ד' חשון ה'תשע"ח

קורצ'ינה KORCZYNA

ישוב עירוני בפולין

מחוז: לבוב

נפה: קרוסנו

אזור: גאליציה המערבית ושלזיה

העיר קרוסנו

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-4,777

•  יהודים בשנת 1941: כ-746

•  יהודים לאחר השואה: 33

 

תולדות הקהילה:

במלחה"ע ה - II

ב- 9 בספטמבר עברה דרך קורצ'ינה יחידת-סיור גרמנית, אולם עד 15 בחודש לא חשו במקום את נוכחותו של הכובש. ב- 15 בחודש התייצב בכיכר-השוק סגנו של הסולטיס (ראש הכפר) המקומי, גרמני במוצאו, והודיע שלפי פקודת השלטונות הגרמניים בקרוסנו חייבים היהודים לטאטא את כיכר-השוק. כעבור כמה ימים נלקחו היהודים לפינוי פגרי-סוסים בסביבה. בראש השנה ת"ש הגיעה לקורצ'ינה קבוצת גרמנים חמושים (לא ידוע אם היו הללו חיילים או אנשי משטרה). הם הוציאו את המתפללים מבית-המדרש והובילום במשאיות למקום לא- ידוע. שם הכריחו אותם לעסוק בכל מיני עבודות מפרכות. בדצמבר 1939 - מאי 1940 התאכסנו בקורצ'ינה כמה פלוגות של הצבא הגרמני. החיילים סרקו תכופות את בתי היהודים, היכו בבעליהם ושדדו מכל הבא ליד. החיילים הוציאו גם יהודים מבתיהם, או חטפום בחוצות העיר, לעבודות שונות כגון: בניית צריפים, ניקוי מקום המגורים של החיילים ועבודות שחורות אחרות. בהסכמת השלטונות הגרמניים בקרוסנו לא נלקחו באותה תקופה (דצמבר 1939 - מאי 1940) יהודי קורצ'ינה לעבוד עבודות-כפיה מחוץ לעיירה. בסוף דצמבר 1939 ציווה המושל הצבאי בקורצ'ינה על כל יהודי המקום לשאת על זרועם הימנית סרט לבן עם מגן דוד כחול. החנויות של היהודים סומנו במגן דוד. ביאנואר 1940 עמדו השלטונות להטיל קונטריבוציה על יהודי קורצ'ינה, אולם לאחר השתדלות הוטל עליהם קנס סמלי בלבד בסך 300 זלוטי. באותה תקופה נאסרה השחיטה הכשרה בקורצ'ינה. ביאנואר 1940 הורו השלטונות הגרמניים ליהודי קורצ'ינה להקים יודנראט תוך 5 ימים. ליו"ר היודנראט נבחר אוסקאר רובין ולסגנו יחזקאל לויטמאן, אנשים שמרבית שנות חייהם גרו בגרמניה. בחירתם של רובין ולויטמאן נעשתה, קרוב לודאי, בשל ידיעת השפה הגרמנית של השניים וקירבתם לאורח החיים הגרמני, דבר שהיה אמור לעזור להם במגעיהם עם השלטונות. למעשה לא עמדו להם כישוריהם בעת הצורך. לשאר חברי היודנראט לא היתה כלל השפעה על ניהול ענייני הציבור היהודי בקורצ'ינה. היודנראט הטיל מס חודשי על כל יהודי קורצ'ינה, ומי שלא עמד בתשלום הוחרם רכושו, בעיקר פמוטי שבת, כריות ובגדים. אירע גם שהיודנראט פנה אל השלטונות הגרמניים בבקשה לעצור את הנמנעים מלשלם את המס, ואמנם הללו הועברו לבית-הכלא בקרוסנו. הגרמנים נהגו בעצורים אלה ביד קשה ומדי פעם, כשנתמלא בית-הסוהר יתר על המידה, הוציאו ממנו את האסירים וירו בהם. לפעמים התמזל מזלם של האסירים מקורצ'ינה והם הוצאו מן הכלא, לאחר השתדלויותיו של משה קליינר, סגן יו"ר היודנראט בקרוסנו. היודנראט בקורצ'ינה העסיק שני שוטרים יהודים. אחד מהם, נפתלי קירשנר, ניצל את משרתו לטובת היהודים, וכל אימת שנרקמה מזימה גרמנית נגדם הזהירם במועד. היודנראט נטל על עצמו את אספקת מיכסות יהודים לעבודת-כפייה, תחילה במשכנות הצבא בקורצ'ינה ולאחר-מכן בסלילת כבישים ועבודות- כפייה אחרות במקומות אחרים. לעזרת עניי המקום והפליטים, שהגיעו לקורצ'ינה. מלודז', קראקוב וראדום, הקים היודנראט מטבח ציבורי. ממאי 1940 ועד מאי 1941 לא שהו במקום יחידות צבא או משטרה גרמניות. בתקופה ההיא הונח מעט ליהודי קורצ'ינה. ביוני 1941 נאסר על יהודי קורצ'ינה להחזיק בחנויותיהם. נותרו אז במקום רק בית-מרקחת ושתי חנויות של מוצרי ברזל בבעלות יהודית. בית-המרקחת הוחרם על-ידי הגרמנים ונמסר לפולני שבא לקורצ'ינה מפומרן. את שתי החנויות העבירו בעליהן בעצמם לידי פולנים, שחילקו לאחר-מכן את הרווחים עמהם. בקיץ 1941 נאסר על יהודים לקנות עיתונים גרמניים שהגיעו לקורצ'ינה. ביאנואר 1942 נצטוו היהודים למסור לגרמנים את כל מוצרי הפרווה שברשותם. במארס או אפריל 1942 נאסר על היהודים לעזוב את העיירה. במאי 1942 נורו בידי אנשי הגיסטאפו מקרוסנו 5 יהודים, מהם 3 חולי-נפש ואישה אחת ושמה קורבובה, שנרצחה באשמת היותה קומוניסטית-כביכול בנעוריה. יחד עם האישה נרצח תינוקה בן השנתיים. הוצאתם להורג של אנשים אלה היתה בשדהו של הכומר ולעיני כל אוכלוסי המקום. ביולי 1942 רצחו אנשי הגיסטאפו בקורצ'ינה את ר' משה אפשטיין צומיץ ושניים.מבני משפחת וילני, שחזרו לא מזמן מגאליציה המזרחית (לפי גירסה אחרת, אירע הרצח הזה בתחילת 1942). ר' משה אפשטיין, שבתחילה רק נפצע מן היריות, הצליח להימלט ממקום הרצח, אולם כאשר איימו הגרמנים שאם לא יוסגר, יוצאו במקומו להורג 40 יהודים, התייצב בעצמו בפני היודנראט, שהסגירוהו לגרמנים, והללו רצחוהו נפש. ביולי 1942 נצטוו יהודי קורצ'ינה לשלם לגרמנים את כל המיסים שהיו חייבים לשלטונות פולין קודם למלחמה. באותו חודש עקרו לקורצ'ינה יהודים מכפרים מרוחקים יותר, שמבחינה מינהלית השתייכו לקרוסנו או לפרישטאק. הפליטים שוכנו בבית-המדרש ובחנויות. מספרם הכללי של יהודי קורצ'ינה היה אז כ- 1,500. ב- 12 באוגוסט 1942 חוסל היישוב היהודי בקורצ'ינה. בבוקר של אותו יום כותרה העיירה בידי אנשי המשטרה הגרמנית, הפולנית והאוקראינית. נערכו סריקות בבתי-היהודים ובעליהם הוצאו לכיכר השוק. הללו, שלא עזבו את בתיהם במהירות הדרושה נורו במקום. לאחר שעות ארוכות שבהן שהו היהודים המרוכזים בכיכר, כשהם חשופים לשמש הלוהטת, ובלא שתיה ומזון, ערכו בהם סלקציה: זקנים, חולים ונכים הובלו במשאיות מזרחה מקורצ'ינה, ושם נורו ליד הכפר וולה יאייניצקה; נשים וילדים הובלו במשאיות לקרוסנו. את הגברים הריצו הגרמנים ברגל לקרוסנו, ובדרך התעללו בהם והיכום מכות-רצח. בקרוסנו שהו יהודי קורצ'ינה יומיים תחת כיפת השמים, וב- 14 באוגוסט שולחו למחנה- המוות בבלז'ץ. מיהודי קורצ'ינה עוד נותרו אז בחיים כ- 120 איש, שהועסקו במקומות-עבודה שונים, כ- 70 מהם בגיטו בקרוסנו. האחרונים הועברו בדצמבר 1942 יחד עם יהודי קרוסנו לז'שוב ומשם למחנות-עבודה שונים. לאחר השואה, מיהודי קורצ'ינה נשארו בחיים 33 איש, 16 מהם שהיו כלואים במחנות ריכוז או במחנות עבודה שונים.