 44,908 זלוטי. בית-העלמין בלוטומיירסק קודש בראשית המאה ה- 18. בעת ובעונה אחת נוסדה גם חברה קדישא. במחצית השנייה למאה נוסד ההקדש. בראשית שנות ה- 80 בנו היהודים בית-כנסת מפואר בבניין עץ, לפי תוכניתו של הלל בנימין מלאסק. היה זה אחד בתי הכנסת היפים מסוג זה בפולין. הוא עלה באש ב- 1915. ב- 1849 נוסדה בל, חברת עושי חסד של אמת, שנתאחדה אחר כך עם החברא קדישא. בזכות הכבוד שרחשו אנשי האיזור לקהילה בלוטומיירסק היה כס הרבנות בעיירה מכובד, ולא אחת ישבו עליו אישים דגולים. אחד הרבנים הראשונים היה ר' פנחס. אחריו- עד 1781 - כיהן ר' יהודה יוסקוביץ', ואת מקומו ירש ר' יהודה בן יצחק פרנקל מלשנו. בגלל התלונות של האוכלוסיה על הרב וסכסוכו עם ועד הקהילה עבר ר' יהודה ב- 1791 ללאסק ושם המשיך לכהן כדיין וראש בית-דין. כתביו - שאלות ותשובות וחידושים - נקבצו בספר "בית יהודה" לודז(', 1886). בעל שלשלת יוחסין מעטירה היה הרב הבא, ר' מאיר הכהן, מצאצאי ר' יחיאל מיכל, בעל קבלה ורב בניימירוב, שנהרג על קידוש השם בימי שחיטות הקוזאקים ב- 1648. ר, מאיר הכהן הניח בכתובים פירוש למסכתות כתובות ובבא בתרא, וכן שאלות ותשובות. הוא נפטר באבו ב- 1832. את מקומו ירש ר' ישראל דובז'ינסקי, אחי האדמו"ר ר' אברהם מצייחאנוב. ב- 1880 נקרא לכהן ברבנות בלוטומיירסק ר' יואב יהושע, בעל ספר שאלות ותשובות "חלקת יואב". כעבור שנים אחדות נטש את לוטומיירסק. אחריו כיהן ר' פנחס אליהו מייזלס, בן ר' דוד דב רבה( של קסאל). הוא היה עסקן פעיל של חובבי ציון. נפטר ב- 1891 והותיר חידושי הלכה בכתב-יד. אהרון הרבנים בלוטומיירסק היה ר' ירחמיאל וולברומסקי, אשר הגיע לעיירה מקאלוב ב- 1934. בחודשי מלחמת העולם II-ה הראשונים עבר ר' ירחמיאל ללודז' ומשם שולח ב(- 1942) למחנה ההשמדה בחלמנו. עד מלחמת העולם I-ה היו החדרים בתי-הספר היחידים בלוטומיירסק. ב- 1894 נפתח חדר מתוקן, שנתקיים עד פרוץ מלחמת העולם ה- II.

 

בין שתי המלחמות

בתקופה זו עסקו רוב היהודים במלאכה ב(- 1921 היו בלוטומיירסק 56 בתי-מלאכה למקצועות שונים השייכים םידוהיל). אגודת ישראל זכתה אז להשפעה ניכרת בחיים הציבוריים בעיירה ובקהילה. החסידים היוו רובה של האוכלוסיה, אף על פי כן עלתה גם השפעת הציונים ובתוכם הציונים הכלליים. בשנות ה- 30 התעצמה הפעילות האנטישמית. נקודת שיא בתעמולה האנטישמית שימשה שמועת כזב שהופצה ב- 1935 בעיתון "אורנדובניק", ביטאונם של האנדקים. לפיה הואשמו שני יהודים בני לוטומיירסק, אברהם יצחק סטריקובסקי ומשה שיקר, במותם של חמישה פולנים, שנהרגו בידי הגרמנים ב- 1915 כביכול - בגלל הלשנתם של היהודים. לידי פרעות לא הגיעו הדברים, אך הסכנה ריחפה באוויר. זו היתה הקדמה לחרם הכלכלי הנמרץ, שגבר ב- 1937, כשנוסד בלוטומיירסק סניף של מפלגת האנדקים.

 

השואה

אירועי המלחמה, ובעיקר ההפצצות העזות, הפילו בלוטומיירסק קורבנות רבים, בעיקר בין האוכלוסים היהודים. בימים הראשונים לכיבוש פרעו החיילים הגרמנים ביהודים שנקרו בדרכם: אחד תלו בשערי העיירה, את השני שרפו חיים, בעשרות יהודים שנלקחו כבני ערובה התעללו בלי רחמים. הגרמנים חטפו יהודים ברחובות ושלחום לעבודות קשות ומשפילות, וכן גזזו את זקניהם לפני הקהל. בשוד רכושם של היהודים השתתפו חלק מהאוכלוסים הפולנים, שהיו פורצים את חנויות היהודים. בקיץ 1940 הוקם בלוטומיירסק גיטו, אך כפי הנראה מותר היה ליהודים לצאת מתחומו. במחצית 1941 נאסר על היהודים לצאת את הגיטו בלי רשיון מיוחד. היהודים נשלחו לעבודות כפייה שונות, ויום-יום יצאו את הגיטו קבוצות גברים לעבודה. היו גם שילוחים למחנות העבודה. ידוע על שילוח 83 יהודים לפראנקפורט דאודר, לעבודה בסלילת כביש ראשי "רייכסאוטובאן". בסוף 1941 נוסדה בעיירה אולי( בתחום וטיגה) מתפרה בהנהלת פולני, ובה מצאו תעסוקה 20 חייטים יהודים. כפי הנראה יזם את הקמת המתפרה ראש העיר בלוטומיירסק. במתפרה תפרו למען לקוחות מבני המקום ומאנשי הסביבה, מאריגי המזמינים. הסדנה קיבלה הזמנות רבות אפילו מלודז' ונתנה רווח ניכר. את המחצית לקחו שלטונות העיירה ואת השאר - היודנראט, ששילם לחייטים חלק מההכנסה. כדאי להדגיש, כי הארגון האנדקי או.נ.ר., שפעל בימי הכיבוש במחתרת, מציין בדו"ח שלו מיום 16.1.1942, תוך כדי דיון במצב היהודים בנפת לאסק, כי השלטונות המקומיים נהגו ביהודי לוטומיירסק ביד קשה במיוחד, ומשום כך היה מצבם חמור לאין ערוך ממצבם של היהודים במקומות אחרים בנפה. הגיטו וכל הציבור היהודי בלוטומיירסק חוסלו בסוף יולי 1942: אחרוני היהודים הוסעו אז למחנה ההשמדה בחלמנו.