כ"ט אייר ה'תשע"ז

קונסטאנטינוב KONSTANTYNOW

עיר בפולין

מחוז: לודז'

נפה: לודז'

אזור: לודז' והגליל

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ- 5,728

•  יהודים בשנת 1941: כ-1,300

 

תולדות הקהילה:

הישוב נוסד על-ידי אציל בעל-אחוזות בשנות ה-20 למאה ה-19, והוא התכוון לפתח בו תעשיית טקסטיל. מלכות פולין העניקה לק' מעמד של ישוב-חרושת ב-1830. ב-1924 זכתה ק' במעמד-עיר.

ראוי להניח, כי יהודים ישבו בק' עוד לפני שהפכה להיות ישוב-חרושת. עם זרם האורגים ומומחי-הטקסטיל האחרים מהארץ ומחוץ-לארץ, גבר גם זרם היהודים לק'. מעמדם החוקי של יהודי ק' הוגדר על ידי החלטת הממשלה מ-1830, ובאחד מסעיפיה נאמר: "כדי למנוע ריכוז מזיק של יהודים בק' נקבע, כי המשרד המוניציפלי יקבל למגורים בעיר רק את אלה, שיציגו אישור-מגורים בכתב מטעם בעל-העיר". מצב זה היה שריר וקיים עד 1862, שבה ניתנו צווי הצאר, המבטלים את הגבלת-הניידות של היהודים במלכות פולין. על כן עלתה האוכלוסיה היהודית בק' עד 1862 במידה זעומה בלבד. גם אחר כך היה הגידול אטי, וכמה סיבות גרמו לכך. הסיבה העיקרית היתה, שבישוב-אורגים זה לא הורשו היהודים לעבוד בתעשיית-הטקסטיל. גם היהודים לא ששו לעבוד בבתי-החרושת, בגלל סרובם לעבוד בשבת. סיבה אחרת היתה יציאה קבועה ניכרת של יהודים אל הישוב העירוני הקרוב, ההולך ומתפתח, אל לודז'. השפעת מצב-דברים זה על המיבנה המקצועי של האוכלוסים היהודים בק' היתה בולטת: רובם המכריע היו סוחרים זעירים, בעלי-מלאכה ובעלי מקצועות יהודיים מסורתיים אחרים, בין 100 משלמי מס-הקהילה ב-1864 היו 52 סוחרים זעירים, 2 חוכרים, 18 חייטים, 2 פרוונים, 2 כובענים, 3 סנדלרים, 3 בורסקים, אורג סרטים 1, 2 קצבים, 3 עגלונים, גלב 1, 12 שכירי-יום - ואורג 1 בלבד. מלבד קבוצות מקצועיות אלו היתה גם קבוצת פטורים-ממסי-קהילה: משרתי הקהילה ופקידיה, כלי-הקודש והדלים ביותר שאין להם מקור-פרנסה קבוע. אולם במחצית השנייה למאה ה-19 התחילו יהודים חודרים לאט-לאט לייצור הטקסטיל, ובשנים הסמוכות למלחמת העולם ה-I כבר עבדו בענף זה כמה עשרות מהם. רובם עבדו כאומני-בית, קיבלו את חומר-הגלם מידי הקבלן היהודי בלודז', והביאו אליו את המוצר המוגמר.

כבר ב-1825 פעלה בק' קהילה עצמאית, ולה בית-כנסת, בית-מדרש, בתי-מרחץ, הקדש, בית-עלמין שקודש זה עתה, והיא מעסיקה דיין. השלטונות התמהמהו לאשר את עצמאותה של הקהילה, בטענה שהמוסדות הנ"ל נמצאים בבניינים שכורים ולא בבתים משלהם. השתדלותה של הקהילה, בתמיכת בעל-העיר, נשאה פרי, וב-1835 אושר הדיין המקומי לשמש רב של הקהילה העצמאית (הבחירות הראשונות להנהלתה היו ב-1832). כדיין ראשון בק' שימש ר' פנחס פריידנרייך. מלבדו שימש כדיין בשנים 1823-1832 (כנראה, שלא על מנת לקבל פרס) ר' יחזקאל נאומברג, לשעבר דיין בלוטומיירסק. ב-1832 נקרא ר' יחזקאל נאומברג לשמש כרבה של לודז'. ב-1835 הועלה, כאמור, ר' פנחס פריידנרייך על כס-הרבנות בק', ב-1852 פתחו שלטונות-הפלך בחקירה נגדו, בהאשמה כי הטיל חרם, כביכול, על פועלים יהודים, ובעיקר על פועלות, העובדים בבתי-חרושת של נוצרים. ר' פנחס קבע שלא הטיל כל חרם, אלא הזהיר בדרשותיו את הפועלות מפני הסכנה שבהשחתת-המידות, בעיקר לאחר שנודע לו, כי שתי פועלות יהודיות עומדות להתנצר. השלטונות הורו לרב לבטל את החרם בפומבי. סיום הפרשה לא נודע. סברה היא, כי יסוד הפרשה הוא המחלוקת בקהילה בין הרב לבין חברי הנהלתה. בשנים 1885-1890 ישב על כס-הרבנות בק' ר' שמואל בר' משה וייס, נצר ר' השל מלובלין. ר' שמואל וייס הניח אחריו בכתב-יד שאלות-ותשובות "מנחת שמואל" (לחלק ד' של "שולחן-ערוך"), וכן "דברי שמואל" (חידושים בש"ס). כשעבר רי שמואל לוונגרוב (1890) שימש ברבנות בק' ר' מנחם דוד גרינבוים, לשעבר רבה של נובי דבור. ר' מנחם ניהל גם בק' חצר-אדמו"רים, והמשיך את זרם ראדושיץ-סובוטה. לאחר מותו (שנים אחדות לפני מלחמת העולם ה-)I כיהן כרבה של ק' ר' יעקב אהרן לוי. הוא נפטר בימי מלחמה זו.

עד סיומה של מלחמת העולם ה-I שלט בק' סגנון-החיים של העיירה היהודית המסורתית, וראשי המדברים בה היו החסידים, בעיקר חסידי ראדושיץ-סובוטה, אבל גם חסידי גור, אלכסנדר, סוחאצ'ב, ולכל אלה שטיבלך משלהם. בימי הרב ר' יעקב אהרן לוי הנ"ל פעלה בק' ישיבה, ובה 80 בחורים, בני העיר והסביבה.

בימי מלחמת העולם ה-I נוסדו בעיר האיגודים הציוניים הראשונים: מכבי שעסק גם בספורט, ובנות-ציון, שהפעילו גם ספרייה.

 

 

 

בתקופה שבין המלחמות נסתמנו שינויים במיבנה המקצועי של יהודי ק'. ניצני שינויים אלה כבר נראו בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. המסחר הוסיף לשמש עיסוק עיקרי, אך ב-1921 כבר פעלו בק' 97 מיפעלי מלאכה או תעשייה של יהודים, ובהם הועסקו 186 איש: % 51.6 מהם בעלי המיפעלים ובני משפחתם,% 48.4-פועלים שכירים. 39 ממיפעלים אלה עסקו במוצרי טקסטיל והעסיקו 93 עובדים, ומהם כ-64% שכירים, רובם יהודים. מיפעלים אלה פעלו בשיטת אומנות-הבית, ומכרו את תוצרתם ל-3-5 תעשיינים יהודים מבני המקום (הללו לא העסיקו יהודים בבתי-החרושת שלהם) או לבתי-החרושת גלודז'.

בשני העשורים שבין המלחמות היתה התעוררות בחיים הפוליטיים והתרבותיים של יהודי ק'. מיד לאחר מלחמת העולם ה-I נוסדה הסתדרות הציונים הכלליים בעיר (ממיזוג מכבי ובנות-ציון). כעבור שנים אחדות נוסדו סניפי פועלי-ציון, התאחדות והרביזיוניסטים. קמו גם תנועות-הנוער: גורדוניה, שנוסדה בשנות ה-20, בית"ר (1928) וברית-החייל (1932). בראש ברית-החייל עמד רב-צבאי במילואים, ר' נפתלי מאיר רוזנבלום. אירגוני-הנוער בק' ייסדו קבוצת-הכשרה משותפת. קרוב למאה שקלים היו נמכרים בק'. בבחירות לקונגרס הציוני (1937) נתפלגו הקולות כך: הציונים הכלליים-48, המזרחי-4, הליגה למען ארץ-ישראל העובדת - 28 קולות.

מירב ההשפעה בישוב היהודי בק' היה לאגודת-ישראל, שנוסדה מיד לאחר מלחמת העולם ה-,I והאירגונים המסונפים אליה, פועלי-אגודת-ישראל וצעירי-אגודת-ישראל. נציגי אגודת-ישראל שלטו בהנהלת הקהילה, בכל תקופות-הכהונה שבין המלחמות היה יו"ר ההנהלה איש אגודת-ישראל, גם במועצת העירייה, היו רוב הנציגים היהודים, 3 או 4 במספר, אנשי מפלגה זו.

בתקופה זו שימש ברבנות בק' חתנו של ר' יעקב אהרן לוי, ר' חיים ראדזינסקי, הרב הרשמי האחרון בעיר. בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים, יצא הרב ללודז'. בין המלחמות המשיך את שושלת האדמו"רים בנו של ר' מנחם דוד, ר' אפרים גרינבוים, ואחריו ר' ישעיהו הורוביץ, שנפטר בתקופת הכיבוש הנאצי בגיטו לודז'. בסמוך ל-1930 התחילו בבניין בית-הכנסת החדש, (הקודם היה בנוי עץ), אך הוא לא הושלם עד פרוץ מלחמת העולם ה-.II

בתחום החינוך היתה פעילה אגודת-ישראל בלבד: היא ייסדה ב-1920 חדר-מתוקן, וב-1925 - את בית-הספר בית-יעקב, שבו למדו כשמונים בנות, והן רוב תלמידות היהודיות בעיירה. בין מוסדות תרבות בק', מלבד הספרייה של בנות-ציון, פעל גם חוג לדראמה, משותף לכל אירגוני-הנוער הציוניים. מטעם צעירי-אגודת-ישראל הופיעה החוברת הראשונה של הירחון "דער צעיר", והיה בכך משום מאורע תרבותי ממדרגה ראשונה. בתחום הספורט היה פעיל בכל התקופה איגוד מכבי, שהוא המשך לאיגוד לחברה-ולספורט, שהוזכר לעיל, מימי מלחמת העולם ה-.I

בתקופת התגברותה של האנטישמיות בפולין בשנות ה-30, פעלו בראש האנטישמים המקומיים בני-הנוער הגרמנים. משעלה היטלר לשלטון, ייסדו בק' איגוד של היטלריוגנד, במסגרת האיגוד הגרמני המקומי להתעמלות. ב-1932 נרגמה באבנים תהלוכת חסידי סוחאצ'ב, שהכניסו ספר-תורה לשטיבל שלהם. גם היהודים שבתוך השטיבל נרגמו באבנים. ב-1935 ניפצו חברי ההיטלריוגנד שמשות בבתי יהודים, והפיצו עלילה, כי כביכול אומרים היהודים להרוס את הכנסייה הפרוטסטנטית-הגרמנית.

 

 

 

סגור

 

עם פרוץ המלחמה, ואחר כך - עם כיבוש העיר בידי הגרמנים ב-7.9.1939, נמלטו יהודים רבים מהעיירה, ופנו בעיקר ללודז'. בין הפליטים היו כמה יהודים שחששו במיוחד מפני הגרמנים. עם כיבוש העיר התחילו פולקסדויטשים בני-המקום להפיץ ידיעה, כל בידי הכובשים מצוייה רשימה-שחורה של יהודים שכביכול "שיתפו-פעולה במיוחד" עם הפולנים, והקלו עליהם את דיכוי הגרמנים לפני המלחמה, ובעיקר - את שילוחם למחנה-העונשין בברזה-קארטוסקה. הפולקסדויטשים טענו, כי יהודים אלה צפויים לעונש-מוות לכשייתפסו. בין השאר צוינו: ר' מאיר רוזנבלום, ארבעת האחים לאוטנברג (סוחרים נודעים), וכן יהודה לייב בוגאייביץ' ומשה זילברמן, הקשורים כביכול במשטרה הפולנית. שני האחרונים יצאו מיד את ק'. בשבועות הראשונים לכיבוש שבו פליטים רבים, אף על פי כן פחתה האוכלוסיה היהודית בק' עד שעת חיסולה (22.12.1939) בכמה מאות איש.

ביום א' דראש-השנה ירו הגרמנים בשני רופאים פולנים וציוו על יו"ר הקהילה בק' ברוך שייבר, לשלוח קבוצת יהודים לקבור את ההרוגים. המצוד על יהודים-גברים ברחובות ובבתים לשם עבודת-כפייה נמשך בלי הפוגה. פעם אחת הובאו כמעט כל יהודי המקום לבית-החרושת הנטוש של הגרמני שווייגרט ונצטוו לנקות את כל התחום, שכן השלטונות מתכוונים להפוך את המקום לקסרקטין לצבא הגרמני. בשעת העבודה הכו הגרמנים את היהודים והתעללו בהם, בשובם הביתה נצטוו לשיר: "אנו, היהודים, רצינו במלחמה". גזל הרכוש היהודי נמשך: הגרמנים הוציאו את הסחורה מהחנויות ואת הרכוש מהבתים. באיום באקדחים נלקחו מהיהודים הכסף וכל דבר-ערך. מיפעלי היהודים עברו לידי הגרמנים. במקרים בודדים נצטוו הבעלים היהודים לנהל את בית-החרושת עד אזילת חומר-הגלם, המוצרים הוחרמו למען השלטונות הגרמניים. עם הרדיפות, שוד-הרכוש והעדר מקורות-הפרנסה הלך ורע מצבם של היהודים. שארית הרכוש הלכה ונמכרה. בחנויות "אריות" לא יכלו לקנות, מפני שהפולנים הלשינו עליהם לגרמנים, וגירשו מהתורים. חייל גרמני הרג את הנערה גולדה גוטמנוביץ', שעמדה בתור לחנות, לאחר שפולנים הלשינו עליה. כל המשיג קמח, אפה לחם בביתו. רדיפות שונות הכבידו על חיי היהודים, ביניהן שעת-העוצר, מ-5 בערב עד 8 בבוקר.

במיוחד התנכלו הגרמנים ליהודים בעלי זקן. בימים הראשונים לכיבוש גזזו חיילים גרמנים בסכין את זקנו של הישיש ירוחם פילגרום, ופצעו אותו קשה. אחר כך נצטוו היהודים לגזוז את זקנם. השוחט איצ'ה מאיר יעקובוביץ' לא גזז את זקנו. יום אחד עצר אותו פולקסדויטש, ולאחר גידופים קרא ליהודי אחר, וציווה עליו לתלוש את זקנו של השוחט בידיים. יהודי זה היה מכרו של הפולקסדויטש, ועל כן ביקש ממנו לוותר על כוונתו, וערב בחייו כי השוחט יגזוז את זקנו. ואכן נאלץ השוחט למלא את הפקודה, כדי לא לסכן את חיי היהודי שערב לו. לאחר ראש-השנה חיללו הגרמנים את בית-הכנסת והשמידו את ספרי-התורה. הם ציוו על השמש שלמה לייב קולנייז' להוציא לחצר את כל ספרי התורה, לשפוך עליהם נפט, שהביאו עמם, ולהציתם. אחר כך הפכו את בית-הכנסת למחסן. ביום הראשון לחנוכה ש"ז המשיכו הגרמנים המקומיים להתנכל ליהודים וסחטו מהם כופר. הם פשטו על דירות היהודים בכל העיירה, כדי לגלות מניינים של מתפללים. היהודים שנתפסו בתפילה היו צפויים להריגה, אך הגרמנים הסתפקו בכופר.

סדרי עבודתה של הקהילה נפרעו בגלל בריחתם מק' של רבים מחברי ההנהלה שלפני-המלחמה. כבערים אחרות הפסיקו את פעולתם מוסדות הקהילה ואירגוני-הציבור, בגלל הטרור הגרמני והעדר כל אמצעים. מחשש נגישות של הגרמנים סרבו רוב האישים היהודים שנשארו במקום להשתתף בעבודת הקהילה. מבין האנשים שאזרו-עוז לעסוק בצורכי ציבור ולייצג את הקהילה בתנאים קשים אלה ידוע שמו של היו"ר החדש בלבד, ברוך שייבר.

הישוב היהודי בק' לא הוציא אפילו ארבעה, חודשי-כיבוש. ב-22.12.1939 בבוקר ציוו השלטונות המקומיים על היו"ר שייבר להכין את האוכלוסים היהודים לגירוש. שייבר עבר בכל דירות היהודים והודיע, כי לאחר-הצהריים יתייצבו כולם ליד העירייה, ויביאו עמם את רכושם האישי. העגלון היהודי קורופאטווה נסע ברחובות ק' והודיע אותה הודעה עצמה בקול רם. ראש-המשטרה הגרמני ניהל את הגירוש. היהודים הקשישים והחלשים הורשו לעלות לעגלות שכנראה נשכרו על ידי היודנראט. במשמר שוטרים יצאו היהודים לעבר גלובנו (השייכת לגנראלגוברנמנט). בדרך עלה בידי חלק היהודים להתחמק, לאחר שיחוד השומרים, ולהגיע ללודז'. השאר הובאו לגלובנו. מכאן נמלטו יהודים רבים למקומות אחרים, בעיקר ללודז' ולווארשה.