כ"ט חשון ה'תשע"ח

קלימונטוב KLIMONTOW

קהילה בפולין

מחוז: קיילצה

נפה: סנדומייז'

אזור: מחוזות לובלין קיילצה

נהר פוקז'בקה

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: 4,000

•  יהודים בשנת 1941: 3,100

 

תולדות הקהילה:

 

ק' שוכנת על שפת הנהר פוקז'בקה, בעמק מוקף גבעות, בצומת הדרכים אופאטוב-אושייק וסנדומייז'-סטשוב. ק', מן היישובים העתיקים בפולין, נוסדה במאה ה-12. עד המאה ה-17 היתה יישוב כפרי גדול. בשנת 1604 השיג בעליה, האציל י"ז אוסולינסקי, פריווילגיה ממלך פולין זיגמונט השלישי ואזה, שכללה הכרה בק' כביישוב עירוני. בשנת 1611 קיבלה העיר פריווילגיה נוספת שאפשרה לה לקיים שני ימי שוק בשבוע ו-3 ירידים שנתיים. עד לפלישת השוודים בשנים 1655-1656 התפתחה העיר מבחינה כלכלית ודמוגרפית, אך השוודים זרעו בה חורבן, הרסו את בתיה ורצחו רבים מתושביה. העיר שוחררה בידי חייליו של המצביא צ'רנייצקי.

שיקומה של ק' היה איטי. בשנת 1663 היו בה רק 530 תושבים ו-241 בתים. רוב תושביה התפרנסו מחקלאות וממסחר, אך היו בה גם כמה בעלי מלאכה. העיר היתה בבעלותן של כמה משפחות אצולה פולניות בזו אחר זו - תחילה משפחת אוסולינסקי ואחר-כך משפחות לדושינסקי, רדושבסקי ואחרות.

במאה ה-18 הוקמה בק' תעשיית טווייה ואריגת בדים, אבל העיר לא חזרה למעמדה הקודם. בשנת 1869, במסגרת צעדי ענישה של הרוסים נגד ערים במלכות פולין הקונגרסאית, איבדה ק' את מעמדה העירוני, משום שתושביה השתתפו במרד הפולני של 1863. למרות שהיתה יישוב כפרי גדלה האוכלוסייה של ק' בשנים 1869-1921 והגיעה ל-3,737 נפש בשנת 1921. בתום מלחמת העולם הראשונה נכללה ק' במדינת פולין העצמאית. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נשארה במעמד כפרי. בראשית מלחמת העולם השנייה, תחת הכיבוש הנאצי, גדל מספר תושביה (היהודים בעיקר), אך אחרי גירוש היהודים הידלדלה מאוד.

ייתכן שיהודים ישבו בק' כבר במאה ה-16, אף כי מקורות רשמיים מוסרים שהתיישבו שם רק ב-1604, בעת שקיבלה זכויות עיר. יהודי ק' הקימו קהילה מאורגנת על כל מוסדותיה, בנו בית-כנסת מעץ וקיבלו חלקת אדמה לבית-עלמין. עיקר פרנסתם היתה על המסחר הזעיר, המלאכה וגם החקלאות. כשפלשו השוודים לפולין, בשנת 1655/6, נפגעו גם יהודי ק', כמוהם כשאר התושבים, ועם שחרור העיר נפלו בידי חייליו של המצביא הפולני צ'רנייצקי, שערכו בהם פרעות. את קורות היהודים במחצית השנייה של המאה ה-17 תיאר ר' ברכיה ב"ר יצחק אייזיק שפירא, שחיבר דרשות וחירושי תורה. לאחר הפרעות השתקמה הקהילה לאט אך בהתמדה.

בסוף המאה ה-19 פתחו יהודי ק' כמה חנויות ו-3 מסעדות, ורבים אחרים היו רוכלים בכפרי הסביבה או בעלי מלאכה, בעיקר חייטים וסנדלרים, שייצרו גם הם בעיקר בעבור איכרי הסביבה.

יהודי ק' היו חסידים אדוקים בדת ושמרו בנאמנות על מוסדות הקהילה ועל מסורתם. בשנים 1857-1865 היתה הקהילה בעלת רכוש מקרקעין לא קטן. היו לה בית-כנסת, שנבנה בשנות ה-50 של המאה ה-19 במקומו של בית-הכנסת הישן מעץ, בית עץ גדול שבו התגורר רב הקהילה, שני בתים - האחד מעץ והשני מאבן - לבתי-הספר, ובית עץ גדול שבו שכן בית-החולים. קהילת ק' הקפידה על כך שכיסאו של הרב יהיה מאויש ללא הפסקה. מבין הרבנים שכיהנו בק' ידועים לנו בשמותיהם ר' אייזיק שפירא, ר' חיים בר-יוסף הורוביץ, ר' מאיר יהושע גלרנטר ור' שמחה בר-יוסף גלרנטר (משנת 1901).

לאחר מלחמת העולם הראשונה גדל מספרם של היהודים בק'. נוסף על בית-הכנסת הוקמו בק' שני בתי-מדרש וכמה "שטיבלעך" של חסידים. בתקופה זו נוסדו בק' קופת גמילות חסדים ואגודות צדקה וחסד כגון "לינת צדק" ו"ביקור חולים". חיי הציבור בקהילת ק' היו ערים מאוד. במקום נוסדו סניף ההסתדרות הציונית ומפלגות ציוניות כגון "המזרחי", "פועלי ציון צ"ס" ו"פועלי ציון שמאל". מבין תנועות הנוער הציוניות פעלו בק' "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר", "השומר הדתי" ו"הנוער הציוני".

ביזמתה של "המזרחי" הוקם בק' בית-ספר עברי, מעין "חדר מתוקן". בעיירה התקיימו גם שיעורי ערב לעברית והוקמה ספרייה ציונית.

מבין המפלגות הלא-ציוניות פעלו בק' "אגודת ישראל", ה"בונד" והקומוניסטים. הקומוניסטים הקימו ספרייה שהתקיימה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, למרות שפעילותם נאסרה עוד ב-1926. "אגודת ישראל", המפלגה הדומיננטית בקהילה מבחינת מספר חבריה, קיימה בק' מסגרת לימודים לבנות דתיות של רשת "בית יעקב". בק' פעלו שני איגודים מקצועיים יהודיים, האחד של סוחרים והשני של בעלי מלאכה.

בשנים הראשונות אחרי מלחמת העולם הראשונה נפגעו היהודים קשה מן המשבר הכלכלי, ולא מעטים מהם נותרו ללא מקורות מחייה. מוסדות הסעד והעזרה של הקהילה התגייסו לעזרה. "קופת גמילות חסדים" הוותיקה נתנה הלוואות זעירות ללא ריבית לבעלי עסקים קטנים, שלא יכלו להשיג אשראי בשום מקום אחר.

בשנות ה-20 וה-30 גברו גילויי האנטישמיות בק' בהתמדה. ולא רק מצד יחידים וקבוצות חברי מפלגות וארגונים אנטישמיים, אלא גם מצד הממשל המקומי. בתחילת 1927 הגיע לק' מפקד משטרה חדש שהטיל את חיתתו על היהודים, השפיל עוברי אורח ברחובות, ואף נהג לשלח בהם את כלבו. פעם נשך הכלב ילד יהודי בן 12 שנזקק אחר-כך לטיפול רפואי ממושך. פעם אחרת התגרה בקבוצת יהודים שעמדה ברחוב. אחד היהודים, י' גרינבלום, נבהל כנראה מן הכלב וצעק בקול, ובתגובה החל מפקד המשטרה להכותו באכזריות. שוטר שעבר במקום ראה את המתרחש וביקש ממפקדו לחדול מלהכות את היהודי. אבל המפקד המשיך במעשיו, ואף שילח את כלבו באחותו של גרינבלום שנכחה שם. הבחורה נזקקה לטיפול רפואי. אותו גרינבלום הגיש תביעה נגד מפקד המשטרה לבית-המשפט בק'. מפקד המשטרה הזמין את המתלונן למשרדו ואיים עליו שאם לא יבטל את התביעה יבולע לו, אבל היהודי לא נבהל מן האיום. ואולם למרבה האירוניה פסק השופט שעל היהודי לשלם קנס בסך 2,000 זלוטי, משום שהטיל דופי בשוטר פולני ואף תלש כפתור ממדיו.

בשנות ה-30 התרבו ההתנכלויות ליהודי ק', אז 70% מן האוכלוסייה המקומית. למרות שהיו רוב בעיירה הפלו אותם הרשויות לרעה באופן שיטתי. בק' היו 9 מסעדות, 5 מתוכן בבעלות פולנים ו-4 בבעלות יהודים. מועצת העירייה החליטה שמספר המסעדות בק' גדול מדי וצריך לסגור 3 מהן, כולן של יהודים.

בשנת 1936 גברה ההסתה האנטישמית בתחום הכלכלה. האנטישמים קראו להטיל חרם על עסקיהם של היהודים ואף הפעילו נגדם טרור. הם השיגו את מטרתם; הפעילות הכלכלית של יהודי ק' שותקה בחלקה הגדול.

בתקופה זו של משבר כלכלי ושל אנטישמיות מתגברת התחזקה בק' התמיכה בתנועה הציונית. בבחירות 1936 לוועד הקהילה איברה "אגודת ישראל" את הבכורה שהיתה לה במשך שנים רבות. הציונים קיבלו 212 קולות ו-4 מנדטים בוועד הקהילה, איגוד בעלי המלאכה היהודים קיבל 87 קולות ומושב אחד, ואילו "אגודת ישראל" קיבלה רק 150 קולות ו-2 מושבים בוועד.

גם תנועות הנוער הציוניות גדלו במספר חבריהן ופעילותן הסתעפה. רבים מבוגרי תנועות הנוער יצאו להכשרות לקראת עלייה לארץ-ישראל. בשנת 1938 עלו ארצה כמה בני נוער מק'.

ביולי 1939 התקיימו בק' בחירות לקונגרס הציוני הכ"א: רשימת "הסתדרות הציונים הכלליים העולמית" קיבלה 66 קולות, "המזרחי" - 69 קולות, גוש "ארץ-ישראל העובדת" - 6, "הציונים הכלליים" - 15, "פועלי ציון-שמאל" - 5, "עת לבנות" 2 קולות.

בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגוררו בק' 3,100 יהודים. בימים הראשונים למלחמה הגיעו לק' פליטים יהודים מלודז'. הגרמיים נכנסו לק' ב-13 בספטמבר 1939 (לפי גירסה אחרת - ב-11 בספטמבר). ביום בואם כינסו הגרמנים את כל הגברים בעיירה מבני 14 עד 60, יהודים כפולנים, בכיכר השוק. מפקד יחידת הצבא הגרמני שחנתה בק' נשא בפני הנאספים נאום. הוא הזהיר שיחידות צבא רבות עומדות לעבור דרך ק', ואם מישהו מתושבי המקום יעז להרים יד על חייל גרמני ייהרגו מיד כל תושבי ק', לרבות זקנים, נשים וילדים. במשך שלוש שעות עברו יחידות צבא גרמניות דרך העיירה, וכל אותו זמן הוחזקו הגברים בכיכר. לאחר מכן הורשו הנאספים להתפזר. בזמן הפיזור ירו חיילים גרמנים יריות אחדות לתוך הקהל והותירו שלושה הרוגים - שני יהודים ואיכר פולני.

כבר בימים הראשונים לכיבוש החלו החיילים הגרמנים במעשי שוד וביזה; הם נהגו להיכנס לחנויות של יהודים ולרוקן את תכולתן, וגם מבתי המגורים של היהודים לקחו רהיטים, כלי בית וחפצים אחרים ככל העולה על רוחם. בשעת מעשה לא נמנעו הבוזזים מגידופים, קללות ואף מכות והתעללויות.

בתחילת אוקטובר 1939 נצטוו היהודים לבחור יודנראט. תחילה עמד בראש היודנראט חיים הימלפרב, אבל כעבור זמן מה, משהתברר שלא התאים לתפקיד, נתמנה במקומו א' טפרמן. בסוף אוקטובר 1939 הוטלה על יהודי נפת סנדומייז' קונטריבוציה בסך 100,000 זלוטי. בחלקה של ק' נפל לשלם 12,500 זלוטי (לפי גירסה אחרת סכום גבוה מזה בהרבה). הגרמנים לקחו 10 בני ערובה, כולם אנשי ציבור, ואיימו שאם לא ישולם הסכום במועד יוצאו בני הערובה להורג. במאמצים מרובים הצליחו היהודים לאסוף את הכסף, ובני הערובה שוחררו.

יחידת הצבא הגרמני שחנתה בק' השתכנה בשני הבניינים היפים והנוחים ביותר בעיר: בית-הספר הפולני שליד המנזר והבניין הסמוך לו, שבו שכן גן-הילדים הפולני. מיד עם בואם החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודות כפייה בעיר ובסביבתה.

בינואר 1940 התמקמה ביישוב סמוך לק' יחידת ס"ס שמנתה 400 איש, ומצבם של יהודי ק' הורע מאוד. יחידת הס"ס דרשה לספק לה פועלים יהודים צעירים ובריאים. נערים ונערות יהורים הועבדו בעבודת פרך בפיקוחם של אנשי הס"ס, ללא שכר וללא מזון. העבודה היתה מלווה התעללויות ומכות רצח.

במרס 1940 חיסלו אנשי הס"ס את הספריות של קהילת ק'. את הספרים העבירו לסנדומייז' ושם שרפו אותם. אחר כך החרימו גם רכוש אחר של היהודים, תוך איום בעונש מוות על כל מי שיסתיר סחורה.

באותו זמן דרשו הגרמנים להחליף את חברי היודנראט. במרס 1940 החל היודנראט השני את עבודתו. בראשו הועמד מ' שולמן. הוקמה גם משטרה יהודית. היודנראט החדש מילא את דרישות השליטים. באפריל 1940 שולחו רבים מיהודי ק' לעבוד במחצבה, שהיתה מרוחקת 18 ק"מ מק'. היהודים הוצעדו לעבודה ברגל, תחת ליווי של שוטרים, והיו חייבים להגיע למקום לפני עלות השחר. מי שפיגר בהליכה הוכה עד זוב דם. האמידים שבין יהודי ק' פדו את עצמם מעבודה זו בסכומי כסף גדולים, ולפיכך נפל כל הנטל על העניים. יום אחד לא הופיעו היהודים לעבודה. הגרמנים מיהרו להגיב. ב-6 באוגוסט 1940, השכם בבוקר, הגיעו לק' שוטרים מאיפאטוב, הוציאו את כל הגברים היהודים ממיטותיהם, מבלי שנתנו להם שהות להתלבש, וריכזו אותם בכיכר השוק. שם היכו אותם באכזריות והובילו אותם לעבודה במחצבה. אחרי מאורע זה נעשה משטר העבודה נוקשה ביותר. רבים מעובדי הכפייה חלו ואחדים מהם נפטרו. היו גם כמה מעשי בריחה. הגרמנים איימו לתלות כל מי שלא יופיע לעבודה בזמן.

בחורף 1940/41 החמיר מאוד מצבם של יהודי ק'. מושל ק', קצין הס"ס קניייל, נהג להתעלל ביהודים להנאתו. יחד עם פמלייתו היה יוצא לערוך "ביקור" בבתי יהודים. בשל מחסור בחומרי הסקה - פחם ועצים - לא חיממו היהודים את בתיהם; בעת ה"ביקור" היה אותו קנייפל מצווה על פיקודיו לנפץ את השמשות, כדי להגביר את הקור בבית.

בשנת 1941 גדל מספרם של יהודי ק'. על הפליטים מלודז' נוספה קבוצה גדולה של יהודים מווינה ויהודים שגורשו מן הכפרים הסמוכים לק'. הצפיפות, הרעב ומגפות הטיפוס עשו שמות בשכונת היהודים, ורבים מתו.

ב-25 בדצמבר 1941 הורו הגרמנים ליהודי ק' לאסוף את כל הפרוות שברשותם ולמסרן לידיהם. יושב-ראש היודנראט שולמן גייס את המשטרה היהודית וגם המשטרה הפולנית הצטרפה, כדי לפקח על ביצוע ההוראה. הגרמנים איימו בעונש מוות על כל מי שיחביא פרוות או ינסה להתחמק בדרך כלשהי מלציית להוראה.

בק' לא הוקם גטו סגור, אך על היהודים נאסר באיסור מוחלט לצאת מן היישוב, למעט יציאה לעבודה במחצבה, שלוותה בשמירה קפדנית של אנשי המשטרה הפולנית והשוטרים הגרמנים.

בקיץ 1942 שולחו קבוצות גדולות של יהודים מק', בסך הכל כ-300 איש, למחנה העבודה בסקרז'יסקו-קמיינה. הם עבדו במפעלים לייצור תחמושת ובתנאים קשים ביותר. אחד מצעירי ק' ברח מן המחנה ושב למשפחתו. בעקבות בריחתו החליטו הגרמנים ללמד את יהודי ק' לקח. בסוף אוגוסט אסרו את כל בני משפחתו של הנמלט, 14 במספר, וכולם הוצאו להורג. אבל רצח המשפחה לא סיפק את הגרמנים, הם דרשו להמציא לידיהם עוד 20 יהודים. המשטרה היהודית אסרה 22 איש, רובם מבין הפליטים, וכולם נרצחו ביריות בידי אנשי המשטרה הגרמנית.

ב-30 באוקטובר 1942 הקיפו אנשי ס"ס ושוטרים אוקראינים את ק', ובעזרת המשטרה הפולנית הוציאו את יהודי ק' מבתיהם וריכזו אותם בכיכר השוק. שם נערכה סלקציה. 150 צעירים הופרדו ונשלחו לעבורת כפייה במחנה בלז'ץ, ואילו יתר היהודים, בערך 4,000 נפש, הוצעדו ברגל לזלוטה, מרחק 18 ק"מ מק'. בדרך רצחו הגרמנים ביריות 80 קשישים וחולים שלא עמדו בקצב ההליכה, הדרך היתה זרועה גוויות. מזלאטי הובלו יהודי ק' לתחנת הרכבת בנבז'ז'ה ושם הועלו על קרונות משא, 120 איש בכל קרון. בצפיפות נוראה וללא מים שולחו 4,000 יהודי ק' למחנה ההשמדה טרבלינקה.

עוד לפני שהחל המצעד לזלאטי הוצאו מן השווות 65 יהודים, וביניהם אנשי היודנראט והמשטרה. עליהם הוטלה עבודת האיסוף והמיון של רכוש המגורשים. לאחר שהחפצים והמטלטלין הועברו למחסני הגרמנים, הובאו אנשים אלה לגטו-משנה בסנדומייז'. שם צורפו אליהם עוד 200 יהודים מקומיים שבזמן האקציה הגדולה בק' הסתתרו, וכולם יחד הועברו למחנות עבודה. בק' נותרו רק 5 יהורים נכים, שנרצחו במקום. ק' הוכרזה "מטוהרת מיהודים" ("יודנריין").

רק מתי מעט מבין יהודי ק' - עובדים במחנות העבודה, יהודים שהסתתרו במקומות מחבוא שונים או יחידים שהצליחו להגיע ליערות, שרדו ושוחררו בתום המלחמה.