ל' ניסן ה'תשע"ז

קוסוב פולסקי Kosow Poleski

עיירה בפולין

אזור: ווהלין ופוליסיה

מסילת הברזל ברזה-קרטוסקה-סלונים

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-2,433

•  יהודים בשנת 1941: כ-1,473

•  יהודים לאחר השואה: כ-26

 

תולדות הקהילה:

בעת מלחה"ע ה - I

קוסוב פולסקי היא עיירה עתיקה. ב- 1 ביוני 1494 העניק אותה המלך אלכסנדר היגיילוני במתנה לאציל יאן חרפטוביץ'; למקום הוענקו גם זכויות עיר. בשנת 1510 אישר אותן המלך זיגמונט הראשון והוסיף עליהן גם את הזכות לקיים ימי שוק וירידים. קוסוב פולסקי היתה בבעלותם של בעלים רבים; סנגושקו-קושירסקי, ספייהה, פלמינג, צ'רטוריסקי, ומראשית המאה ה- 19 - האציל פוסלובסקי, שבנה בקוסוב פולסקי בית-חרושת לאריגת שטיחים. בחוות מרצ'ובשצ'יזנה הסמוכה לקוסוב פולסקי נולד גיבורה הלאומי של פולין -תדיאוש קוסציושקו. בימי הממלכה הפולנית נכללה קוסוב פולסקי בתחום נפת סלונים שבמחוז (וויבודיות) נובוגרודק. בתקופת השלטון הרוסי נכללה בפלך גרודנה, ומ- 1921 - במחוז פולסיה. ראשית היישוב היהודי בקוסוב פולסקי היתה כנראה בסוף המאה ה- 16, שכן בשנת שפ"ג (1623) נזכרת קוסוב פולסקי ברשימת מס הגולגולת, כשהיא כפופה לקהילה הראשית בריסק. משנות השמונים של המאה ה- 19 כיהנו בקוסוב פולסקי שני רבנים במקביל: הרב מנחם מנדל שרשבסקי, שכיהן בתפקידו במשך 40 שנה. בשנת 1922 עלה לארץ-ישראל ונפטר שם בשנת 1929; הרב שמריה יוסף קרליץ', שנתמנה בשנת 1883. בנו היה ר' אברהם ישעיה קרליץ', שנודע בשם "החזון איש", על שם ספרו, מגדולי הפוסקים בדורו. על מקומו של הרב שרשבסקי בא חתנו, ר' מאיר לייקין ובמקומו של הרב קרליץ' בא בנו, ר' יצחק קרליץ'. שני האחרונים נספו בשואה יחד עם בני עדתם. בעיירה היו 4 בתי-כנסת.

 

בין שתי המלחמות

רוב יהודי המקום עסקו במסחר זעיר. רק מעטים היו במצב כלכלי משביע רצון. רבים מיהודי קוסוב פולסקי החזיקו משקי-עזר זעירים. הפעילות הכלכלית נעזרה בבנק עממי קואופרטיבי ובקופת גמ"ח. בין מוסדות הציבור הצטיינו הוועד לעזרה ליתומים ו"לינת צדק". בחודש מרס 1936 היתה בעיירה שריפה גדולה ובה נשרפו 50 בניינים. הנזק נאמר ביותר מ- 100,000 זהובים. מסוף המאה ה- 19 היה בקוסוב פולסקי תלמוד-תורה ובשנת 1918 נפתח חדר מתוקן. כעבור שנתיים בערך, בשנת 1920, נפתח בקוסוב פולסקי בית-ספר עברי של "תרבות". מוסד זה פעל עד ספטמבר 1939. בקוסוב פולסקי היו גם בית-ספר יידי, שנסגר כנראה בראשית שנות השלושים, וישיבה ובה 100 תלמידים. בעיירה היו שתי ספריות, אחת לספרים בעברית ואחת ובה ספרים ביידיש, וכן שני חוגים של חובבי דרמה. בקוסוב פולסקי היו פעילים הציונים הכלליים, הליגה למען ארץ- ישראל העובדת והרוויזיוניסטים. מבין תנועות הנוער היו פעילים "בית"ר", "השומר-הצעיר" ו"החלוץ". "בית"ר" ו"החלוץ" קיימו בקוסוב פולסקי קיבוצי הכשרה. בבחירות לקונגרס הציוני הכ' (1937) הצביעו 61 איש. רשימת ארץ-ישראל העובדת קיבלה 43 קולות; הציונים הכלליים - 12; המזרחי - 6.

 

במלחה"ע ה - II

בתקופת השלטון הסווייטי גורשה משפחה אחת לפנים רוסיה. כשהחלה מלחמת ברית-המועצות-גרמניה נמצאה קוסוב פולסקי בתוך "כיס" שהחזיק הצבא הסווייטי, שהיה מוקף גרמנים. בסוף השבוע הראשון של המלחמה הופגזה קוסוב פולסקי בתותחי הגרמנים ובעיירה פרצו שריפות שכילו רבים מבתיה. הצבא הגרמני נכנס לקוסוב פולסקי ב- 1 ביולי 1941. אחד מנכבדי היהודים (לייזר ברקוביץ) נענה לבקשת המושל הצבאי והתנדב לשמש אחראי על יהודי המקום. ב- 8 ביולי נצטוו כל יהודי העיירה מגיל 5 ומעלה לשאת את הטלאי הצהוב. מאחר שהדבר לא נעשה הוצא האחראי על היהודים להורג בפומבי. לפי הוראת הגרמנים היה על היהודים להרכיב יודנראט בן 9 חברים. לצורך זה ניתנה להם ארכה עד 14 ביולי. על היודנראט הוטל לאסוף כופר כבד, שכלל בין השאר 2 ק"ג זהב וחפצים שונים. הגרמנים החרימו ממשקי עזר רבים את משק החי. 22 מנכבדי העיירה נאסרו, 10 נפדו בכסף רב, ואילו 12 האחרים הוצאו להורג. בתחילת חודש אוקטובר 1941 הובאו לקוסוב פולסקי יהודים מכפרי הסביבה ומכמה עיירות קרובות. בסך הכל הצטופפו בעיירה 2,250 נפש. בחורף 1942/41 נשלחו 300 צעירים לעבוד בסלילת הכביש סלונים-ז'טל. הם עבדו שם עד ערב פסח של שנת 1942. לאחר מכן הועברו העובדים לקוזלובשצ'יזנה ובמקומם נשלחו 300 אחרים. ביוני 1942 תקפו פרטיזנים סווייטיים את המחנה בקוזלובשצ'יזנה ושחררו את העובדים היהודיים. רובם חזרו לקוסוב פולסקי. באביב 1942 הלשין מישהו שיש פרטיזנים בין יהודי קוסוב פולסקי. הגרמנים אסרו 13 איש; 6 מאלה שוחררו לאחר ששולם לגרמנים שוחד, הנותרים הובלו למוגילוב ונרצחו שם. יהודים מקוסוב פולסקי ניסו לעבור לרוז'ינוי (רוז'נה) שהיתה אז בתחום גנרל-בצירק ביאליסטוק, אך רבים מהם נתפסו והוצאו להורג. באמצע חודש יוני 1942 הוקמו בקוסוב פולסקי שלושה גטאות: האחד בעיר, לבעלי מקצועות נדרשים ומשפחותיהם; גטו זה הוקף גדר תיל. הגטו השני הוקם בארמון במרצ'ובשצי'יזנה; הוא היה פתוח ובו שוכנו הזקנים ו"הבלתי מועילים". הגטו השלישי, אף הוא פתוח, הוקם באחוזה הסמוכה והוא נועד לבני המשפחות של עובדי המחנה בסלונים ובקוזלובשצ'יזנה. במשך היום, בין השעות שש בבוקר לשש בערב, היה מותר לעבור בין הגטאות שמחוץ לקוסוב פולסקי. הופעל בהם מטבח ציבורי ויושביהם קיבלו 250 גרם לחם ליום לנפש. ב- 19 ביולי 1942 חדלו הגרמנים להוציא את היהודים לעבודה ועל הגטאות הוטל מצור. כעבור ימים אחדים נדרשו בעלי המלאכה היהודים להחזיר חומרים וסחורות שנמסרו להם לצורך עבודה. ב- 24 ביולי 1942 נרצחו החולים בבית-החולים היהודי. יהודים שעבדו במוסדות הגרמניים הוזהרו, שהם עומדים לפני אקציה. יהודים אלה ברחו ולא חזרו אל הגטו. בשבת, י"א באב תש"ב (25 ביולי 1942), הוצאו יהודי הגטאות שמחוץ לעיר - בערך 1,200 איש - הובלו במשאיות לבורות שנחפרו במרחק 200 מ' מן הארמון וכולם נרצחו. בערך 200 איש שנתגלו במחבואים נרצחו כעבור שבועיים. מתחבאים אחרים הצטרפו אל הגטו שבעיר. ב- 2 באוגוסט 1942 תקפו פרטיזנים סווייטיים את קוסוב פולסקי וכבשו אותה לאחר קרב שנמשך ארבע שעות. יהודי הגטו שבעיר נלקחו אל מחוץ לעיירה ושם נערך מיפקד וכמה עשרות צעירים יהודיים צורפו לפרטיזנים. יתר היהודים חזרו לעיירה. כשחזרו הגרמנים, הם רצחו את רובם. קבוצה קטנה של בעלי מקצוע יהודיים הובלו דרך רוז'נה וסלונים לסמולנסק ועבדו שם במשך 9 חודשים. רבים מהם מתו או נורו. עם התקרבות החזית הם הועברו למוגילוב ומשם למינסק, ללובלין ולמחנה בליז'ן שליד סקרז'יסקו. שם נשאר אחד מהם בחיים ואחרי שנתגלגל דרך פלשוב ומחנות שונים בגרמניה שוחרר באבנזה שבאוסטריה. קוסוב פולסקי שוחררה בידי הצבא האדום בתחילת יוני 1944. מיהודי קוסוב פולסקי ניצלו 26 איש.