כ"ח תמוז ה'תשע"ז

קוצק KOCK

עיר בפולין

מחוז: לובלין

נפה: לוקוב

אזור: מחוזות לובלין קיילצה

 

תולדות הקהילה:

 

ק', מן הערים העתיקות בפולין, היתה בראשיתה מקום יישוב של שבטי היאדזווינגים וקרויה על שמו של האל היאדזווינגי קוצקו. אחר-כך נפלה בידי המלך קז'ימייז' השני והבישוף של פלוצק, הועברה לבעלדת הסזירים והיתה קניינה של בישופות פלוצק. בשנת 1417 קיבלה מעמד של עיר על-פי החוק המגדפורגי. בשנת 1517 הועברה לבעלות המלך זיגמונט הראשון, שמסר אותה למיקולאי פירלי, הקשטלן (פקיד המלך) של קרקוב. העיר היתה בבעלות משפחת פירלי עד סוף המאה ה-18.

במאה ה-15 הוקמה בק' כנסייה, וכל זמן שהיתה בבעלותה של משפחת פירלי שלטו הקלוויניסטים בתחומי הדת והחינוך. בשנת 1648 הותקפה ק' בירי הקוזקים של חמיילניצקי והכנסייה נשרפה. כששוקמה בשנת 1649 היא נמסרה לניהול הכנסייה הקתולית.

בשנים 1915-1918 היתה ק' תחת כיבוש גרמני. במאה ה-19 ואף בראשית המאה ה-20 לא התפתחה ק' מבחינה כלכלית, שכן היתה מנותקת מדרכי המסחר וממסילת הברזל. על-פי סקר תעסוקה ממשלתי משנת 1920 היו אז בק' 19 כובענים, 14 אורגים, 14 סנדלרים,10 חייטים, 7 בתי-מלאכה לקדרות, 3 מפעלים לעיבוד עורות, 3 מסגרים, 3 נגרים, 3 נפחים, שני חרטים, שני רצענים ושען אחד (למרות שלא צוינה לאומיותם, סביר להניח שרוב בעלי המלאכה היו יהודים).

בספטמבר 1927 השתוללה בק' שרפה גדולה ורוב בתיה, בתי עץ, עלו בלהבות. במהלך שיקומה של העיר נבנו בה בתי אבן ולבנים, כיכר השוק הורחבה, ונסללו דרכים חדשות ששיפרו את קשרי המסחר עם הכפרים הסמוכים. בימים הראשונים של ספטמבר 1939 התחולל ליד ק' קרב קשה בין צבא פולין לבין הגרמנים. ב-8 בספטמבר הופצצה ק' מן האוויר וביום המחרת נפלה בידי הגרמנים. בסוף יולי 4491 שוחררה העיר בידי הצבא האדום.

היהודים הראשונים התיישבו בק' בשלהי המאה ה-17. ב-1699 קיבלו היתר ישיבה בעיר ורשות לקנות בה בתים ולעסוק במסחר. בראשית המאה ה-18 שילמו יהודי המקום מס גולגולת קיבוצי בסך 80 זלוטי.

על-פי מפקד 1765 היו אז בקרב יהודי ק' 5 בעלי בתי-מרזח ויינן אחד, 15 חייטים, שני כובענים, רוקם, צורף, 4 קצבים, שני בורסים, אופה, 7 מלמדים ורב. גם במאה ה-19 שמרו יהודי ק' על עיסוקיהם המסורתיים - מסחר ומלאכה.

בשלהי המאה ה-17 נודעה ק' כמרכז תורני חשוב. ב-1670 כיהן בה ברבנות ר' לימא, שאביו, ר' משה בעל "חלקת מחוקק", היה רבה של וילנה; אחריו, ב-1707, נבחר לרב ר' דוד ב"ר נתן נטע קצנלבוגן ממיינדזיז'ץ; אחריו כיהנו בקהילה ר' שמואל, אחיו של ר' אברהם אבא מלובלין, שעמד בראש "ועד דד' ארצות"; ור' מרדכי הלוי (נפטר ב-1751). משהיתה ק' לעיר חסירית נבחר בה ר' מתתיהו קורנר מקיסוב. החל מן העשור השני של המאה ה-18 נזכרת קהילת ק' ב"פנקס ועד ארבע ארצות". בתקופה זו הסתפחו לקהילת ק' גם יהודי הכפר ליסיביקי, ומספר בני הקהילה משני היישובים גם יחד היה 800 בקירוב.

בראשית המאה ה-19 בא לק' מטומשוב לובלסקי ר' מנחם מנדל מורגנשטרן, "הרבי מקוצק". בימיו היתה ק' למרכז החסידות החשוב ביותר בפולין. ר' מנחם מנדל נולד ב-1787 בעיירה גוראי ולמד תורה בישיבתו של ר' יוסף הוכגלרנטר, רבה של קהילת זמושץ'. אף שבא מבית של "מתנגדים" נתפס לחסידות, תחילה אצל "החוזה מלובלין" ואחרי מותו (ב-1814) הצטרף ר' מנחם מנדל, אחרי לא מעט היסוסים, לתלמידיו של ר' שמחה בונם ("היהודי הקדוש") מפשיסחא, ואף ראה בו את רבו המובהק. ב-1829 בא ר' מנחם מנדל יחד עם תלמידיו לק' וקבע בה את חצרו. נוסף על פעילותו התורנית נהג "הרבי מקוצק" להביע את דעותיו בעניינים מדיניים. ב-1831 פרסם קריאה ליהודי פולין להצטרף למורדים הפולנים שנלחמו בשלטון הרוסי, ואחרי דיכוי המרד הוא נאלץ לעזוב את ק' לזמן מה ועבר להתגורר בלבוב. ב-1859 נפטר ר' מנחם מנדל בק'. לאחר מותו עזבו רוב החסידים את ק' והסתפחו לר' יצחק מאיר מגור, בעל "חידושי הרי"ם". הנותרים דבקו בבנו של ר' מנחם מנדל, ר' דוד מורגנשטרן, שהמשיך את השושלת בק'. בניו של ר' דוד התפצלו לכמה שושלות, אבל איש מהם לא נשאר בק'.

מרבני הקהילה בתקופה זו ידועים לנו ר' מנחם זאב ירוזלמסקי, שעזב את לודז' והעריף על פניה את ק'; ר' חיים דוד הלוי; ר' דב זאב הכהן רפפורט, חתנו של ר' מנחם מנדל מק'; ובנו, ר' משה הכהן רפפורט.

ק' התפרסמה בקרב החשוב של 1809 שהתנהל בה. בקרב הזה נפל חלל מפקד גדוד הפרשים היהודי בימי המרד הפולני של קושצ'יושקו, ברק יוסלביץ'. ברק נהרג סמוך לעיר במאי 1809, בקרב נגד חיילים הונגרים של הצבא האוסטרי שנלחם נגד צבאה של "נסיכות ורשה", ונקבר בק'. רחובה הראשי של ק' נקרא על שמו של הלוחם היהודי. במבואות העיר גם מצבה גדולה ועליה אבן לזכרו, עם הקדשה בפולנית: "לא בסחר-מכר, כי אם בדמו השיג את תהילתו".

היהודים בין שתי מלחמות העולם

כאמור, ריחוקה של ק' מנתיבי תחבורה עיכב את התפתחותה הכלכלית, ואולם מצב זה השתנה אחרי מלחמת העולם הראשונה. בעקבות השרפה הגדולה של ספטמבר 1927, שבה איבדו כ-400 משפחות יהודיות את בתיהן, שוקמה העיר. במקומם של בתי העץ נבנו בה בתי לבנים ואבן, כיכר השוק הורחבה, ונסללו דרכים חדשות ששיפרו את קשרי המסחר עם הכפרים הסמוכים. פעולות השיקום ופיתוח נתיבי התחבורה סייעו לפיתוח כלכלי מסוים גם בק'. בעיר הוקמו אז בית-חרושת ללבנים, מנסרה וטחנת קמח.

מקורות הפרנסה של היהודים נשארו גם בתקופה זו המסחר והמלאכה. סקר מ-1920 מלמד שבעיר היו בעלי מלאכה רבים, חלקם הגדול יהודים. בשנת 1928 היו בק' 124 חנויות, 13 מאפיוח ו-10 אטליזים בבעלות יהודים, ומספר רב למדי של רוכלים. אחדים מן היהודים ניהלו מסחר רחב היקף בעצים ובתבואות. עם בעלי המלאכה היהודים נמנו 91 נגרים, 70 סנדלרים, 42 חייטים, 9 נפחים, 5 פחחים, 4 כובענים ושני סבלים.

בשנים 1922-1926 פעל בק' בנק קואופרטיבי לבעלי מלאכה, שסייע לחבריו לשקם את עסקיהם בעקבות המלחמה. ב-1926 הקימו מפלגות השמאל היהודיות איגוד מקצועי של פועלי המחט ולאחריו את איגוד פועלי העור, איגוד שהיה נתון להשפעה קומוניסטית ולפיכך פורק כעבור זמן קצר בפקודת השלטונות. באותה העת לערך נוסד גם איגוד של סוחרים יהודים. בנק הסוחרים היהודים, שנוסד עוד ב-1908, הוסיף להתקיים עד 1930, ואחרי שגסגר נפתח במקומו סניף של בנק קואופרטיבי בוורשה, שהיה במרוצת הזמן גם לקופת חיסכון והתקיים עד למלחמת העולם השנייה.

עם מוסדות התרבות היהודיים בק' נמנו ספרייה ציבורית, שנוסדה עוד ב-1912 בידי קבוצה קטנה של משכילים והיתה הראשונה בק'. בימי מלחמת העולם הראשונה, תחת הכיבוש הגרמני, התפתחה הפעילות התרבותית והפוליטית בקרב היהודים. בשנת 1916 נוסד במקום ארגון "בני ציון", שחבריו ארגנו בין השאר קבוצה ללימוד עברית, "חובבי שפת עבר", שהתכנסה ללימודים בספרייה הציבורית. ערב הבחירות לסיים הפולני המכונן של 1919 תמכו חברי הארגון הזה בסיעתו של יצחק גרינבוים. תנועת הנוער הראשונה בק', "השומר הצעיר", נוסדה ב-1925 בידי צעירים שהיו קשורים לקו התנועה ברדזין. לאחר השרפה הגדולה של 1927 שותקה לזמן מה פעילותה של "השומר הצעיר", והיא התחדשה רק ב-1930. ב-1932 עלו רוב בני השכבה הבוגרת של התנועה לארץ-ישראל ופעילותה של התנועה בק' דעכה. בשנת 1929 נוסדו בק' סניפי "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר". גם "צעירי המזרחי" היו פעילים בק', אך השפעתם היתה מצומצמת. בשנות ה-30 פעלו בק' גם תנועות "הנוער הציוני" ובית"ר.

בבחירות לקונגרס הציוני הכ' (בשנת 1937) קיבלה רשימת "ארץ-ישראל העובדת" 51 מן הקולות בק', "על המשמר קיבלה 13 קולות ו"המזרחי" - 2 קולות. בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א (בשנת 1939), קיבלה רשימת "ארץ-ישראל העובדת" 58 קולות, "על המשמר" - 17 קולות, ו"המזרחי" לא קיבלה אף לא קול אחד.

ההשפעה החסידית החזקה בק' מצאה את ביטויה בתמיכה נרחבת ב"אגודת ישראל", שהיתה פעילה במקום מ-1921. אנשי ה"אגודה" ייסדו גם ישיבה שלמדו בה כ-50 תלמידים. ליד "אגודת ישראל" התקיימו גם סניפי התנועות "פועלי אגורת ישראל" ו"צעירי שלומי אמוני ישראל".

כמו-כן היה בק' סניף של ה"בונד". כבר בימי מהפכת 1905 השתתפו חברי ה"בונד" המקומיים בהפגנות ובשביתות, ושניים מהם מצצרו בידי המשטרה הרוסית. אנשי ה"בונד" ייסדו בק' ספרייה ציבורית והקימו סניף של ה"קולטור ליגע" (הליגה לתרבות), שקיים שיעורי ערב והרצאות למען הפועלים. גם לקומוניסטים היו תומכים בקרב הפועלים היהודים בק' ובפרט בקרב האיגוד המקצועי של פועלי העור. הקומוניסטים היהודים הקימו גם הם ספרייה, הגדולה מבין כל הספריות של התנועות. בתום מלחמת העולם הראשונה נעשו כמה ניסיונות לייסד בק' בית-ספר עברי. כבר ב-1918 נפתח בית-ספר עברי ראשון, בן 4 כיתות. בעבור שנתיים הוא נסגר זמנית, עם גיוסם של רוב המורים למלחמת פולין נגד רוסיה הסובייטית. ב-1922 נסתיימה מלחמת פולין-רוסיה והלימודים בבית-הספר העברי חודשו, והוא צורף אז לרשת "תרבות". בבניין בית-הספר העברי היה גם מטבח לילדים שמומן בכספי הג'וינט. ביזמת חברי "השומר הצעיר" בעיר הוקם גם גן-ילדים עברי. גם רשת החינוך החרדית "בית יעקב" פתחה בק' בית-ספר לבנות, שב- 1932 למדו בו כ-100 תלמידות. ב-1927 הוכנה תכנית לייסד בית-ספר מקצועי יהודי על שמו של ברק יוסלביץ', ואף הורכבה ועדה ציבורית שעסקה בגיוס תרומות, אבל התכנית הזאת לא יצאה אל הפועל.

עם מוסדות הקהילה החדשים שנוסדו אחרי המלחמה נמנית "קופת גמילות חסדים", שהיתה מסונפת לרשת ארצית שנתמכה בידי הג'וינט. ב-1927 ארגנה הקהילה מבצע רחב היקף של סיוע לקרבנות השרפה הגדולה; קהילת ורשה תרמה אז 600 זלוטי למען מחוסרי הבית. באותה עת הוקמה גם חברת "עזרת חולים", שסייעה לנפגעי השרפה בתרופות.

במועצת העיר של ק' היתה נציגות יהודית גדולה, וכבר ב-1915 נכללו 3 יהודים במועצת העיר שמינו שלטונות הכיבוש הגרמניים. בשנת 1919 נבחרו למועצה 12 יהודים, ובבחירות 1926 נבחרו 8 יהודים למועצה.

בשנת 1924 התמנה ר' יוסף מורגנשטרן, נינו של "הרבי מקוצק", לרבה של הקהילה, וב-1929 נבחר גם לאדמו"ר. ר' יוסף מורגנשטרן כיהן ברבנות עד לפטירתו, בינואר 1939. בן אחיו, ר' משה ברוך מורגנשטרן, היה רבה האחרון של הקהילה וירש גם את האדמו"רות של דודו.

בשנות ה-30 המאוחרות גברו הרדיפות האנטישמיות בק' ומצבם הכלכלי של יהודי המקום הידרדר לנוכח תעמולת החרם הנמרצת ומעשי התנכלות למיניהם. בעיקר נפגעו הסוחרים והרוכלים. בשנת 1938 הוגבלו זכויות המסחר של היהודים בשוק העירוני וסוחרים פולנים תפסו שטחי מסחר שהיו עד אז בידי יהודים.

בימי מלחמת העולם השנייה

במהלך ההפצצות הקשות שניתכו על ק' ב-8 בספטמבר 1939 מצאו את מותם 15 יהודים, בהם כמה מבני משפחתו של ר' משה ברוך מורגנשטרן, שביתו נפגע מפצצה. בין הנמלטים אז לכפרי הסביבה היו גם יהודים רבים, אך בו בזמן זרמו לק' פליטים יהודים ממקומות אחרים שנמלטו מפני הצבא הגרמני שהתקדם מזרחה. עם נסיגת הצבא הפולני, ועוד בטרם נכבשה העיירה בידי הגרמנים, התפרע ברחובות אספסוף פולני ורכוש רב של יהודים נבזז מבתיהם ומחנויותיהם. מיד עם כניסתם לק' ציוו הגרמנים על התושבים לפנות את בתיהם וערכו חיפוש אחר נשק. במהלך החיפושים התעללו הגרמנים במיוחד ביהודים, גזזו זקנים ופיאות ולבסוף העלו באש את בית-הכנסת. לייזר שיימייטיצקי, מפרנסי הקהילה וגזבר העיירה לשעבר, הוכה בשוט ואולץ לטאטא את רחובות העיר.כעבור שבוע ימים לערך הוציאו הגרמנים גברים יהודים מבתיהם וציוו עליהם לנקות את העיר מן ההרס שגרמו הקרבות. באחת מתקנותיהם הראשונות הטילו הגרמנים עוצר על היהודים בין 7 בערב ל-7 בבוקר.

בתחילת 1940 הוקם בק' יודנראט. ראש היודנראט הראשון, ששמו לא ידוע לנו, הוחלף כעבור זמן מה ביהודי מפוזנן, ספירשטיין שמו. על-פי עדויות של ניצולים מילא ספירשטיין בנאמנות את פקודות הגרמנים ואף נהג להכות יהודים שלא צייתו להוראותיו. בתקופה זו הוקמה גם משטרה יהודית. בחורף 1940 הובאו לק' כ-1,100 יהודים שגורשו מן הכפרים מנשלסק, סרוצק וסיבלקי ושוכנו בבתיהם של יהודים מקומיים. מספר היהודים עלה אז על 3,000 נפש, ומצוקת הרעב, המגפות ושיעורי התמותה היו גבוהים מאוד. גטו לא הוקם במקום, ולפיכך עדיין יכלו יהודים להשיג מזון מאיכרים בעת שיצאו לעבודתם מחוץ לק'.

בשנת 1940 החלו הגרמנים לשלוח יהודים למחנות עבודה. היודנראט ערך רישום של גברים בני 16-55, ומדי יום ביומו נלקחו יהודים לעבודות כפייה, בעיקר במחנה העבודה אוסובה שבאזור רדזין אך גם בייבוש ביצות בסביבתה הכפרית של ק'.

בחורף 1941/2 פרסמו הגרמנים צו שחייב את היהודים למסור לידיהם פרוות ובגדים חמים שברשותם. במהלך החיפושים בבתים רצחו הגרמנים סוחר יהודי שניסה להסתיר פרווה. לאחר מכן דרשו מן היהודים, באמצעות היודנראט, קונטריבוציה של 2 ק"ג זהב. בקיץ 1942 הגיעו לק' אנשי גסטאפו מרדזין כדי לחפש יהודים שנמלטו מן העיירות טונוב ומייכוב, ובמהלך החיפוש רצחו 17 יהודים. ביולי או בתחילת אוגוסט נצטווה היודנראט למסור לידי הגרמנים 200 יהודים. היודנראט אסף 220 איש, שהובלו כולם למגרש ברחוב גורצקה ונרצחו שם.

באוגוסט ובספטמבר 1942 נערכו בק' אקציות של גירוש למחנות השמדה. תחילה הועברו כ-100 משפחות, רובן משפחות פליטים, לפרצ'ב, וב-19-25 באוגוסט גורשו משם יחד עם יהודי המקום לטרבלינקה. שאר היהודים גורשו באותו חודש ללוקוב, בעגלות שהובאו לצורך זה מכפרי הסביבה. אחרי הגירוש הגדול נותרו בק' כ-120 יהודים שהגרמנים העסיקו בריכוז הרכוש היהודי הנטוש. הם שוכנו כולם בכמה בתים ב"רחוב היהודים". ב-27 בספטמבר 1942, משסיימו את עבודתם, גורשו גם הם ללוקוב, ובתחילת אוקטובר שולחו יחד עם יהודי המקום לטרבלינקה.

אחרי שחרור האזור בידי הצבא האדום ביולי 1944 הגיעו ניצולים בני ק' ללובלין, כדי לבקש מן ה"ועד היהודי" שהתארגן שם סיוע שיאפשר להם לשוב לעירם ולנסות להשתקם בה. ה"ועד היהודי" הקציב להם כ-5,000 זלוטי. אבל כעבור חודשים מעטים נאלצו החוזרים לעזוב את ק' לנוכח הלכי הרוח האנטישמיים ששלטו בה ולאחר שאחד מהם, משה מוצרז', נרצח בידי לאומנים פולנים.