א' תשרי ה'תשע"ח

קראסנוברוד KRASNOBROD

ישוב עירוני בפולין

מחוז: לובלין

נפה: זמושץ'

אזור: מחוזות לובלין קיילצה

 

תולדות הקהילה:

 

אין בידינו מידע על ראשיתה של ק'. היא נזכרת לראשונה במחצית השנייה של המאה ה-16 כמקום יישוב עירוני, תחילה בבעלותם של האצילים לבית לשצ'ינסקי ומשנת 1767 בבעלות משפחת טרגובסקי. מיקומה, על הדרך מזמושץ' ללבוב, סייע רבות להתפתחותה, והיא היתה למרכז מסחר אזורי. בשנת 1584 העניק לק' מלך פולין סטפאן באטורי מעמד עירוני, וב-1763 חזר ואישר המלך אוגוסט השלישי את זכויות העיר שלה. נוסף לימי שוק שבועיים התקיימו במקום 6 ירידים שנתיים. משנת 1815 עד למלחמת העולם הראשונה נכללה ק' בגבולותיה של מלכות פולין הקונגרסאית.

בקיץ 1913 פרצה בעיירה דיקה וכמחצית בתיה היו למאכולת אש. ב-1915, עוד בטרם יכלו התושבים לשקם את בתיהם, פרצה דלקה נוספת כתוצאה מן הקרבות שהתחוללו באזור. באותה שנה נכבשה ק' בידי האוסטרים, שהחזיקו בה עד לנסיגתם בשנת 1918.

ראשוני היהודים התיישבו בק' במחצית השנייה של המאה ה-16. הם התפרנסו ממסחר, ממלאכה, ובמאות ה-19 וה-20 גם מחכירת יערות וגני פרי. עם גידולו של היישוב היהודי קיבלו היהודים רשות להתארגן לקהילה, לבנות בית-מדרש ולקדש שטח לבית-עלמין. אחת המצבות העתיקות שבו נושאת תאריך משנת של"ז (1577), ומכאן שבית-העלמין היה קיים עוד קודם לכן. לקהילה היה גם בית-מדרש, שנשרף ב-1915 במהלך הקרבות. אחרי המלחמה הוא נבנה מחדש.

לקהילת ק' היו כפופים גם היהודים תושבי הכפר הסמוך חיטקוב.

בשנים 1822-1862 נאסר על יהודים להתיישב בק', על-פי הצו שאסר על מגורי יהודים באזורי ספר. ב-1862 ביטל הצאר את ההגבלה הזאת.

מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם ר' צבי הירש סגל מינץ, ובנו, ר' יקותיאל סגל מינץ (נפטר ב-1772); ר' מרדכי יוסף באב"ד, ובנו ר' ישראל יעקב באב"ד; ר' ישראל אלעזר (ב-1880); ר' יהושע השל הכהן, שעבר אחר-כך לשצ'בז'שין; ובמאה ה-20 -ר' צבי יחזקאל מיכלזון (לפני מלחמת העולם הראשונה), ששימש אחר-כך רב בפלונסק ובוורשה. הוא הצטיין בידיעת ההיסטוריה, ואין מחבר שלא פנה אליו בתחום זה. נספה בשואה; ר' נחום פייגנבוים, מחבר "הלכות רבתא לשבתא" (חיבורו לא נדפס, ככל הנראה), שכיהן בק' עד לפטירתו ב-1917; אחרי מותו מילא את מקומו כרב הדיין ר' מאיר זילברמן; רבה האחרון של הקהילה (מ-1924) היה ר' מנחם מוניש מרגליות. הרב מנהם מוניש נספה בשואה.

לחסידות לזרמיה השונים נודעה השפעה רבה בק'. במחצית הראשונה של המאה ה-19 בלטו במקום חסידי רדז'ין, טריסק, גור ובלז. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויסו יהודים מקומיים לצבא הרוסי ומשפחותיהם נותרו ללא מפרנס. חלק מן היהודים עזבו את ק'.

גם עם כינונה של מדינת פולין העצמאית, בנובמבר 1918, לא בא הקץ למצוקתם של יהודי ק'. בשנים 1919-1920 התפרעו בעיירה בריונים פולנים ותקפו את יהודי המקום ; בזמן המלחמה בין פולין לרוסיה הסובייטית נפלו יהודי ק' קרבן לחיילי היחידה האוקראינית של הגנרל בולאק-בלחוביץ, בן-בריתה של פולין במלחמתה נגד הסובייטים, שנכנסו לק' ב-29 באוגוסט 1920. החיילים האוקראינים רצחו שני יהודים ופצעו 50 מהם, אנסו נשים יהודיות ובזזו רכוש.

עם תום מלחמת פולין-ברית-המועצות החלו יהודי ק' לשקם את בתיהם ואת עסקיהם. גם בשנות ה-20 וה-30 התפרנסו היהודים ממסחר זעיר וממלאכה, כמימים ימימה. מקצתם עסקו בסחר עצים, תבואה ובקר, ומשפחות אחדות מצאו את פרנסתן בהספקת שירותים לנופשים שפקדו את ק' בחודשי הקיץ. בעיירה ובסביבותיה התקיימו גם מחנות קיץ לילדים יהודים מטעם טא"ז (ארגון הבריאות של היהודים בפולין).

החרם על המסחר והמלאכה היהודיים, הקיפאון הכלכלי ששרר בפולין בתקופה זו וסיבות נוספות, הניעו יהודים רבים להגר לחוץ-לארץ, בעיקר מקרב בני הנוער, שלא ראו את עתידם בפולין; רבים היגרו אז לארצות דרום אמריקה, אך היו גם שעלו לארץ-ישראל. בתקופה זו סייעו ליהודי ק' כמה מוסדות יהודיים לעזרה הדדית. "קופת גמילות חסדים" נתנה הלוואות נוחות לבעלי עסקים קטנים, וחברת "ביקור חולים" סייעה למעוטי יכולת במימון טיפול רפואי ותרופות.

התקופה הזאת התאפיינה בפעילות ציונית ערה ותוססת. המפלגות הבולטות בק' היו "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"פועלי ציון צ"ס". תנועות הנוער העיקריות בעיירה היו "החלוץ", שאחדים מחבריו עלו לארץ-ישראל, "הנוער הציוני" ו"פרייהייט" (דרור). מבין המפלגות הלא-ציוניות פעל בק' סניף של ה"בונד". מקצת חברי הקהילה השתייכו למפלגה הקומוניסטית, שהוצאה אז אל מחוץ לחוק. בשנת 1929 נאסרו אחדים מהם בידי המשטרה.

חלק מן הילדים היהודים הוסיפו גם בתקופה זו ללמוד בחדר המסורתי, חלקם למדו בבית-הספר העממי של זרם "יבנה" שייסדו בתקופה זו אנשי "המזרחי", ולאחר שהממשלה חוקקה חוק חינוך חובה למדו ילדים יהודים גם בבית-הספר העממי הפולני. בק' היתה ספרייה ציבורית יהודית עם אולם קריאה, ששימשה גם מקום מפגש לבני הנוער והתקיימו בה חוגי חובבים לדרמה ולספרות.

האנטישמיות, שגברה והלכה בפולין של שנות ה-30, לא פסחה גם על ק'. הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים היו נתונים לחרם כלכלי מתמשך. בק' התנהלה הסתה ערה, וגם איכרים מכפרים סמוכים הפסיקו לקנות אצל היהודים. מפעם לפעם אף פרצו מהומות אנטי-יהודיות אלימות. בחורף 1937 הופצה בק' עלילת דם. באחד מלילות החורף נעלמה ילדה נוצרייה בת עשר, והאנטישמים מיהרו להפיץ שמועה כי נרצחה בידי יהודים לצורכי פולחן. רק באביב, עם הפשרת השלגים והקרח, נתגלתה גופת הילדה והתברר שטבעה במימי הנהר.

 

בימי מלחמת העולם השניה

עם פרוץ המלחמה התנהלו באזור ק' קרבות קשים. ב-13 בספטמבר 1939, ערב ראש השנה ת"ש, נכנסו לק' חיילי יחידת החלוץ של הצבא הגרמני, אך הפולנים החזיקו מעמד 10 ימים נוספים. במהלך הקרבות הפגיזו הגרמנים את העיירה קשות. בתים רבים נהרסו בהפגזה או עלו באש, ורבים מן התושבים, בהם גם 198 יהודים, נספו. ב-23 בספטמבר 1939 הפגיזו הגרמנים את ק' בשנית וכבשוה. כעבור ימים מעטים פינו את העיירה ובמקומם נכנסו אליה חיילי הצבא האדום, ואולם כעבור שבועיים בלבד נאלצו הסובייטים לסגת, על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, למזרחה של פולין. הגרמנים חזרו לק', ומיד עם בואם הטילו על היהודים חובת עבודת כפייה; היהודים גויסו לסלול כבישים ולפנות מן הרחובות את החורבות וההרס שגרמו ההפגזות. מקצתם הועסקו בבניית שדה-תעופה ליד זמושץ'.

בפברואר 1940 מינו הגרמנים מועצה יהודית (יודנראט) בת 12 חברים. תפקידיה העיקריים היו לגייס עובדי כפייה ולחלק בין היהודים את הקצבות המזון. כל היהודים שגילם יותר מ-10 נצטוו לענוד סרט זרוע לבן ועליו מגן-דוד צהוב. יהודי ק' נאלצו להצטופף יחדיו בבתים המעטים שנותרו לפליטה לאחר ההפגזות בסתיו 1939. באביב 1940 שלחו הגרמנים 32 יהודים לעבוד בחפירת ביצורים ליד הגבול הסובייטי. ב-24 בדצמבר 1941 פרצו חיילים גרמנים שחנו בקרבת ק' לבתי היהודים ובזזו רכוש. באביב 1941 הובאו לק' פליטים יהודים מלודז' ומוולוצלאווק. הפליטים באו בחוסר כל, והמצב בגטו ק' החמיר מיום ליום. רבים מבני המקום ומן הפליטים מתו ברעב ובמגפת הטיפוס שפרצה אז בגטו.

בתחילת קיץ 1942 (בחג השבועות תש"ב) בא הקץ על יהודי ק' ועל הפליטים שעמם. אנשי גסטאפו מן הנפה נכנסו לעיירה והורו ליהודים להתאסף בצריף שמאחורי המנזר המקומי. הגרמנים דרשו מן היהודים למסור להם את כל דברי הערך שעוד נותרו בידיהם. ביום ההוא רצחו אנשי הגסטאפו אחדים מאנשי היודנראט. למחרת היום הובלו יהודי ק' ב~גלות איכרים, שגויסו במיוחד לאותה מטרה, למחנה ההשמדה בלז'ץ. רק מעטים הצליחו להימלט, וכעבור זמן מה חזרו לבתיהם, שכן האמינו שהסכנה חלפה. ואולם ביולי 1942 חזרו אנשי הגסטאפו לק', ירו לתוך הבתים שנמצאו בהם יהודים והעלו אותם באש. עשר משפחות נרצחו במקום. ב-26 באוקטובר 1942 הובילו הגרמנים את אחרוני היהודים בק' אל בור שהוכן מראש וירו בהם במכונות ירייה. הניצולים המעטים מן הירי הוסעו בעגלות למחנה איזביצה.

בפברואר 1943 ערכו הגרמנים מצור אחר יהודים מקומיים שנמלטו לכפרי הסביבה וליערות, בסיוע משתפי פעולה פולנים, שהוציאו את המסתתרים ממחבואיהם והסגירו אותם לידי הגרמנים. באותם הימים נרצחו גם אחרוני היהודים בכפר חיטקוב. הנאצים הרסו את בית- הכנסת ובעזרת המקומיים חרשו את בית-העלמין היהודי במחרשות, עד שלא נותר ממנו זכר