ג' סיון ה'תשע"ז

קוסוב KOSSOW

עיירה בפולין

מחוז: לובלין

נפה: סוקולוב

אזור: מחוזות לובלין קיילצה

 

תולדות הקהילה:

כללי

על ראשיתו של היישוב ק' אין לנו ידיעות. הוא נזכר במסמכים מתחילת המאה ה-18 ככפר בבעלותה של משפחת האצילים קוסובסקי. ב-1778 העניק המלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי לק' זכויות עיר והיתר לקיים בה שני ימי שוק בשבוע ו-4 ירידים שנתיים. עם חלוקתה השלישית של פולין בשנת 1795 עברה ק' לריבונותה של פרוסיה, בשנים 1807-1815 נכללה בנסיכות ורשה, ומאז ועד סוף מלחמת העולם הראשונה שכנה במלכות פולין הקונגרסאית. בשנים 1915-1918 היתה ק' נתונה תחת כיבוש אוסטרי וגרמני.

במחצית השנייה של ספטמבר 1939 כבשו הסובייטים את ק', אך כעבור שבוע ימים נאלצו לסגת ולפנות את האזור, על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ שחתמו עם הגרמנים בדבר חלוקתה של פולין בין שתי המדינות. ק' שוחררה בידי הצבא האדום בקיץ 1944. אחרי אמצע המאה ה-18 כבר היה בק' יישוב יהודי. בני משפחת קוסובסקי האמינו ביכולתם של היהודים לסייע לפיתוח העיירה ועודדו אותם להשתקע בה. מוצאן של המשפחות היהודיות במקום מיישובי הסביבה. בשנת 1827 היו כל תושבי העיירה יהודים(!), וגם אחר-כך היו היהודים רוב מניינה ובניינה של העיירה. מקורות פרנסתם העיקריים היו מסחר זעיר ומלאכה; היו ביניהם חייטים, נפחים, סנדלרים, פחחים, פרוונים ותפרים. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ייסדו יהודי ק' בתי-מלאכה רבים, שייצרו בעיקר מוצרי הלבשה והנעלה, ושני בתי-בורסקי. ערב המלחמה היו בבעלותם 40 בתים, כולם בנויים עץ.

גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי המקום להתפרנס מן המסחר והמלאכה, כמימים ימימה. בשלהי המאה ה-18 היתה במקום קהילה מאורגנת, הוקם בית-כנסת מעץ וקודש בית-עלמין. הרב הראשון הידוע לנו בשמו, ר' מתתיהו קורנר, עבר אחר-כך לקיצק. ר' מתתיהו היה תלמידם של "החוזה מלובלין", של ר' שמחה בונים מפשיסחא ושל ר' מנחם מנדל מקוצק. ב-1907 נזכר כרב הקהילה ר' אריה מרדכי רבינוביץ, שעבר לשמש ברבנות קורוב ומשם עלה לארץ-ישראל והיה רבה הראשון של בני-ברק. אחריו כיהן ר' אברהם פנחס ליברמן, ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימשו ברבנות ק' ר' פלטיאל ידידיה לובלצ'יק ור' ירוחם פישל דן, רבה האחרון של הקהילה.

יהודי ק' היו ידועים כשומרי מצוות אדוקים, ועם זאת בשנות ה-20 וה-30 גברה השפעתה של התנועה הציונית. "הציונים הכלליים", "פועלי ציון", "המזרחי", והרוויזיוניסטים היו כולם מיוצגים במקום וכך גם תנועות הנוער "השומר הצעיר" ו"הנוער הציוני". ילדי הקהילה למדו בחלקם בחדר המסורתי וחלקם בבית-הספר הפולני העממי של ק'.

בשנות ה-30 גברה השפעתם של הלאומנים האנטישמים (ובעיקר חברי מפלגת ה"אנדציה") בק' ובסביבותיה. בימי השוק ניסו קבוצות של ביריעים להביא להחרמת המסחר והמלאכה של היהודים, ובהצלחה לא מעטה. בתי-מלאכה וחנויות נסגרו בזה אחר זה, ומספר היהודים שנזקקו לתמיכה מקופת הציבור עלה בהתמדה.

 

בימי מלחמת העולם השנייה

מיד עם כיבוש ק' בידי הגרמנים, לקראת סוף ספטמבר 1939, החלו הכובשים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה ובהחרמת רכוש יהודי. בין עובדי הכפייה היה גם יעקב קוקאווה, מנכבדי הקהילה.

עוד בסוף 1939 מינו הגרמנים יודנראט והקימו בק' גטו פתוח. יושביו עוד יכלו לצאת מק' כדי להשיג דברי מזון מאיכרי הסביבה. בראשית 1941 הובאו לגטו ק' גם יהודים מגורשים מקליש. המקומיים השתדלו ככל יכולתם לסייע לפליטים ואף הקימו למענם מטבח מיוחד, אבל הצפיפות והרעב בגטו גברו ועמם גם שיעורי התמותה.

רבים מבעלי המלאכה היהודים חויבו לייצר בעבור הגרמנים, ומהם ששולחו לטרבלינקה כדי לבנות שם את מחנה ההשמדה.

במוצאי יום הכיפורים תש"ג (10 באוקטובר 1942) בא הקץ על קהילת ק'. שוטרים גרמנים ופולנים כיתרו את הגטו, הוציאו את היהודים מן הבתים והובילו אותם לתחנת הרכבת. עוד באותו יום שולחו יהודי ק' והפליטים שעמם לטרבלינקה.

רבים התנגדו לגירוש ונורו במקום. רק מעטים מביניהם הצליחו להימלט ליערות, וחלקם הגדול נפלו במוקדם או במאוחר בירי פולנים אנטישמים והוסגרו לידי הגרמנים. גם אחרי שחרור העיירה בקיץ 4491 נרצחו כמה ניצולים יהודים בידי תושבים פולנים.