כ"ה כסלו ה'תשע"ח

קציניה KCYNIA

עיירה בפולין

מחוז: פוזנן

נפה: שובין

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-3,643

•  יהודים בשנת 1941: כ-77

 

תולדות הקהילה:

 

בשנת 1262 העניק נסיך "פולין-גדול" בולסלאב "הביישן" לק' זכויות עיר על-פי החוקה המגדיורגית, ובשנת 1441, לאחר דלקה גדולה שהחריבה את העיירה, חידש מלך פולין ולדיסלאב ורננצ'יק את הפריווילגיה הישנה. ק' נבנתה מחדש, והפעם נבנו בה בחי-אבן ולבנים במקומם של בתי העץ השרופים. במאה ה-16 התפתחו בק' מלאכות הקדרות והסנדלרות, וסוחרים מסקוטלנד שהוזמנו להתיישב במקום פיתחו את המסחר. ואולם מלחמות השוודים באמצע המאה ה-17 והצבאות השונים שעברו דרך העיירה בסוף אותה מאה ובמאה ה-18 זרעו בה הרס וחורבן. בשנת 1772 עברה ק' לריבונות פרוסית במאה ה-19 התחדש המסחר בק' ועמו גם מלאכת הקדרות ; אבל הענף הזה עבר שינויים גדולים - בתי-המלאכה לקדרות היו למפעלי תעשייה, והייצור וייצוא התוצרת לערים גדולות בגרמניה גדלו מאוד.

בתום מלחמת העולם הראשונה נכללה ק' שוב בגבולות פולין. בתקופה זו גדלה אוכלוסייתה ונוספו בה מפעלי תעשייה.

היהודים הראשונים השתקעו בק' במאה ה-16. יחסם של העירונים כלפיהם היה עוין. בשנת 1594 פנו אל המלך זיגמונט השלישי ודרשו לאסור על התיישבות יהודים בק'. ואף ששנים מעטות לפני כן התנגדו העירונים גם לבואם של הסוחרים הסקוטים, שפיתחו את המסחר המקומי, הרי שהתנגדותם להתיישבות יהודים היתה תקיפה הרבה יותר. ואכן עלה בידם להשיג מן המלך צו שאסר על התיישבות יהודים בעיר, אבל איש לא הקפיד לקיימו. בימי מלחמת פולין-שודיה, באמצע המאה ה-17, כבש קרל העשירי את ורשה ואת קרקוב, ואחדים מאנשי האצולה הגבוהה של פולין (המגנטים) הכירו במלכותו; מלך פולין יאן קז'ימייז' נמלט אז לשלזיה, ובפולין גברה ההתנגדות לפולשים השוודים. בראש המתנגדים עמד סטפן צ'רנייצקי. במהלך מסע הקרב, שבו הביס צ'רנייצקי את הפולשים השוודים, פרעו חייליו ביהודים, בק' היו הפרעות אכזריות במיוחד. יהודים רבים נרצחו, רבים אחרים נמלטו מן העיר, וקהילת ק' חרבה.

רק לאחר הסיפוח לפרוסיה חזרו לק' בהדרגה יהודים, ובתקופת "נסיכות ורשה" (1815- 1807) התגוררו בה 309 יהודים וחיי הקהילה התחדשו. בעיר נבנה אז בית-כנסת גדול ומהודר, ובשנת 1811 הוקמה גם ישיבה שבראשה עמד הרב וולף זאב קלאוזנר, עם הזמן גדלה הישיבה ויצאו לה מוניטין, והיא משכה אליה אברכים מכל פולין. יהודי ק' התפרנסו ממסחר זעיר, מחנוונות וממלאכה. היו ביניהם גם כמה סיטונאים שסחרו בתבואה, בבקר ובסוסים.

רבים מיהודי ק' שלחו את ילדיהם ללמוד בגימנסיות שבערים הגדולות. בסוף המאה ה-19 הסתמנה גם בקרב יהודי ק' מגמה של יציאה לערים גדולות בגרמניה, תהליך שהגיע לשיאו אחרי מלחמת העולם הראשונה.

בתום המלחמה, ובפרט בשנות ה-30, נתרבו גילויי האנטישמיות בעיירה. מפלגת האנדקים (דמוקרטים לאומיים) הלאומנית וה"חדקים" (נוצרים דמוקרטים') עסקו בהסתה אנטישמית נמרצת והטילו חרם על המסחר והמלאכה של היהודים.

בספטמבר 1939, עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים, נותרו בה 87 יהודים. רכושם הוחרם והם נפלו קרבן למעשי התעללות. ב-19 בנובמבר 1939 רצחו אנשי גסטאפו 20 יהודים בתואנה שלא צייתו לפקודותיהם והעלימו מן השלטונות מידע על נכסיהם. שאר יהודי ק' (67 במספר) גורשו עד סוף 1939 לגנרל-גוברנמן, וולקו את גורלם עם יהודי האזור הזה. שנספו אף הם בשואה בדרך זו או אחרת.