ה' אב ה'תשע"ז

קושיצה KOSZYCE

עיירה בפולין

מחוז: קיילצה

נפה: פינצ'וב

אזור: מחוזות לובלין קיילצה

50 ק"מ מקראקוב

אוכלוסיה:

•  יהודים בשנת 1941: כ-1,000

 

תולדות הקהילה:

כללי

ק' שוכנת על גדות הנהר שצ'רניאווה, במרחק 13 ק"מ מקז'ימייז'ה ויילקה, על הדרך מקרקוב לווישליצה. בשנת 1374 הוענקו לה זכויות עיר. במאה ה-16 הגיעה העיר לשיא התפתחותה, אבל פלישת השוורים בשנת 1656 המיטה עליה חורבן ורק במאה ה-18 התחדשה בה הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית. ק' היתה למרכז מלאכה אזורי ויצא לה שם בתחום עיבוד הבדים. גם סחר התבואה המקומי היה מפותח. ואולם בשנת 1869 נשלל מק' מעמדה העירונל, אף-על-פי שכבר התאוששה מנזקי המלחמות, משום שהשלטון הרוסי ביקש להענישה על חלקה במרד הפולני של שנת 1863. בשנת 1880 פרצה בק' דלקה שכילתה 53 מבתיה.

עד שנת 1862 נאסרה התיישבות יהודים בק' משום שהיתה עיר כנסייתית. אף-על-פי כן השתקעו בה ב-1827 24 סוחרים יהודים שעד אז נהגו לבוא אליה בימי הירידים השנתיים. הודות לקשרי המסחר שקשרו עם האוכלוסייה המקומית עלה בידיהם לשכור בתים ולהישאר לגור בה, תחילה כאורחים לתקופות זמן קצרות ועם הזמן כתושבים. בסוף המאה ה-19 גדל מאוד מספר היהודים בק', ועד 1897 עלה מספרם ל-366 נפשות. יהודי ק' התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר חייטות, סנדלרות ונגרות. אחדים מהם פתחו מאפיות. כמה מן הסוחרים החזיקו חנויות לסדקית ולבדים. בקרב יהודי ק' היו גם רוכלים רבים, שהיו מחזרים עם מרכולתם בין כפרי הסביבה. בין היהודים האמידים היו כמה סוחרים-סיטונאים בתבואה.

בשנת 1921 הגיע מספר היהודים בק' ל-678 וחלקם באוכלוסייה היה 46%. גם בתקופה שבין שתי המלחמות שמרו היהודים על עיסוקיהם המסורתיים, אך הקיפאון הכלכלי שפקד אז את פולין ומסי העסקים הכבדים שהטילה הממשלה על היהודים הרעו מאוד את מצבם. בימי המשבר הכלכלי של שנות ה-30 הידרדר מצבם עוד יותר. עם זאת, תעמולת ה"אנדקים" וגורמים אנטישמיים אחרים, שקראו להטיל חרם על המסחר והמלאכה היהודיים, תעמולה שברוב המקומות בפולין היתה קולנית והשיגה את יעדיה, היתה מתונה יחסית בק'.

בשלהי המאה ה-19 כבר היו יהודי ק' מאורגנים כקהילה. היה להם בית-כנסת (בפי תושבי המקום "בית- הכנסת הגדול" - להבדילו מבתי-התפילה הקטנים), כמה "שטיבלעך" של חסידים ובית-עלמין, וכיהן בה רב. בשנת 1878 כיהן בק' ר' נפתלי וייסבלנק, ואחריו ר' מרדכי הלוי סטשבסקי. רבה האחרון של הקהילה, ר' חיים מאיר צינמן, שימש בתפקידו מ-1924 ועד לימי השואה. בשנת 1927 עלה בית-הכנסת באש ולא שוקם עוד, מחמת המשבר הכלכלי. מאז נאלצו יהודי ק' לקיים את התפילה בציבור בבתים פרטיים וב"שטיבלעך" של חסידים, שנתרבו אחרי השרפה.

בראשית 1926 הוקמה בק' "קופת גמילות חסדים", שהקלה במקצת את מצוקת הפרנסה של יהודי המקום. הנהלת הקופה פנתה אל הג'וינט בבקשה שישתתף ביצירת הון היסוד שלה, אך לא נענתה. על-פי דוח הקופה מינואר 1927 היא נתנה בשנה הראשונה לקיומה 140 הלוואות קטנות ללא ריבית. עם הזמן הגדילה הקופה את סכומי ההלוואות מ-50 ל-100 זלוטי, וגם מספר הנהנים מהן גדל. בשנת 1930 סייעה הקופה ל-150 משפחות, ומספר ההלוואות הכולל עד סוף השנה ההיא הגיע ל-341. הנוער היהודי בק', ובעיקר חברי תנועות הנוער, השתתפו באופן פעיל בהקמת הקופה ואף נהגו להחזיק בה את חסכונותיהם כדי לתמוך בה. בשנת 1938 הגיע סכום חסכונותיהם בקופה ל-2,500 זלוטי. מספרם של חברי הקופה עלה באותה שנה ל-230 ומספר ההלוואות שנתנה עלה ל-240. הקרן שייסדו בני הנוער בקופה שימשה אותם להכשרה מקצועית לקראת עלייתם לארץ-ישראל.

חיי הקהילה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הושפעו במידה רבה מן הפעילות הציונית הערה שהתנהלה אז בק'. בשנת 1925 החרימו הבעלי-בתים האמידים את הבחירות לוועד הקהילה, ולפיכך נבחרו לוועד החדש "עמך", וביניהם גם סנדלר ורוכל. הרב של ק' תמך בהם בגלוי ובנחרצות, הממשלה אישרה את הבחירות, והקהילה נוהלה היטב.

בבחירות 1931 נבחרו לוועד הקהילה 4 ציונים ו-4 בלתי מפלגתיים, שניים מהם אוהדי הציונות. ועד הקהילה החדש ארגן מסיבות בחגים לאומיים (בחנוכה, בט"ו בשבט ובחגים נוספים) ואסף תרומות למען הקרנות הציוניות, בעיקר בעבור הקרן הקיימת.

בתקופה זו נוסדה בק' ספרייה ציבורית, ששימשה גם כמקום כינוס לוועידות ציוניות ולאספות הקהילה. גם בני הנוער התכנסו שם.

בשנות ה-30 המאוחרות היה גוש "ארץ-ישראל העובדת" הזרם החזק ביותר בקרב ציוני ק'. בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א (ב-1939) קיבל ה"גוש" 79 קולות, רשימת "המזרחי" זכתה ב-32 קולות ואילו "הציונים הכלליים" קיבלו רק קול אחד.

בראשיתה של מלחמת העולם השנייה, מ-5 בספטמבר 1939 עד 26 בו, היה השלטון בק', כבכל אזור פינצ'וב, בידי הממשל הצבאי הגרמני. כבר בימים הראשונים לכיבוש אירעו במקום מעשי התעללות ביהודים. החיילים דרשו מן הרב רשימה של כל יהודי המקום, ריכזו את כולם בכיכר השוק והשמיעו באוזניהם איומים. בהזדמנות זאת הזהירו אותם כי יהודי שיעז להפר אחת מהוראותיהם, קלה כחמורה, דינו מוות.

הגרמנים שינו את החלוקה הגיאוגרפית הקודמת וצירפו את ק' לנפת מייכוב כחלק ממחוז קרקוב. בשבועות הראשונים לכיבוש זרמו אל הנפה, וגם לק', פליטים יהודים רבים משלזיה עילית המזרחית, שגורשו מזרחה בידי הצבא הגרמני, ואף ממקומות קרובים יותר כמו טרנובז'ג, רוזוודוב, מאזור מייכוב ומכל מחוז קרקוב על-פי החלוקה האדמיניסטרטיבית החדשה. רבים מיהודי ק' נמלטו אז מזרחה ומהם שהצליחו להגיע לאזור שתחת שלטון ברית-המועצות, אך את מקומם תפסו הפליטים.

בסוף 1939 מנתה האוכלוסייה היהודית בק' כ-1,000 נפש, מרביתם פליטים.

הגרמנים מינו בק' יודנראט, העמידו בראשו את איגנץ קליינהאוט, והטילו על הגוף הזה לספק להם עובדי כפייה. מדי יום ביומו העמיד היודנרט לרשות הגרמנים מכסה של עובדי כפייה, שלא קיבלו שכר. הגזרות הראשונות שהוטלו על היהודים בק' כללו את החובה לענוד טלאי צהוב, שהוחלף אחר-כך בסרט זרוע לבן ועליו מגן-דוד, איסור ללכת על המדרכות, וגם קונטריבוציות כספיות. הגרמנים איימו שאם לא ישולמו הקונטריבוציות במועד יוצאו יהודים להורג. כמו-כן החרימו הגרמנים רכוש של יהודים. מפעם לפעם הגיעו לק' אנשי גסטאפו מן הנפה וחיפשו בבתי היהודים אחר דברי ערך. במהלך החיפושים מבית לבית השתעשעו להנאתם גם במעשי אנזריות שונים, ולא פעם פצעו אנשים ואף גרמו להם נכות.

ב-1940 פונו היהודים מבתיהם בעיר ורוכזו כולם ברחוב אחד. בגטו צר הממדים נאלץ היודנראט לשכן את הפליטים, רובם מגורשים משלזיה עילית הפולנית. במאי 1941 פתח היודנראט מטבח ציבורי למען הפליטים, שהגיעו לק' חסרי כל, רעבים ומעונים. מרי יום ביומו חולקו במטבח הזה 120 ארוחות חמות. את תקציב המטבח כיסה היודנראט מכספי הסיוע של ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב.

בסוף אוגוסט ובתחילת בספטמבר 1942 רוכזו כל יהודי נפת מייכוב, ובהם גם יהודי ק', במחנה מעבו בסלומניקי. המחנה הוקם בשטח מרעה מגודר בקרבת תחנת הרכבת, תחת כיפת השמים, ואלפי יהודים הוחזקו שם ללא מים ומזון. הגרמנים ערכו סלקציה והפרידו 1,500 גברים צעירים ובריאים, ביניהם יהודים מק', שהועברו למחנה עבודה בפרוקוצ'ים. את החולים והקשישים רצחו הגרמנים במקום, ואילו האחרים הועלו לרכבת והובלו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

כמה עשרות יהודים עוד נשארו בק' והועסקו במיון הרכוש שהותירו אחריהם המגורשים. ב-6 בנובמבר 1942 הם הועברו לגטו מייכוב, יחד עם שרידי היהודים מגטאות וולברום ובז'סקו נובה. ב-7 בנובמבר 1942 הובאו כל יושבי הגטו הזה ליער חודוב והוצאו להורג ב-7 בנובמבר 1942 הובאו כל יושבי הגטו הזה ליער חודוב והוצאו להורג בירי.

הז'נדרמים ואנשי הגסטפו של הנפה חשדו שבק' נותרו עוד יהודים שהסתתרו בבונקרים, ופתחו בחיפושים אחריהם. ב-12 בנובמבר 1942 גילו הז'נדרמים 7 יהודים, הובילו אותם לבית-הקברות היהודי ושם הם נורו למוות.כעבור ימים מעטים נתפסו 10 יהודים נוספים מק' שהסתתרו בכפר מלוקובצה, וגם הם נורו בידי הז'נדרמים ונקברו בשדה. רק יחידים מיהודי ק' שרדו וזכו לראות בשחרור.