ל' ניסן ה'תשע"ז

קורונובו KORONOWO

עיר בפולין

מחוז: פוזנן

נפה: בידגושץ'

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-5,307

•  יהודים בשנת 1941: כ-40

 

תולדות הקהילה:

 

ק' נזכרת לראשונה בסוף המאה ה-12. בשנת 1183 הקים בה מסדר הציסטרציאנים מנזר, שסביבו התפתח יישוב גדול ממדים במונחי הזמנים ההם. בשנת 1368 העניק לק' מלך פולין קז'ימייז' הגדול מעמד של עיר על- פי החותה המגדבורגית. הנזירים פיתחו את ק' וייסדו בה בתי-מלאכה למיניהם, וגם שטחי החקלאות של העיירה הורחבו. רוב תושבי העיר עסקו בחקלאות ובגידול בקר, אך גם בקדרות, בייצור בירה ובכמה מקצועות אחרים.

בזמן המלחמות בין מלכי פולין לבין מסדר אבירי הצלב חרבה העיר, אבל לאחר מפלתם של האבירים בשנת 1410 נבנתה מחדש, וחודשה הפריווילגיה שהקנתה לה מעמד עירוני. בשנת 1563 הרחיב ראש מנזר הציסטרציאנים אדם מירקובסקי את שטחה של ק' והכליל בה את הכפר הסמוך ויילשקובו. הנזירים הציסטרציאנים טיפחו את התרבות בק' ודאגו לבני דלת העם. במאה ה-16 ייסדו בא' בית-מחסה לעניים, בית-ספר לילדיהם ובית- חולים.

בשנת 1772, בעת החלוקה הראשונה של פולין, סופחה ק' לפרוסיה. השלטונות הפרוסיים אסרו על קיומו של מסדר הציסטרציאנים, שהואשם בפיהם בגרימת סכסוך קשה בין הקתולים לפרוטסטנטים, וב-1819 פורק גם המנזי בק'.

במרוצת המאה ה-19 היתה המלאכה לסוגיה, ובמיוחד הקדרות וייצור הבירה, לעיסוק הכלכלי המרכזי בק'. הצמיחה הכלכלית נמשכה בתקופה זו, ונוסדו כמה מפעלים חדשים לעיבוד עצים. לקראת סוף המאה פתחו כמה סוחרי בדים מתפרות גדולות בעיר, שסיפקו תעסוקה ליהודים רבים, הן כבעלי מקצוע והן בתפקידים מינהליים.

בספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים. הם גירשו את רוב תושביה הפולנים לעבודת כפייה בגנרל-גוברנמן ובגרמניה.

משערים שלפני סיפוחה של ק' לפרוסיה לא ישבו בה יהודים, משום שהיתה שייכת למסדר הציסטרציאנים. ואולם בשנות ה-30 של המאה ה-19 כבר היתה בק' קהילה מאורגנת, אף-על-פי שאז טרם נבנה במקום בית- כנסת, והיהודים התפללו בדירות שכורות. במרוצת המאה ה-19 התבססה הקהילה על מוסדותיה, ולקראת סופה היו לה בית-ספר יסודי, בית-ספר ללימודי דת, חברה קדישא ו"אגודת נשים יהודיות". בית-הכנסת בק' נחנך בשנות ה-70 של המאה ה-19.

רבה של הקהילה ב-1835 היה ר' ישראל לוי, וב-1857נזכר ד"ר זליגמן פיק. בשנת 1873, לאחר שמשרות הרב והחזן-השוחט היו פנויות מזה זמן, חיפשה הקהילה רב, ובעיתונות היהודית פורסמו מודעות שבהן הוצעו למועמד משכורת שנתית של 700 טאלר וגם מזון ודיור; גם לשוחט וחזן הקהילה הוצעו תנאים טובים. עוד באותה שנה מינתה הקהילה רב חדש וגם חזן ושוחט. היעדרם הממושך של ממלאי תפקידים חיוניים כל כך גרם לתסיסה בקהילה, אבל המינויים החדשים הביאו להרגעת הרוחות. בשנת 1902 נוסד בק' סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו". בשנת 1907 נסגר בית-הספר היסודי של הקהילה לנוכח הירידה המתמשכת במספר היהודים בעיר, והילדים היהודים עברו ללמוד בבית-הספר הכללי המקומי.

עם זאת, מגמת ההגירה הגוברת בקרב היהודים לא שמה קץ לפעילות הציבורית היהודית בק'. בשנת 1913נוסדה בעיר קבוצה ציונית ראשונה, וכמה פעילים מקומיים יזמו מגבית למען ארץ-ישראל. השפעתה של התנועה הציונית גברה לאחר פרסום הצהרת בלפור בנובמבר 1917.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו רבים מבני הקהילה לצבא הגרמני ונשלחו לחזית. ארבעה מהם זכו בעיטורי גבורה. בתום מלחמת העולם הראשונה, כשק' נכללה בגבולותיה של מדינת פולין העצמאית, עזבו רוב היהודים את העיר והיגרו לגרמניה.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נותרו במקום רק כמה עשרות יהודים. אחדים מהם היו בעלי מפעלים קטנים בענף הקונפקציה.

בספטמבר 1939 נכבשה ק' בידי הגרמנים, וגורלם של היהודים היה כגורל אחיהם בחבל פוזנן. הגרמנים גזלו את רכושם וגירשו אותם למחנות ולגטאות בגנרל-גוברנמן. משם הם גורשו מאוחר יותר למחנות עבודה ולמחנות השמדה.