א' כסלו ה'תשע"ח

קראסנושיילץ KRASNOSIELC

ישוב עירוני בפולין

מחוז: וארשה

נפה: מאקוב

אזור: וארשה והגליל

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-1,942

•  יהודים בשנת 1941: כ-926

 

תולדות הקהילה:

 

ראשיתה של ק' היתה בסוף המאה ה-18. אז היה זה יישוב עירוני שלא זכה לקבל מעמד של עיר. הבעלים של היישוב היו האצילים לבית קראשינסקי. בתחילת המאה ה-19 נמצאו בק' 53 בתים. היישוב התפתח במהלך המאה ה-19 ובסוף המאה נמנו בו כבר 102 בתים. התושבים התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה. באותו זמן הוקמו בק' כמה מפעלי תעשייה קטנים ובכללם מלבנה, מנסרה, טחנת קמח ובית חרושת לייצור אריגים.

על היהודים לא נאסר להתיישב בק'. בראשית המאה ה-19 כבר גרו בה כ-50 משפחות של יהודים. רוב המפרנסים עסקו במסחר. סוחרים יהודיים מכרו בסביבה אריגים וקנו פירות, עופות ועורות וסיפקו מוצרים אלה למרכזים העירוניים הסמוכים. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו במקום גם בעלי מלאכה במקצועות שונים. היו ביניהם 5 חייטים, 4 נפחים, 2 נגרים, סנדלר אחד וכובען אחד. בידי היהודים היו רוב מפעלי התעשייה הזעירה שהוקמו כאמור עוד בסוף המאה.

בסוף המאה ה-19 קיימו יהודי ק' בית כנסת ובית מדרש וכמה בתי תפילה של חסידים.

בתחילת המאה ה-20 הופיעו בעיירה הניצנים הראשונים של ארגונים פוליטיים. תחילה נוסדה חברת חובבי ציון, שריכזה סביבה כמה עשרות חברים. לפני מלחמת העולם הראשונה נוסדו בק' סניפים של "המזרחי" ושל "פועלי ציון". בהשראתם של החוגים הציוניים נפתחה בשנת 1915 ספרייה ציבורית. בשנת 1918 התארגן סניף של "אגודת ישראל" ובחסותה הוקם בשנת 1924 בית-ספר לבנות "בית יעקב". לאחר מלחמת העולם הראשונה פעל בק' גם סניף של ה"בונד".

בתקופה שבין שתי המלחמות כיהן כרב המקום ר' יצחק יוסף זילברברג. בשנת 1930 נשלח הרב זילברברג מטעם הקהילה לארצות הברית כדי לאסוף כספים להקמת חברת גמילות חסדים. שליחותו עלתה יפה ובשובו לק' נוסדה במקום חברת גמילות חסדים שנקראה בשם "חברת משה יוסף".

הקהילה היתה עצמאית. בראשה עמד ועד, שהיה מורכב משישה חברים. ליהודים היתה נציגות במועצת העיירה ועל- פי רוב היו שני יהודים חברים בה.

 

 

במלחה"ע ה - II

בשנת 1939 היו בקראסנושיילץ כ- 1,000 יהודים. ביום הראשון של המלחמה הצליחו רק מעטים לעזוב את המקום. כל אלה שניסו לברוח במוצאי שבת, 2 בספטמבר 1939, לא הצליחו לעשות זאת, שכן הצבא הגרמני הקדים אותם. כבר באותו יום עברה דרך קראסנושיילץ יחידת החלוץ של הצבא הגרמני. ב- 4 בספטמבר השתכנה במקום יחידה של הצבא הגרמני ולמחרת הורו הגרמנים לכל הגברים היהודיים להתייצב לעבודת כפייה. אלה שלא התייצבו מרצונם נתפסו בכוח. עובדי הכפייה הועסקו בתיקון שני הגשרים שעל הנהר אוז'יץ, שעבר בעיירה. ב- 6 בספטמבר נרצחו בעת העבודה אנשל שוסטר וחתנו. באותו יום נודע על רציחתם בכפר פייניצה שליד קראסנושיילץ של אברהם הלר, וולף בידרמאן וניסן זאבלודוביץ. ב- 8 בנובמבר, לאחר גמר העבודה בגשרים, ערכו החיילים "סלקציה" בין העובדים והפרידו בין הפולנים ליהודים. כל היהודים הובלו בליווי מכות רצח תחילה לבניין בית-הספר החדש שבקראסנושיילץ ולאחר מכן לבית הכנסת. שם פתחו החיילים באש לעבר קורבנותיהם ומן היריות נהרגו בין 41 ל- 85 בני אדם (לפי מקור אחד הגיע מספר הנרצחים עד 150). הרצח בוצע בלילה והגופות נלקחו למקום בלתי ידוע. היה זה הרצח ההמוני הראשון בסביבה. הוא הטיל אימה על כל יהודי האיזור ורבים החלו לחפש מקלט בשטח הכיבוש הסובייטי. בסוכות ת"ש (28 בספטמבר 1939) גורשו כל יהודי קראסנושיילץ בעגלות לרוז'אני ולאוסטרוב מאזובייצקה, משם עברו רבים לביאליסטוק ולמקומות אחרים בשטחים שסופחו לברית המועצות. היו כאלה שהתפזרו גם בערים בסביבת קראסנושיילץ: מאקוב מאזובייצקי, צ'ייחאנוב ועוד. לפני הגירוש מקראסנושיילץ דרשו הגרמנים שהיהודים יצהירו בכתב, שעזיבתם את קראסנושיילץ נעשית מרצון.