כ"ו אב ה'תשע"ז

יאבלונוב JABLONOW - ליד קולמיאה

ישוב עירוני בפולין
מחוז: סטאניסלאבוב
נפה: קולומיאה
אזור: גאליציה המזרחית
במרחק כ- 17 ק"מ מקולמיאה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ- 1,789
• יהודים בשנת 1941: כ- 834

תולדות הקהילה:
כללי
ישוב עירוני המרוחק מקולומיאה כ- 17 ק"מ, התפתח רק במחצית השנייה של המאה ה- 18, ובעיקר במאה ה- 19. האחוזה הגדולה שבה - רובה יערות - השתייכה לארכיבישופות שבלבוב. העיירה לא היתה מחוברת לקו מסילת-הברזל. ב- 1914- 1915 היתה כבושה בידי הצבא הרוסי, ובעת נסיגתם הועלו רבים מבתיה באש. על קיום היישוב היהודי במאה ה- 18 תעיד הרשימה של חלוקת משלמי מס-הגולגולת. מ- 1717 חוייבו יהודי יאבלונוב לשלם 266 זהובים. ב- 1785 או 1786 הוקם ביאבלונוב בית ספר יהודי מיסודו של ה. הומברג; לא ידוע כמה זמן התקיים בית ספר זה. במאה ה- 19 התפתח היישוב היהודי ביאבלונוב והגיע לשיאו מבחינת ריבוי אוכלוסיו בשנות ה- 90 למאה זו. מאז החלה ירידתו בגין ההגירה לערים גדולות יותר ולארצות מעבר לים, וזו גברה בעת מלחמת-העולם הראשונה בשל הפגיעות ביהודים בעת הכיבוש הרוסי. ב- 1927 פרצה דליקה ביאבלונוב ו- 12 משפחות יהודיות נשארו בחוסר-כול. פרנסתם של ראשוני היהודים ביאבלונוב היתה על החכירה, מוזגנות, מסחר זעיר ומלאכה. עד למלחמת-העולם הראשונה היו בידי היהודים כתריסר פונדקים בסביבה. אולם לאחריה נותרו אך שניים. במאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 שיגשג המסחר היהודי ביאבלונוב. אולם בתקופה שבין שתי המלחמות חלה בו ירידה מתמדת, הן בשל ההתרוששות הכללית של האוכלוסיה והן בשל התחרות מצד הקואופרטיבים האוקראינים שלא אפשרו לחווני ולרוכל היהודי לעמוד בה. ב- 1936 היו במקום 70 חנויות, מהן 68 בידי יהודים והשאר - 2 קואופרטיבים של האוקראינים שדחקו את רגליהם של כל היהודים העוסקים במסחר. הכנסתם החודשית של החנוונים היהודים היתה אז כ- 50- 100 זלוטי - סכום שלא הספיק לכלכלת המשפחה, על כן עסקו אחדות מהן גם במלאכה, לרוב בייצור מרבדים, ברוכלות בכפרים, בעיקר בקניית חלב וביצים, עסקו יהודים בלבד, והכנסתם ליום 2- 3 זלוטי. החייטות היתה כולה בידי יהודים גם בתקופה שבין שתי המלחמות, אולם פרנסתם של החייטים היתה בדוחק; בעד תפירת חליפה היו מקבלים 10- 12 זלוטי. הסנדלרים, 12 במספר, היו רובם מטליאים ונחשבו לעניים שבעניים; רק לסנדלר אחד היתה מכונת-תפירה. עד גזירת השחיטה ב- 1937 היו ביאבלונוב 4- 5 קצבים יהודים, ופרנסתם על שיווק בשר כשר ליהודים וחלקים בלתי מנוקרים ללא-יהודים. לאחר גזרת השחיטה אישרו השלטונות ליהודים להחזיק 2 אטליזים בלבד. רוב בעלי-המלאכה היהודים, כ- 60 במספר, עסקו בתקופה שבין שתי המלחמות בייצור ביתי של מרבדים לפי דגם עממי של ההרריים-ההוצולים. את חומר-הגלם סיפקו להם הסוחרים, אשר שיווקו גם את המוצר המוגמר. בעל מלאכה יהודי, למעשה הפועל היהודי, היה מקבל זלוטי אחד בעד יום-עבודה, שנמשך מזריחת השמש עד שקיעתה. במקצועות חופשיים עסקו ביאבלונוב בתקופה שבין שתי המלחמות, 4 עורכי-דין, רופא, רופא שיניים, שופט, פקידה בבית-המשפט (שניהם כנראה שרידים מן התקופה האוסטרית) ומורה בבית הספר (כנראה מורה "דת משה" לילדי ישראל המבקרים בבית הספר העממי הכללי). בניסיון להקל על מצוקתם של יהודי יאבלונוב ולהמציא תעסוקה לנערות באו ב- 1902 ה"הילפספאריין" הווינאי, וכן הקרן של הבארון הירש, שארגנו במקום בית-ספר ובית מלאכה ליצור רשתות לכיסוי שיער או פיאה נוכרית. לא ידוע מה היה היקפו וזמן קיומו של בית-מלאכה זה. עזרה חשובה באשראי זול הושיטה לסוחר ולבעל-המלאכה היהודי, קופת גמ"ח. קופה זו נוסדה ב- 1929, ובשנת השיא לפעולתה, ב- 1934- 1935, נתנה לנצרכים 92 הלוואות על סך כולל של 7,260 זלוטי. 1936- 1937 קיבלו הלוואות מקופה זו - 30 בעלי-מלאכה, 25 סוחרים זעירים, 4 פועלים שכירים, 5 חקלאים ו- 10 שונים. במשך כמעט כל המאה ה- 19 כיהנו ביאבלונוב רבנים ממשפחת גלרנטר. ראשון בהם היה ר' אברהם-יוסף ב"ר צבי-הירש, מקודם רבה של עיר-ישן (סטארי סאמבור) ואחר-כך בי, בה נפטר ב- 1840. ממנו ירש לזמן-מה בנו ר' ישראל-דב, שעבר באחרית ימיו לכהן ביאשייניצה, שם נפטר ב- 1867. ממנו קיבל ר' יוסף שמואל-גלרנטר בעל "הרי בשמים" ו"ראש בשמים" לכהן בקוטי, שם נפטר ב- 1893. את כסאו ביאבלונוב ירש בנו, ר' חיים גלרנטר, שעבר לאחר פטירת אביו לקוטי למלא את מקומו שם. ר' חיים חיבר "פרי עץ חיים" חלק( א' ראה אור בדפוס) , "שמחת החג" ו"עונג חיים לשבת". לאחר שר' חיים עזב את יאבלונוב נבחר לרב המקום ר' עזריאל הלוי לאנדאו, קודם רבה של דלאטין, ומשעלה לארץ ישראל ב- 1901 , ירש את מקומו ביאבלונוב ר' קלונימוס קלמן צוקרמאן, בעל "מנחת הקומץ", אחרון רבני יאבלונוב (נספה בתקופת השואה). ליד הרבנים העסיקה קהילת יאבלונוב עד לסוף קיומה גם מורי-הוראה. בראש ועד הקהילה עמדה כל משך קיומו הנהגה מסורתית. בסוף המאה ה- 19 השתלבו בו גם נציגי האינטליגנציה. אחד מהם, כנראה עורך-דין או רופא, המיר אחר-כך את דתו ונקרא בשם ד"ר שיטניצקי. בין שתי מלחמות-העולם הרחיבה הקהילה את בית-העלמין הישן ב- 5 דונאם קרקע. ארגונים ציוניים הוקמו למעשה ביאבלונוב בתום מלחמת-העולם הראשונה. אמנם נמסר על קיום בית-ספר עברי משלים קודם המלחמה, אולם לא ידוע לנו על היקפו וזמן פעולתו. ב- 1922 נעשה ניסיון לחדש את פעולתו, אולם כנראה ללא הצלחה בשל קשיים כספיים. הפעיל בקרב ארגוני הנוער הציוני שקמו ופורקו לסירוגין היה הנוער הציוני, שהמשיך בפעולתו בכל שנות ה- 30 עד למלחמת-העולם השנייה. בתחום התרבות פעל איגוד התחייה ולו אולם משלו, ספריה ולעתים אף חוג לדראמה. על גורלם של יהודי יאבלונוב בתקופת מלחמת-העולם השנייה יש בידנו ידיעות מקוטעות בלבד. מספר היהודים עלה באביב 1942 ל- 1,700 בקירוב. גידול זה במספר מקורו בזרם הפליטים ממערב-פולין בתקופת השלטון הסובייטי, או בריכוז היהודים מכפרי הסביבה בימי הכיבוש הנאצי. ביום א' של פסח תש"ב (8.4.1942) עשו אנשי הגיסטאפו, בעזרת המשטרה האוקראינית, טבח ביהודי יאבלונוב. חלק מן היהודים, שחזו את האקציה מראש, התחבאו וניצלו ממוות. לאחר אקציה זו באותו חודש, נעקרו מספר יהודים מבין הנותרים ביאבלונוב, לגיטו בקולומיאה. החיסול הסופי של היישוב היהודי בא ב- 8.9.1942 עם גירוש של השארית לקולומיאה.

http://www.jewishgen.org/yizkor/pinkas_poland/pol2_00278.html


http://pl.wikipedia.org/wiki/Gmina_Jab%C5%82on%C3%B3w


http://pl.wikipedia.org/wiki/Jab%C5%82on%C3%B3w_(obw%C3%B3d_iwanofrankowski)
http://www.ziemialubuska.pl/1509,1476,,.html