ל' ניסן ה'תשע"ז

קונוב KUNOW

עיר בפולין

מחוז: קיילצה

נפה: אופאטוב

אזור: מחוזות לובלין קיילצה

94 ק"מ מלובלין

אוכלוסיה:

•  יהודים בשנת 1941: 495

•  יהודים לאחר השואה: 1

 

תולדות הקהילה:

כללי

ק' נזכרת לראשונה בתחילת המאה ה-12 כאחוזה של בישופות קרקוב ומקום מ~שבם של הבישופים. בשנת 1362 היתה למרכז אזורי, ובמאה ה-15 הוענקו לה זכויות עיר על-פי החוקה המגדבורגית. הטטרים, שפלשו לאזור בשנת 1502, החריבו את רוב רובה של העיירה, אך היא השתקמה בהדרגה. בשנת 1535 אושרו מחדש זכויות העיר שלה וניתן לה פטור מתשלומי מכס. בשנת 1578 היו בק' 65 בעלי מלאכה ו-10 שוליות, וב-1592 היו בה מפעלים אחדים לעיבוד אבני חול, שנחצבו בסביבה, וגם מכרות ברזל, ובק' החלה לצמוח תעשיית ברזל נפחות).

בשנת 1616 היו בעיירה 130 בתים ועוד 7 בתים בפרבר. ואולם לאחר פלישת השוורים באמצע המאה ה-17 נותרו בה 63 בתים בלבד ורק בשנת 1789 חזר מספר הבתים לקדמותו. בשנה ההיא היו בק' 10 חוצבי אבן, ששיווקו את תוצרתם (אבן מנוסרת) לוורשה. רוב תושבי המקום התפרנסו אז בעיקר מעיבוד האבנים לבנייה. בשנת 1859 נוסד בק' מפעל נוסף לעיבוד אבן.

במחצית השנייה של המאה ה-19 איבדה ק' מחשיבותה, עם התפתחותה של אוסטרובייץ הסמוכה כמרכז מסחרי ותעשייתי. בשנת 1867 נשללו מק' זכויות העיר שלה.

ק' נכבשה בידי הגרמנים בראשית ספטמבר 1939.על יהודים תושבי ק' ידוע לנו רק מן המאה ה-20. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה ומקצתם עסקו בחקלאות. לקהילה היו בית-כנסת מעץ, שהוקם ככל הנראה בראשית המאה ה-20, והקדש (בית-מחסה לזקנים וחולים), ששימש גם את יהודי הכפרים הסמוכים. ב-1912 נזכר ר' אברהם לנדא כרבה של ק'. הוא נפטר בגיל צעיר, ואת מקומו מילא אחיו, ר' יעקב יצחק דן לנדא. משנתמנה לאדמו"ר במקום אביו עבר ר' יעקב יצחק דן לזגוז'ה כאדמו"ר מסטריקוב. הוא נספה בשואה. בשנות ה-30 וה-40 נזכר שמו של ר' רוד טננבוים כרבה של ק'.

בימי מלחמת העולם הראשונה איברו יהודי ק' כמעט את כל מקורות פרנסתם. בתום המלחמה סייע להם הג'וינט בשיקום עסקיהם, וב-1926 סייע גם לייסודה של "קופת גמילות חסדים", שפעלה בהיקף מצומצם וסייעה ליהודים בעלי עסקים בהלוואות קטנות. בשנים 1926-1927 נתנה הקופה 83 הלוואות בסכומים שלא עלו על 40 זלוטי.

גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נשארה הפעילות החברתית של יהודי ק' מוגבלת בהיקפה, מפאת מספרם הקטן ומצבם הכלכלי הדחוק. בשנת 1931 ניסו איכרים מן הסביבה שבאו לק' ביום השוק לערוך פרעות ביהודים אבל המשטרה הצליחה להשיב את הסדר על כנו. בשנו 1937 התפרצו כמה בריונים לבתי יהודים והיכו או יושביהם. בעת שהועמדו לדין נשפט יחד עמם גם יהודי שהתגונן מפני התוקפים.

 

סגור

 

בימי מלחמת העולם השנייה

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בק' 495 יהודים (כ-100 משפחות). בראשית ספטמבר 1939 נכנס לק' טור של צבא גרמני ובראשו שני קציני ס"ס רכובים על אופנועים. מיד עם בואם נכנסו השניים למשרדי ועד הקהילה היהודית והשחיתו את הריהוט, הציוד וכל חפץ שנתקלו בו. אחריהם נכנסו אל העיר טנקים גרמניים ואנשי צבא, שנטלו לידיהם את השלטון בעיירה. רבים מן הצעירים היהודים ברחו מזרחה, לעבר כוחות הצבא האדום.

למחרת בואם כינסו אנשי הס"ס את נל היהודים בכיכר השוק ושם החזיקו בהם במשך יום תמים, ללא מזון ומים. יהודים רבים הוכו.

בערב הובאו היהודים לאוסטרובייץ ומשם הובלו תחת משמר לחוות זאכשטיין, מרחק 30 ק"מ מק'. בתום שלוש יממות תמימות של הליכה מפרכת הגיעו היהודים ליעדם תשושים ורעבים. נציגי היודנראט של אוסטרובייץ ביקרו בחווה, הביאו למגורשים מזון ומים והבטיחו לעשות כל שביכולתם כדי להביא לשחרורם. נציגי היודנראט כבר ידעו אז שהגרמנים התכוונו לשחרר בהקדם את כל אלה שהיו מפרנסים יחידים במשפחותיהם. ואכן כעבור 6 ימים הם שוחררו, וגם שאר יהודי ק' הורשו לשוב לעיירתם. בשובם גילו שבהיעדרם נפרצו בתיהם ורכושם נבזז. מיד אחר-כך גויסו רבים מיהודי ק' לעבודת כפייה. אז פורסם גם צו שחייב את כל היהודים לענוד סרט זרוע לבן ועליו מגן-דוד.

בשנת 1940 החרימו הגרמנים את כל בתי-העסק של יהודי ק', אסרו עליהם למכור או לקנות דבר אצל לא- יהודים, והטילו עליהם קונטריבוציות גבוהות - תחילה בכסף ומאוחר יותר דרשו כמויות גדולות של פרוות, מגפיים וסחורות אחרות. כדי לגייס את הקונטריבוציות נדרש מאמץ עליון מכל יהודי ק', ועד מהרה הם נותרו חסרי כל. כל צו שפרסמו הגרמנים היה מלווה באיום בעונש מוות.

ב-13 במרס 1941 הובאו לק' 100 יהודים שגורשו מווינה, רובם אנשים מבוגרים בעלי מקצועות חופשיים, שבאו בחוסר כל. רבים מהם היו חולים או נכים. יהודי ק' עשו כל שביכולתם כדי לקלוט את הפליטים, אך בואם הגביר את הצפיפות והרעב ברחובות היהודים. על-פי הוראת המושל הגרמני של מחוז רדום מ-1 ביוני 1942 צריכים היו הגרמנים להשאיר 17 ריכוזים של יהודים בכל המחוז, במקום 150 שהיו בו עד אז. ק' נבחרה כאחד ממקומות הריכוז האלה, ופירוש הדבר היה שיהודים רבים היו צפויים לגירוש. העונש על כל סימן של התנגדות לגירוש היה מוות. בקיץ 1942 שולחו 15 צעירים יהודים מק' למחנה עבודה בבודז'וכוב, שם הועבדו בפרך במחצבת אבנים בתנאים קשים של השפלה ורעב.

בסוף אוקטובר 1942 כיתרו אנשי ס"ס וכוחות עזר אוקראיניים את רחובות היהודים בק'. תחילה הוציאו מן הבתים את הזקנים והחולים, הובילו אותם אל מחוץ לעיירה ורצחו אותם ביריות. שאר היהודים, כ-500 נפש, שולחו לטרבלינקה. רק שניים מהם, ולוול הופרט ובנו יהושע, קפצו מן הרכבת. הבן נורה במקום ונהרג, ואילו האב, אף-על-פי שהיה חלש וחולה, הצליח להגיע בזחילה למחנה העבודה בבודז'וחוב. מפיו שמעו עובדי הכפייה היהודים במחנה לראשונה על קיומו של מחנה השמדה בטרבלינקה. חמישה-עשר צעירים מק' שהובאו למחנה בבודז'וכוב עוד בקיץ ברחו אל היער הקרוב וחפרו להם שם בונקר למגוריהם. החיים ביער, ללא נשק ועזרה, היו כמעט בלתי אפשריים. בתחילה עוד היה איכר-פרטיזן מביא להם מזון וידיעות על הנעשה בסביבה, אבל לאחר שהגרמנים ערכו ביער חיפושים בלתי פוסקים אחר מסתתרים נותק הקשר עמו והבחורים לא יכלו עוד להחזיק מעמד. הם חזרו אפוא אל מחנה העבודה ומשם הועברו למחנה עבודה בסטרחוביצה והועסקו בבית-חרושת לתחמושת.ממחנה זה הם הועברו למחנה העבודה בליז'ין. לאחר תלאות רבות נותר רק אחד מן הקבוצה, ככל הנראה הניצול היחידי מכל הקהילה היהודית של ק'.