כ"ט חשון ה'תשע"ח

יאבוז'נו JAWORZNO

עיר בפולין
מחוז: קראקוב
נפה: חשאנוב
אזור: גאליציה המערבית ושלזיה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-15,933
• יהודים בשנת 1941: כ-1,346
• יהודים לאחר השואה: כ-400

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I
ככפר מוזכרת יאבוז'נו בתעודות מ- 1242. התפתחותה של יאבוז'נו כיישוב תעשייתי ראשיתה בסוף המאה ה- 18, משהתחילו בכריית פחם במקום. באותו זמן גם הוקם בית-יציקה לעופרת. מתחילת המאה ה- 19 הלך והתפתח במקום מרכז תעשייתי, ניכרו מיכרות-פחם, הוקמו מפעלי-מתכת, ולקראת סופה של המאה הוקמו כור ליציקת זכוכית, מיכרה- חול שבו מילאו את החלל שנוצר לאחר כריית הפחם, ובית- חרושת למלט. בשנות ה- 20 למאה ה- 20 היתה יאבוז'נו לאחד הישובים המתועשים במחוז קראקוב, וב- 1933 הוענק לה מעמד של עיר. אז הוקמה במקום תחנת-חשמל מונעת בקיטור, ויאבוז'נו נעשתה גם צומת חשוב של מסילת-ברזל. בתקופת קיומה של הרפובליקה הקראקאית (1815- 1846) נמצאה יאבוז'נו בתחומה וישבו בה אז 91 יהודים. במרד 1846 השתתפו לצד האיכרים גם כורי-הפחם ביאבוז'נו. מאבקם של כורי-הפחם וכן של פועלי-התעשייה, והם הרוב באוכלוסייה יאבוז'נו, על זכויותיהם (יום עבודה קצר יותר, שכר הוגן, נגד אבטלה), הפך תכופות להפגנה המונית נגד המשטר; ב- 1917 יצאו הכורים בהמוניהם להפגנה נגד המשטר האוסטרי המעורער, וב- 1931, לאחר השביתה, התנגשו הכורים והמובטלים עם המשטרה הפולנית; חמישה מן המפגינים נורו בידי השוטרים, כ- 20 הועמדו לדין על "הפרת הסדר הציבורי", ו- 8 מהם נידונו לתקופות מאסר של מ- 6- 18 שנים. עד אמצע המאה ה- 19 ישבו ביאבוז'נו משפחות יהודיות מועטות. אך עם התפתחותה של יאבוז'נו כיישוב תעשייתי מודרני, הלך וגדל גם היישוב היהודי בה. אף-על-פי-כן, עד לימיו האחרונים של קיומו במלחמת-העולם השנייה לא הגיע אחוז היהודים בתוך כלל התושבים ליותר מ- 7. והיו כמה טעמים לדבר: א) היהודים לא הועסקו כלל בתעשייה הכבדה; ב) כנהוג, היו ליד המפעלים חנויות של הבעלים או קואופראטיבים של הפועלים, וליהודים לא נותר אלא תחום צר לפעילות מסחרית, או לעיסוק במלאכה; ג) מרבית הפועלים והכורים היו בני הסביבה והיו להם או למשפחותיהם חלקות-שדה, מעין משק טבעי, וצרכיהם מועטים. כל תסיסה בקרב הכורים ופועלי התעשיה מילאה את ליבות היהודים דאגה, שמא תהיה זו התפרצות נגד היהודים. מצב זה הרתיע יהודים מלהתיישב ביאבוז'נו. ואכן ההתפרצויות נגד היהודים חזרו ונשנו כל כמה שנים. ב- 1898 פרעו ביהודי יאבוז'נו כפריי הסביבה שהוסתו על-ידי אנשי הכמורה בנאומיהם לקראת חג הפסחא. ב- 1905 יצאו לרחובות חיילי חיל-המצב שחנה בעיר, בקריאות ש"היהודים מתנכלים להורגם". אל החיילים הצטרף האספסוף המקומי, הוחל בשוד חנויות היהודים ו- 2 יהודים אף נפצעו קשה. הוזעקה יחידת צבא ממקום אחר, וזו השליטה את הסדר. לשמע הפוגרומים שנעשו בערים אחרות ניסו יהודי יאבוז'נו, בנובמבר 1918, לארגן הגנה עצמית, אולם השלטונות הארעיים שבמקום מנעו מהם את האפשרות להשיג נשק. העילה הישירה כביכול להתפרצויות היתה ירייה לשם הגנה עצמית מצד יהודי אחד, פניגר שמו, שאת ביתו הקיפה בלילה קבוצה גדולה של פורעים ודרשה ממנו להרשות לה לערוך חיפוש בבית. שעות ספורות לאחר המעשה התקיימה אסיפה בבית-העם "סוקול" והכומר הצהיר בה: "אין ביכולתנו לרצוח את היהודים, אבל עלינו להשתחרר מהם. עדיין לא נהרג יהודי אחד בידי נוצרי, אולם הדם הנוצרי כבר נשפך". לאחר האסיפה הקיף ההמון את ביתו של היהודי פניגר והרס אותו לחלוטין. משם פנו הפורעים אל כיכר השוק והרסו בה את חנויות היהודים. הסחורות שלא נשדדו הושלכו אל הכיכר ונרמסו ברגלי המתפרעים. הלגיונרים שהיו במקום לא הגיבו כלל על הנעשה, בתואנה שלא קיבלו שום פקודה כיצד להגיב ומתי. באותה שנה פוטרו ממועצת העיירה כל תשעת חבריה היהודים, שנבחרו למועצה עוד לפני פרוץ מלחמת-העולם הראשונה. עד מלחמת-העולם הראשונה שרר ביישוב היהודי ביאבוז'נו הווי מסורתי-חסידי. החסידים - רובם חסידי חשאנוב - שלטו בוועד הקהילה והציקו לא מעט לרב המקום, שלא נמנה עם חבורתם. לרב אב"ד יאבוז'נו, ר' חיים-זאב רוזנבלום, שכיהן במקום משנות ה- 90 למאה ה- 19, לא הרשו חסידי חשאנוב לבוא לקלויז שהקימו, ומה שהרב התיר הם אסרו. ר' חיים-זאב נתקל גם בהתנגדות ליוזמתו לאחד את כל החדרים ולהעמידם תחת פיקוח ציבורי. הוא היה בין המשתתפים בכנס הראשון של הרבנים בקראקוב ב- 1903. הוא נפטר ב- 1913, ועל-פי צוואתו, ולא בלא מחלוקת, נבחר אחיו ר' בנימין רוזנבלום לכהונת הרב ביאבוז'נו. בשנת 1895 נוסדה ביאבוז'נו חברת "ציון". בין חבריה היו גם בעלי משקים חקלאיים שהיו נכונים לעלות לארץ-ישראל ולהתמסר שם לעבודה חקלאית. ב- 1905 הצטרף הארגון הציוני ביאבוז'נו אל הוועד המחוזי של הציונים בגאליציה המערבית בקראקוב.

בין שתי המלחמות
בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם לא גדל היישוב היהודי ביאבוז'נו לעומת 1910, בעוד האוכלוסיה הלא-יהודית היתה בתהליך של גידול מתמיד. לא נפתחו ליהודים מקורות- פרנסה נוספים (השערים של מפעלי התעשייה שהוקמו או הורחבו באותה תקופה בעיר היו נעולים בפני היהודים), ואילו מקורות-הקיום המקובלים, כגון המסחר והמלאכה, אף צומצמו מחמת הקיפאון שליווה את כלכלת פולין בכל אותה תקופה, הן מפני המשברים, ובעיקר מדיניות המיסוי המפלה של השלטונות, והן מפני ההסתה האנטי-יהודית, שאף לבשה בשנות ה- 30 צורה של החרמת המסחר והמלאכה היהודית. ביאבוז'נו הוקמו קואופראטיבים חדשים מלבד אלה שנתקיימו עוד מלפני המלחמה, וקשה היה לסוחר או לבעל-המלאכה לעמוד עמהם בהתחרות. בהלוואות הזעירות של קופת "גמילות חסדים" שהוקמה ב- 1927 בערך, שכל אחת היתה בסך 100 זלוטי לערך (ב- 1929 ניתנו 84 הלוואות בסך כולל של 10,787 זלוטי), לא היה די לסוחר הזעיר אלא כדי לקנות מעט סחורה לחידוש המלאי, ולבעל-המלאכה כדי לשלם עבור הרשיון, או להחזיק איכשהו מעמד ב"עונות מתות" עד ש"ירחיב". ב- 1938 פחת הון-היסוד של הקופה (לא הוחזרו במועדם חובות הלווים), ויוצאי העיר בארצות-הברית תרמו 500 זלוטי כדי למלא את החסר בקופה. אך לעומת הקיפאון והירידה בכלכלתם של יהודי יאבוז'נו, נסתמנה בתקופה ההיא פעילות ערה בתחום החיים הציבוריים-החברתיים, בעיקר בסניפי הארגונים הציוניים. החזק בין סניפים אלה היה סניף "המזרחי" שהוקם ב- 1925, ולידו "צעירי המזרחי" ו"השומר הדתי". ב- 1931 הושלם הבניין של "המזרחי" ובו שוכנו בנוסף לאירגונים הנ"ל גם בית-כנסת, בית-ספר משלים וגן-ילדים. שני לפי מספר החברים והבוחרים לקונגרסים הציוניים היה הסניף של "הציונים הכלליים" וארגוני-הנוער של תנועה זו: "הנוער העברי" (הקן הוקם ב- 1928) ולאחר הפילוג בה - "הנוער הציוני" ו"עקיבא". ליד "עקיבא" הוקם ב- 1934 סניף של "ציונים בעלי מקצוע". את השמאל הציוני ייצגה ביאבוז'נו "ההתאחדות", אולם חבריה והמצביעים בעדה היו מעטים לערך. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתחלקו קולותיהם של 184 הבוחרים ביאבוז'נו כלהלן 77 ל"ציונים כלליים", 99 ל"המזרחי", 8 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת" ו- 5 קולות ל"התאחדות". במועדוני הארגונים הציוניים ובסניפים של ארגוני-הנוער נפתתו ספריות וקורסים ללימוד השפה העברית. ב- 1932 הוקם מועדון ספורט "מכבי" ונרשמו בו כ- 100 בני נוער. מלבד הפעולות בתחום הספורט קיים המועדון חוג לחובבי דראמה וכן תזמורת. ביאבוז'נו נתקיים סניף פעיל של "אגודת ישראל" ולידו (משנת 1928) סניף של "צעירי אגודת ישראל". לתנופה בפעולת הסניף של "אגודת ישראל" תרם הרבה הרב צבי הירשהורן, שנבחר ב- 1929 (או ב- 1930) לרבה של יאבוז'נו. הוא קיבל את התפקיד אחרי שר' אליקים-גצל דיכטוואלד, אשר כיהן ברבנות יאבוז'נו עד 1928, עבר לכהן בלבוב. ר' צבי הירשהורן נבחר ב- 1929, ושוב ב- 1932 ליושב-ראש ולנשיא צעירי "אגודת ישראל" בפולין. הוא פירסם מאמרים רבים בעיתונות האגודאית וערך את הירחונים "הנצח" ו"הצעיר החרדי". ביאבוז'נו סבל ר' צבי מקינטוריהם של חסידי בלז וצאנז (ב- 1935 הלשינו עליו אנשים "עלומי שם" בפני השלטונות, והללו פתחו בחקירה נגדו באשמת "פעולה קומוניסטית"), ועל-כן עזב את יאבוז'נו ויצא לכהן כאב"ד ביאלה-פודלאסקה. ב- 1939 הגיע ללבוב, ובעת הכיבוש הנאצי היה זמן קצר חבר היודנראט. הוא נספה בלבוב ב- 1943. את כסאו ביאבוז'נו ירש ב- 1937 ר' מרדכי דוד פרנקל (נספה בשואה ב- 1942). ביאבוז'נו קבע את חצרו בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם האדמו"ר מחשאנוב ר' יצחק יחזקאל הוכמן (נספה בשואה).

במלחה"ע ה - II
יאבוז'נו נכבשה בידי הגרמנים בשבוע הראשון של ספטמבר 1939. בפרוץ המלחמה עזבו כמה וכמה מיהודי יאבוז'נו את עירם, אך בשוך הקרבות חזרו רובם ליאבוז'נו. עם כניסתם ליאבוז'נו חטפו הגרמנים 6 או 8 יהודים בתואנה, שיהודי יאבוז'נו ירו מחלונות בתיהם בחיילים גרמנים, ולפיכך רצחום כ"עונש" על מעשה אחיהם. כעבור זמן מה דרשו הגרמנים מיהודי יאבוז'נו לשלם קונטריבוציה גדולה, ולהבטחת התשלום נאסרו 25 בני ערובה יהודים. קרוב לוודאי, שכל בני-הערובה שוחררו לאחר שהקהילה היהודית עמדה בדרישות הגרמנים. כמו במקומות אחרים כך גם ביאבוז'נו חטפו הגרמנים כבר בתחילת הכיבוש יהודים ברחובות העיר, התעללו בהם ואף עינו אותם; מרטו את שער זקניהם ופיאותיהם של החרדים. בעת ההיא נערכו תכופות חיפושים אחר דברי-ערך בבתי- היהודים; המחפשים לא בחלו גם בדברי-לבוש וחפצים אחרים. על היהודים נאסרה הכניסה לשני הרחובות הראשיים בעיר, יאגיילונסקה ומיצקביץ' מדי פעם נאלצו היהודים להעתיק את מקום מגוריהם מרחוב לרחוב, שכן הגרמנים החרימו אתדירותיהם. בנובמבר 1939 נצטוו היהודים לשאת על שרוולי בגדיהם סרט לבן ובו מגן-דוד כחול. אות זה הוחלף ב- 1941 למגן- דוד צהוב, שהוצמד לבגד בחזה ובגב. ביאנואר 1940 נתמנה ביאבוז'נו יודנראט בראשו הועמד ה. זילברשאץ. יודנראט זה היה כפוף ליודנראט המרכזי בסוסנובייץ שבשלזיה, בראשותו של משה מרין. במקום פעלה גם משטרה יהודית. בקיץ 1940 גורשו ליאבוז'נו היהודים מכל כפרי הסביבה. חלקם מצאו מגורים בבתיהם של יהודי המקום, וחלקם רוכזו כנראה בבית אחד או בכמה בתים בשכונה אחת. העקורים סבלו מרעב ממש. לעזרתם הקים היודנראט מטבח ציבורי, שסיפק יום-יום להם ולעניי המקום 330 ארוחות-צהוריים חמות. הנזקקים קיבלו גם עזרה כספית זעומה. היודנראט הקים גם מרפאה ובה טיפל בחולים ד"ר לוטאר קון. עד מארס 1941 הותר ליהודים בעלי-מלאכה וסוחרים זעירים להמשיך בעיסוקם, תמורת תשלום מס חודשי לשלטונות בסך 50 מארק כל אחד. באביב 1941 הוחרמו כ- 5 בתי עסק יהודיים. באותה תקופה הוחל בחטיפת יהודים למחנות-עבודה. החטיפות נעשו בידי הגרמנים שהסתייעו במשטרה היהודית, בעיקר זו של סוסנובייץ. במארס 1941 הגיע מספר אוכלוסי היהודים ביאבוז'נו ל- 2,295 איש. כמה חודשים לאחר-מכן שולחו למחנות עבודה מאות צעירות וצעירים יהודים. האקציה הראשונה ביאבוז'נו היתה במאי 1942. הגרמנים כיתרו את העיר, וכל היהודים רוכזו בכיכר השוק. הללו שניסו להימלט נורו בו במקום. ילדים רבים ניסו לעלות על הגגות, ובדרך זו לצאת מן המקום המכותר, אך הגרמנים רדפו אחריהם ורצחום בעת הבריחה. בכיכר השוק נתקיימה סלקציה. לפי גירסה אחת השתתפו בסלקציה מרין ועוזריו. הכשרים לעבודה שולחו למחנות-עבודה, ואילו כ- 1,000 איש, בהם זקנים, חולים, ילדים מבית-היתומים, ומשפחות בעלות יותר משני ילדים - רוכזו בבית-הכנסת, ושם ישבו בצפיפות רבה כמה ימים ברציפות. היודנראט סיפק להם ארוחות. לאחר ימים אחדים שולחו כולם בעגלות וברגל לחשאנוב, משם הובלו ברכבת למחנה המוות באושוויץ. באותו זמן שולחו כנראה לאושוויץ גם יהודי חשאנוב. לאחר אקציה זו נשארו ביאבוז'נו עוד כמה מאות יהודים, ובהם חברי היודנראט. ביולי של אותה שנה חוסל היישוב היהודי ביאבוז'נו: שוב נצטוו היהודים להתייצב בכיכר השוק, לשם "רישום לקראת הקמת הגיטו". יש לציין, שהפעם סירב יו"ר היודנראט לשתף פעולה עם הגרמנים ולהודיע לבני קהילתו על חובתם לבוא למקום המיועד. ואמנם הם לא באו אל מקום הריכוז להוציא חברי היודנראט. אנשי האס-אס מסוסנובייץ סרקו את בתי היהודים, הוציאו בכח את המסתתרים, התעללו בהם ואחר-כך שילחום לאושוויץ. במחצית יוני 1943 הוקמה ביאבוז'נו, ביוזמתה של החברה הגרמנית לאספקת חשמל בשלזיה עילית - א.ו.או. - שלוחה של מחנה אושוויץ לגברים. למחנה זה היו כמה שמות: "מחנה עבודה נוי-דאכס", "מחנה עבודה א.ו.או. יאבוז'נו", "מחנה אס-אס דאכסגרובה" ועוד. בתוך היער, בתנאים קשים ביותר, בנו הכלואים את המחנה. בעיקר עסקו בבנייתו יהודי יוון, שהובאו למקום מאושוויץ. לאחר כמה שבועות-עבודה ביאבוז'נו חזרו יחידים בלבד מיהודי יוון לאושוויץ, כשהם תשושים לחלוטין. האסירים במחנה יאבוז'נו גרו ב- 14 צריפי-עץ, כ- 240 איש בצריף - יהודים ולא-יהודים גם יחד. במחנה נדרשו הכלואים לשמור על ניקיון למופת; הצוות הגרמני שקד על כך שכל רגע פנוי יקדישו האסירים לעבודות סידור וניקיון. כלואי המחנה הועסקו בבניית תחנות-חשמל, בהנחת פסי- רכבת, בעבודות במיכרות-פחם, וכנראה גם במפעלי התחמושת ביאבוז'נו. ידוע שבספטמבר 1943 עבדו בבתי חרושת אלה 606 יהודים מארצות מערב-אירופה. שעת השכמתם של האסירים במחנה יאבוז'נו נקבעה ל- 4.30 לפנות בוקר. לאחר מיפקד ממושך ו"ארוחת הבוקר" הובלו הכלואים בקבוצות של 30 איש לעבודה כבולים באזיקים. לכל קבוצה נתלוו 4 שומרים - אנשי האס-אס עם כלביהם. העבודה במיכרות היתה בעיקר הובלת פחם בתוך המיכרה: על כל פועל הוטל להטעין במשך היום 45- 50 עגלות פחם, (משקלה של עגלה היה 750 ק"ג). מרובות היו התאונות במיכרה. העבודה מתחת לקרקע נעשתה על-פי-רוב יחד עם כורים פולנים, בלא השגחת הגרמנים, שפחדו בדרך כלל לרדת למיכרה. על כן העדיפו לעיתים היהודים לעבוד בתנאים קשים אלה, משום שפגשו לא-אחת בצוותי הכורים הפולנים אנשים הגונים, שסייעו להם, מי בדברים מוחשיים ומי במילה טובה. באתרי בנייה היו האסירים כל הזמן תחת פיקוח אנשי האס-אס, והם סבלו קשה ממעשי התעללות. המזון שקיבלו האסירים כלל: ארוחת-צוהוריים - 180 גר' לחם קלוקל עם מרק תפוחי-אדמה או סלק לא-מקולפים; בבוקר ובערב פת-לחם קטנה ונוזלים שכונו "קפה". רוב האסירים לא החזיקו מעמד בעבודה יותר משלושה חודשים. מדי פעם בפעם שולחו הלא-כשרים לעבודה למשרפות באושוויץ, ובירקנאו, ובמקומם באו אסירים חדשים מאושוויץ. קשה במיוחד היה מצבם של היהודים מיוון, מתוך 1,100 יהודי יוון, שהגיעו ליאבוז'נו ביולי 1943, נשארו בחיים בספטמבר אותה שנה כ- 650 איש בלבד. יש לציין, שב- 1944 הוקל במקצת המשטר במחנה, בעיקר בשל הקשיים הרציניים שנתגלו בהשגת כח-אדם. מספרם הממוצע של האסירים במחנה יאבוז'נו בתקופת יוני 1943 - יאנואר 1945 הגיע כדי 3,000- 3,500 איש, רובם יהודים מפולין ומארצות אירופה אחרות. מניינם של כל הכלואים במחנה זה בזמנים שונים הגיע כדי 13,500 אסירים. רובם מצאו את מותם בתאונות-עבודה, או שנרצחו במקום, או שנפטרו מתשישות או ממחלות, או שהומתו במשרפות בבירקנאו. בנובמבר 1943 חפרה קבוצת אסירים - ויש לשער שבתוכם יהודים מפולין ומצ'כוסלובקיה - מעבר תת- קרקעי מתחת לגדר המחנה. מלשינים הסגירו אותם בידי אנשי האס-אס, ו- 26 מהם הוצאו להורג בתלייה לעיני כל האסירים. הנידונים למוות השמיעו לפני תלייתם קריאות אנטי-פאשיסטיות. ב- 17 ביאנואר 1945 חוסל המחנה. כשלוש יממות הלכו ברגל כ- 3,200 אסירים, בלא אוכל ושתיה אל המחנה בבלחהאמר (השם הפולני של המקום: בלאחובניה שלונסקה). משם עשו רובם את דרכם במצעד המוות הממושך לגרוס-רוזן. מאות אנשים נפלו בדרך ונורו בידי אנשי האס-אס אלה שהגיעו לגרוס-רוזן שולחו, לאחר שהייה של ארבעה ימים שם, ברכבות-משא למחנה בוחנוואלד. באותו יום, 17 ביאנואר 1945, נשארו במחנה יאבוז'נו כ- 400 אסירים חולים. הללו נשתחררו כעבור יומיים בידי הצבא הסובייטי.
עדויות:
http://sf.tapuz.co.il/shirshur-550-30478710.htm


http://friedlichr.blogspot.com

 

http://friedlichr.blogspot.com/2009/10/blog-post_2910.html

 

קישור לעיריה המקומית

http://www.jaworzno.pl