כ"ו אב ה'תשע"ז

קזימייזה ויילקה KAZIMIERZA WIELKA

כפר בפולין

מחוז: קיילצה

נפה: פינצ'וב

אזור: מחוזות לובלין קיילצה

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: 2,379

 

תולדות הקהילה:

כללי

ק"ו שוכנת על שפת הנהר נידז'יצה, יובל של הוויסלה. היא נזכרת לראשונה בשנת 1326 ככפר גדול וכמרכז כנסייתי. בשנת 1845 הוקם בק"ו בית-חרושת לסוכר, שמילא תפקיד חשוב בהתפתחותו של היישוב. בסוף המאה ה-19 חוברה ק"ו לרשת מסילות הברזל. תחנת הרכבת היתה בקוצמוז'ובו. לאחר מלחמת העולם הראשונה היתה ק"ו למרכז של תעשיית המזון.

אין לנו מידע על יהודים תושבי ק"ו אלא מן התקופה שבין שתי מלחמות העולם, אף כי בוודאי ישבו שם קודם לכן. בשנת 1921 התגוררו שם 293 יהודים, 11% מכלל תושבי המקום. יהודי ק"ו התפרנסו ממסחר זעיר, רוכלות ומלאכה, בעיקר חייטות וסנדלרות. היו ביניהם גם עגלונים ואופה אחד. הקהילה העסיקה רב ושוחט. בתקופה זו פעלו בק"ו תנועות נוער חלוציות - "השומר הצעיר" ו"הנוער הציוני". מבין מוסדות הקהילה ידוע לנו על קיומם של בית-מדרש ובית-ספר יהודי.

באחד הימים אירע בק"ו מאורע שהיכה גלים ברחבי פולין. בתו של הרב המקומי התחתנה עם בנו של הרב מרקוב. החתן הצעיר השתייך לחצר חסידית של האדמו"ר מפריסוב. לאחר החתונה גילה הבעל הצעיר שאשתו אינה אדוקה די הצורך, שכן כשביקר בבית חותנו שלחו בני המשפחה לאשתו את כתב-העת "אלול" של תנועת "השומר הצעיר". הבעל הצעיר לקח את ה"טריפה" שנתנה לו גיסתו והלך היישר אל רבו, הוא האדמו"ר מפריסוב. הרב החרים מיד את כתב- העת והזעיק אליו מספר רבנים להתייעצות. כולם פסקו שעל הצעיר להתגרש מאשתו, ונתנו לו גט. הבעל הצעיר נטל עמו את חפצי אשתו ואת כתב הכריתות והלך אל חותנו, הרב של ק"ו. זה פנה אל הרבנות הראשית בוורשה, שפסקה כי הגט נוגד את חוקי ההלכה ואף החליטה לתבוע לדין את הרבנים שחתמו על כתב הגט. לא ידוע לנו מה היה סופו של הסיפור.

הגל האנטישמי שפשט בפולין כולה בשנוה ה-30 המאוחרות לא פסח גם על ק"ו, ויהודי המקום לא זו בלבד שהתקשו להרוויח את לחמם אלא אף נפלו קרבן למעשי אלימות. ביוני 1939 נסע בדרכים עגלון יהודי והוביל עגלה עמוסה סחורות. בדרכו לק"ו תקפו אותו כמה פולנים, היכוהו עד זוב דם ושדדו את סחורתו. הפולני שפיקד על "המבצע" הזה אף פתח חנות והציג בה למכירה את הסחורות שגזל מן היהודי, אבל המשטרה, שהוגשה לה תלונה בעניין זה, אסרה את השודד.

בספטמבר 1939 נכבשה ק"ו בידי הגרמנים. ב-26 באוקטובר 1939 הוכרז על הקמת הגנרל-גוברנמן ועל ניהול החיים בתחומו הופקד ממשל אזרחי. ב-12 בדצמבר 1939 החליט הממשל הגרמני לספח חלק מנפת פינצ'וב, וק"ו בכלל זה, לנפת מייכוב, וקבע שק"ו תשמש מרכז שלטון לכפרי הסביבה ובה תוקם מפקדת ביטחון גרמנית, בראשותו של אוסקר שמידט. מיד לאחר מכן גויסו יהודי ק"ו בני 14-60 לעבודת כפייה ללא שכר בבית-החרושת לסוכר, שנתמנה לו אז מנהל גרמני, הרמן הלמוט שמו. באותה העת לערך חויבו היהודים לענוד על בגדיהם טלאי צהוב. מפעם לפעם פקדו אנשי גסטאפו ממייכוב את ק"ו ובזזו רכוש מבתי היהודים. באחד הביקורים האלה, בסוף 1939, רצחו אנשי הגסטאפו 6 אנשים, ובאחד מימי 1940 נרצחו 25 יהודים.

על מועד הקמתו של היודנראט הראשון בק"ו לא ידוע לנו דבר. בשנת 1941 מינו הגרמנים יודנראט חדש ובראשו עמד איגנץ קליינהאוט, שהיה יושב-ראש היודנראט בקושיצה ובאופטובייץ. במועד לא ירוע הגיעו לק"ו יהודים מגורשים משלזיה עילית המזרחית, רעבים, תשושים וחסרי כל. בקיץ 1941 הוקם למענם מטבח ציבורי שחולקו בו מדי יום ביומו 225 ארוחות צהריים. ילדיהם של הפליטים נמסרו לבתי משפחות יהודיות מקומיות ואילו המבוגרים שוכנו בבית- המדרש לשעבר.

ב-6 בנובמבר 1942 נערכה בק"ו אקציה גדולה. יהודים רבים, בעיקר מקרב המקומיים, נמלטו והסתתרו בבונקרים שבנייתם לא הושלמה, או אצל מכרים פולנים. הנאצים זעמו. למחרת, ב-7 בנובמבר, במהלך החיפושים אחר מסתתרים, נתגלו באחד הבונקרים 22 יהודים. הם נורו במקום ונקברו ביער. כעבור יום, ב-8 בנובמבר, קראו הגרמנים ליהודים לצאת ממחבואיהם ולהתאסף בבניין בית-הספר היהודי לשעבר, כדי שיישלחו לעבודה במזרח, והבטיחו כי לא יאונה להם רע. מצבם של היהודים במקומות המסתור היה קשה מאוד והם פקפקו ביכולתם להחזיק מעמד זמן ממושך. לפיכך התפתו 210 מהם להאמין לגרמנים והתייצבו בבניין בית-הספר. ואולם הגרמנים הובילו אותם אל היער ושם, במעבה העצים, ירו בכולם למוות.

עוד בטרם החלה האקציה הגדולה הצליחו 27 יהודים להימלט מק"ו לכפר בוז'נקה ועבדו שם במפעל לייצור לבנים ב-22 בדצמבר 1942 נתפסו כולם בעקבות הלשנה והוצאו להורג. יושב ראש היודנראט קליינהאוט, שהסתתר אצל ראש הכפר ק"ו, היה עד לרצח. רק מתי מעט מיהודי ק"ו שרדו וזכו לראות בשחרור.