כ"ט אייר ה'תשע"ז

קונסטנטין KONSTANTYNOW

קהילה בפולין

מחוז: לודז'

נפה: לודז'

 

תולדות הקהילה:

הישוב היהודי עד 1918

הישוב נוסד על-ידי אציל בעל-אחוזות בשנות ה- 20 למאה ה- 19, והוא התכוון לפתח בו תעשיית טקסטיל. מלכות פולין העניקה לקונסטאנטינוב מעמד של ישוב-חרושת ב- 1830. ב- 1924 זכתה קונסטאנטינוב במעמד-עיר. ראוי להניח, כי יהודים ישבו בקונסטאנטינוב עוד לפני שהפכה להיות ישוב-חרושת. עם זרם האורגים ומומחי-הטקסטיל האחרים מהארץ ומחוץ-לארץ, גבר גם זרם היהודים לקונסטאנטינוב. מעמדם החוקי של יהודי קונסטאנטינוב הוגדר על ידי החלטת הממשלה מ- 1830, ובאחד מסעיפיה נאמר: "כדי למנוע ריכוז מזיק של יהודים בקונסטאנטינוב נקבע, כי המשרד המוניציפלי יקבל למגורים בעיר רק את אלה, שיציגו אישור-מגורים בכתב מטעם בעל-העיר". מצב זה היה שריר וקיים עד 1862, שבה ניתנו צווי הצאר, המבטלים את הגבלת-הניידות של היהודים במלכות פולין. על כן עלתה האוכלוסיה היהודית בקונסטאנטינוב עד 1862 במידה זעומה בלבד. גם אחר כך היה הגידול אטי, וכמה סיבות גרמו לכך. הסיבה העיקרית היתה, שבישוב-אורגים זה לא הורשו היהודים לעבוד בתעשיית-הטקסטיל. גם היהודים לא ששו לעבוד בבתי-החרושת, בגלל סרובם לעבוד בשבת. סיבה אחרת היתה יציאה קבועה ניכרת של יהודים אל הישוב העירוני הקרוב, ההולך ומתפתח, אל לודז'. השפעת מצב-דברים זה על המיבנה המקצועי של האוכלוסים היהודים בקונסטאנטינוב היתה בולטת: רובם המכריע היו סוחרים זעירים, בעלי-מלאכה ובעלי מקצועות יהודיים מסורתיים אחרים. בין 100 משלמי מס-הקהילה ב- 1864 היו 52 סוחרים זעירים, 2 חוכרים, 18 חייטים, 2 פרוונים, 2 כובענים, 3 סנדלרים, 3 בורסקים, אורג סרטים 1, 2 קצבים, 3 עגלונים, גלב 1, 12 שכירי-יום - ואורג 1 בלבד. מלבד קבוצות מקצועיות אלו היתה גם קבוצת פטורים-ממסי-קהילה: משרתי הקהילה ופקידיה, כלי-הקודש והדלים ביותר שאין להם מקור-פרנסה קבוע. אולם במחצית השנייה למאה ה- 19 התחילו יהודים חודרים לאט-לאט לייצור הטקסטיל, ובשנים הסמוכות למלחמת העולם I-ה כבר עבדו בענף זה כמה עשרות מהם. רובם עבדו כאומני-בית, קיבלו את חומר-הגלם מידי הקבלן היהודי בלודז', והביאו אליו את המוצר המוגמר. כבר ב- 1825 פעלה בקונסטאנטינוב קהילה עצמאית, ולה בית-כנסת, בית-מדרש, בתי-מרחץ, הקדש, בית-עלמין שקודש זה עתה, והיא מעסיקה דיין. השלטונות התמהמהו לאשר את עצמאותה של הקהילה, בטענה שהמוסדות הנ"ל נמצאים בבניינים שכורים ולא בבתים משלהם. השתדלותה של הקהילה, בתמיכת בעל-העיר, נשאה פרי, וב- 1835 אושר הדיין המקומי לשמש רב של הקהילה העצמאית הבחירות( הראשונות להנהלתה היו ב- 1832). כדיין ראשון בקונסטאנטינוב שימש ר' פנחס פריידנרייך. מלבדו שימש כדיין בשנים 1823- 1832 כנראה(, שלא על מנת לקבל סרפ) ר' יחזקאל נאומברג, לשעבר דיין בלוטומיירסק. ב- 1832 נקרא ר' יחזקאל נאומברג לשמש כרבה של לודז'. ב- 1835 הועלה, כאמור, ר' פנחס פריידנרייך על כס-הרבנות בקונסטאנטינוב. ב- 1852 פתחו שלטונות-הפלך בחקירה נגדו, בהאשמה כי הטיל חרם, כביכול, על פועלים יהודים, ובעיקר על פועלות, העובדים בבתי-חרושת של נוצרים. ר' פנחס קבע שלא הטיל כל חרם, אלא הזהיר בדרשותיו את הפועלות מפני הסכנה שבהשחתת-המידות, בעיקר לאחר שנודע לו, כי שתי פועלות יהודיות עומדות להתנצר. השלטונות הורו לרב לבטל את החרם בפומבי. סיום הפרשה לא נודע. סברה היא, כי יסוד הפרשה הוא המחלוקת בקהילה בין הרב לבין חברי הנהלתה. בשנים 1885- 1890 ישב על כס-הרבנות בקונסטאנטינוב ר' שמואל בר' משה וייס, נצר ר' השל מלובלין. ר' שמואל וייס הניח אחריו בכתב-יד שאלות-ותשובות "מנחת שמואל" לחלק( ד' של "ךורע-ןחלוש"). וכן "דברי שמואל" חידושים( ס"שב). כשעבר ר, שמואל לוונגרוב (1890) שימש ברבנות בקונסטאנטינוב ר' מנחם דוד גרינבוים, לשעבר רבה של נובי דבור. ר' מנחם ניהל גם בקונסטאנטינוב חצר- אדמו"רים, והמשיך את זרם ראדושיץ-סובוטה. לאחר מותו שנים( אחדות לפני מלחמת העולם I-ה) כיהן כרבה של קונסטאנטינוב ר' יעקב אהרן לוי. הוא נפטר בימי מלחמה זו. עד סיומה של מלחמת העולם I-ה שלט בקונסטאנטינוב סגנון-החיים של העיירה היהודית המסורתית, וראשי המדברים בה היו החסידים, בעיקר חסידי ראדושיץ-סובוטה, אבל גם חסידי גור, אלכסנדר, סוחאצ'ב, ולכל אלה שטיבלך משלהם. בימי הרב ר' יעקב אהרן לוי הנ"ל פעלה בקונסטאנטינוב ישיבה, ובה 80 בחורים, בני העיר והסביבה. בימי מלחמת העולם I-ה נוסדו בעיר האיגודים הציוניים הראשונים: מכבי, שעסק גם בספורט, ובנות-ציון, שהפעילו גם ספרייה.

 

בין שתי המלחמות

בתקופה שבין המלחמות נסתמנו שינויים במיבנה המקצועי של יהודי קונסטאנטינוב. ניצני שינויים אלה כבר נראו בשלהי המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20. המסחר הוסיף לשמש עיסוק עיקרי, אך ב- 1921 כבר פעלו בקונסטאנטינוב 97 מיפעלי מלאכה או תעשייה של יהודים, ובהם הועסקו 186 איש: 51.6% מהם בעלי המיפעלים ובני משפחתם, 48.4%- פועלים שכירים. 39 ממיפעלים אלה עסקו במוצרי טקסטיל והעסיקו 93 עובדים, ומהם 64%-כ שכירים, רובם יהודים. מיפעלים אלה פעלו בשיטת אומנות-הבית, ומכרו את תוצרתם ל- 3- 5 תעשיינים יהודים מבני המקום הללו( לא העסיקו יהודים בבתי-החרושת םהלש) או לבתי-החרושת בלודז' בשני העשורים שבין המלחמות היתה התעוררות בחיים הפוליטיים והתרבותיים של יהודי קונסטאנטינוב. מיד לאחר מלחמת העולם I-ה נוסדה הסתדרות הציונים הכלליים בעיר ממיזוג( מכבי ןויצ-תונבו). כעבור שנים אחדות נוסדו סניפי פועלי- ציון, התאחדות והרביזיוניסטים. קמו גם תנועות-הנוער: גורדוניה, שנוסדה בשנות ה- 20, בית"ר (1928) וברית- החייל (1932). בראש ברית-החייל עמד רב-צבאי במילואים, ר' נפתלי מאיר רוזנבלום. אירגוני-הנוער בקונסטאנטינוב ייסדו קבוצת- הכשרה משותפת. קרוב למאה שקלים היו נמכרים בקונסטאנטינוב בבחירות לקונגרס הציוני (1937) נתפלגו הקולות כך: הציונים הכלליים - 48, המזרחי - 4, הליגה למען ארץ- ישראל העובדת- 28 קולות. מירב ההשפעה בישוב היהודי בקונסטאנטינוב היה לאגודת-ישראל, שנוסדה מיד לאחר מלחמת העולם I-ה, והאירגונים המסונפים אליה, פועלי-אגודת-ישראל וצעירי-אגודת-ישראל. נציגי אגודת-ישראל שלטו בהנהלת הקהילה. בכל תקופות-הכהונה שבין המלחמות היה יו"ר ההנהלה איש אגודת-ישראל. גם במועצת העירייה, היו רוב הנציגים היהודים, 3 או 4 במספר, אנשי מפלגה זו. בתקופה זו שימש ברבנות בקונסטאנטינוב חתנו של ר' יעקב אהרן לוי, ר' חיים ראדזינסקי, הרב הרשמי האחרון בעיר. בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים יצא הרב ללודז'. בין המלחמות המשיך את שושלת האדמו"רים בנו של ר' מנחם דוד, ר' אפרים גרינבוים, ואחריו ר' ישעיהו הורוביץ, שנפטר בתקופת הכיבוש הנאצי בגיטו לודז' בסמוך ל- 1930 התחילו בבניין בית-הכנסת החדש הקודם( היה בנוי ץע), אך הוא לא הושלם עד פרוץ מלחמת העולם II-ה. בתחום החינוך היתה פעילה אגודת-ישראל בלבד: היא ייסדה ב- 1920 חדר-מתוקן, וב- 1925 - את בית-הספר בית- יעקב, שבו למדו כשמונים בנות, והן רוב התלמידות היהודיות בעיירה. בין מוסדות תרבות בקונסטאנטינוב, מלבד הספרייה של בנות-ציון, פעל גם חוג לדראמה, משותף לכל אירגוני- הנוער הציוניים. מטעם צעירי-אגודת-ישראל הופיעה החוברת הראשונה של הירחון "דער צעיר", והיה בכך משום מאורע תרבותי ממדרגה ראשונה. בתחום הספורט היה פעיל בכל התקופה איגוד מכבי, שהוא המשך לאיגוד לחברה- ולספורט, שהוזכר לעיל, מימי מלחמת העולם I-ה. בתקופת התגברותה של האנטישמיות בפולין בשנות ה- 30, פעלו בראש האנטישמים המקומיים בני-הנוער הגרמנים. משעלה היטלר לשלטון, ייסדו בקונסטאנטינוב איגוד של היטלריוגנד, במסגרת האיגוד הגרמני המקומי להתעמלות. ב- 1932 נרגמה באבנים תהלוכת חסידי סוחאצ'ב, שהכניסו ספר-תורה לשטיבל שלהם. גם היהודים שבתוך השטיבל נרגמו באבנים. ב- 1935 ניפצו חברי ההיטלריוגנד שמשות בבתי יהודים, והפיצו עלילה, כי כביכול אומרים היהודים להרוס את הכנסייה הפרוטסטנטית-הגרמנית.