כ"ט אלול ה'תשע"ז

קולושקי KOLUZSKI

כפר בפולין

מחוז: לודז'

נפה: בז'ז'יני

אזור: לודז' והגליל

אוכלוסיה:

•  יהודים בשנת 1941: כ-1,177

 

תולדות הקהילה:

בכפר קולושקי התגוררו במאה ה- 18 יהודים בודדים: ב- 1764 - 8 יהודים, הכפופים לקהילת בז'ז'יני. במאה ה- 19 היה קולושקי לצומת-רכבות חשוב, ומאז עלה מספר תושביו והגיע ב- 1921 ל- 1,328 נפש, ביניהם 387 יהודים. נשמרו ידיעות על התנכלויות האנטישמים ביהודים בקולושקי בתקופה שבין שתי המלחמות. ב- 1919 הוכו נוסעים יהודים בתחנת קולושקי, זקניהם נגזזו ומיטענם נגזל. ב- 28.2.1920 ירדו בתחנת קולושקי קבוצת חיילי הגנראל האלר שנסעו ברכבת והכו באכזריות כמה נוסעים יהודים. אחד מעובדי-הרכבת ומפקד היחידה הגנו על היהודים, הזעיקו את המשטרה, והיא השתלטה על החוליגאנים. בשנות ה- 30 הגבירו האנדקים את הלכי-הרוח האנטישמיים בקולושקי. מפקד-המשטרה המקומי בלם במרץ את התפרצויותיהם. פעמים אחדות ניסו האנדקים לסלק את מפקד-המשטרה, אך לא הצליחו. ב- 1936 הלשינו עליו, כי היהודים שיחדו אותו. נפתחה חקירה וכל יהודי קולושקי נחקרו. סיום הפרשה אינו ידוע. בפרוץ מלחמת העולם II-ה גרו בקולושקי 475 יהודים. בתקופת הכיבוש הגרמני זרמו לקולושקי פליטים ועקורים רבים, ואכן עמד מספר היהודים באוגוסט 1940 על 1,017, במאי 1941 - על 1,177, ביניהם 873 פליטים. בנובמבר 1941 הגיע לקולושקי גל גדול של יהודים עקורים מטומאשוב מאזובייצקי. בו בחודש ציוו השלטונות לרכז בקולושקי את כל הפליטים הפזורים בכפרי הסביבה: פליציאנוב, זיגמונטוב, רוז'יצה, קאלטניק, קאטאז'ינוב. ואכן, בדצמבר 1941 היה מספר היהודים בקולושקי 3,000 נפש. הגיטו הוקם בקולושקי באביב 1941, ובגלל זרימת הפליטים והעקורים היתה הצפיפות בו איומה. כל תקופת הכיבוש (בשנים 1940- 1942) עבדו יהודי קולושקי עבודת-כפייה בהשבחת הקרקע ואפיקי-הנהרות בסביבה. הישוב חוסל באוקטובר 1942. כל הישוב היהודי, כ- 3,000 נפש, שולחו למחנה-המוות בטרבלינקה.