כ"ט ניסן ה'תשע"ז

קריסטינופול KRYSTYNOPOL

עיירה בפולין

מחוז: לבוב

נפה: סוקאל

אזור: גאליציה המזרחית

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ- 2,805

•  יהודים בשנת 1941: כ- 2,086

 

תולדות הקהילה:

את העיירה הפרטית קריסטינופול ייסד ב- 1692 האציל הרוזן שצנסני קאזימיר פוטוצקי, וקרא אותה על שם אשתו קריסטינה. ב- 1772, לאחר מותו של מייסד העיירה והעתקת מקום מושבו של בעל העיר דאז סטאניסלב שצנסני פוטוצקי אל טולצ'ין, ירדה קרנה של העיירה, אולם המשיכה עד אמצע המאה ה- 19 להיות מרכז חשוב של סחר-תבואה באיזור, בגין האחוזות החקלאיות הגדולות של האצילים אשר בסביבתה. ב- 1854 פרצה בקריסטינופול דליקה שאכלה בתים רבים. במאה ה- 19 היו בעיירה משרפות-יי"ש ומבשלת-בירה, ובשנות ה- 80 למאה זו הוקמה משרפת- לבנים קטנה. באותו זמן חוברה העיירה במסילת-ברזל אל הקו סוקאל-יארוסלאב. בסוף אוגוסט, או בתחילת ספטמבר 1914, כבשו את קריסטינופול צבאות הרוסים ועשו בה הרס רב. במאי 1915 נכבשה העיירה שוב בידי יחידות הצבא האוסטרי. מנובמבר 1918 היתה קריסטינופול תחת שלטונה של הרפובליקה האוקראינית המערבית, וביוני 1919, עם כניסת היחידות של צבא הגנרל האלר, חודש בה השלטון הפולני. היהודים הראשונים באו אל קריסטינופול כנראה מיד לאחר שנוסדה. כסימן לריבוי יחסי של אוכלוסי היהודים בתקופה הראשונה לקיומה של קריסטינופול, אפשר לראות בשיעור מס- הגולגולת שהיה עליהם לסלק לאוצר המלוכה, ב- 1717 - 200 זהובים. ב- 1765 הגיע מספר משלמי מס-הגולגולת בקריסטינופול ל- 759, כלומר היישוב היהודי מנה אז 800- 850 נפשות. בהעדר נתונים על תנאי התיישבותם של היהודים, על זכויות-היסוד שלהם ועל עיסוקם, אין לנו אלא ללמוד מן התנאים ששררו בשאר עריהם הפרטיות של הפוטוצקים, ואשר לפיהם נהנו היהודים מזכויות-יסוד נוחות יחסית, כגון הזכות לסחור ולעסוק במלאכה בלי הגבלות ולנהל את ענייניהם הפנימיים על-פי חוקי ישראל, והכול בפיקוח החצר והאוצר של בעלי העיר. פרנסתם של ראשוני היהודים בקריסטינופול היתה קשורה בחכירת תוצרת האחוזות של בעלי העיר ושל הכנסות החצר. העיירה היתה מאוכלסת ברובה יהודים (75% של כלל האוכלוסין) והמשיכה להיות "יהודית" עד 1939. תושבי קריסטינופול הלא-יהודים ישבו בפרבריה, ועיסוקם בחקלאות או במלאכות הכרוכות בה (נפחים, חבתנים וכו'). הסחר כולו, בעיקר הסחר בתבואה, וכן שאר מקצועות המלאכה היו משלח-ידם של היהודים. מצב זה לא נשתנה גם בעקבות השינויים החוקיים, שהונהגו כלפי ערים פרטיות בראשית התקופה האוסטרית. למעשה המשיכו תושבי המקום, ובתוכם היהודים, להיות תלויים מבחינה כלכלית בחצר אדוני העיר עד שנמכרו אחוזותיהם ב- 1880, ואך מבחינה פיסקאלית ומבחינת המינהל האזרחי היתה תלותם בחוקים ובמשטר שהונהגו בגאליציה כולה. לא ייפלא, אפוא, שמספר אוכלוסי העיירה ירד לאחר מכירת האחוזות על- ידי בעליהן, ומצב זה לא נשתנה מיסודו אפילו כשחוברה העיירה לקו מסילת-הברזל. תחילה היו יהודי קריסטינופול מסונפים לקהילת סוקאל או בלז - עיר-הגליל, אולם במחצית השנייה של המאה ה- 18 נעשתה עצמאית, הוקמו מוסדותיה והיה לה רב משלה. באותן השנים כיהן כרבה של קריסטינופול ר' מאיר ב"ר צבי-הירש הלוי, המכונה על שם מקום כהונתו קריסטינפולר, בעל "יד המאיר". ב- 1785 עבר לכהן בברודי ואף מונה לרב-המחוז (קרייזרבינר) בה. ממנו קיבל את כס הרבנות ר' יצחק, בעל "סוד ברית יצחק". בתחילת המאה ה- 19 כיהן ברבנות בקריסטינופול ר' צבי (נפטר ב- 1820). שנים רצופות עד לשואה ישבו על כס הרבנות בקריסטינופול בני משפחה הנודעת של הרבנים תאומים. הראשון בהם, ר' אפרים ב"ר משה, כיהן עד 1879 וממנו ירש בנו ר' יצחק, קודם רבה של שניאטין וויילקיה-אוצ'י. לאחר פטירתו ב- 1911 קיבל ממנו בנו ר' אברהם, שכיהן עד לשואה שבה נספה יחד עם בנו ר' משה. בקריסטינופול הסמוכה לבלז היו רוב היהודים חסידי בלז, ושליטתם בקהילה היתה מלאה. בהשפעתם לא ניתנה עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה שום דריסת רגל לתנועות חילוניות בעיירה, ולפיכך לא הוקמה בה מערכת-חינוך מודרנית. בבית-הספר הכללי, וגם הוא בן שתי כיתות בלבד. כמעט לא למדו ילדי ישראל. ב- 1895 "העז" שנפלד, אחד מעשירי קריסטינופול, שכנראה "נתפס" לרעיונות מודרניים, לתרום את ביתו להקמת בית-ספר מיסודו של הבארון הירש, אולם יוזמתו לא הצליחה. ב- 1908 ניסו כמה מאנשי המקום להקים אגודה ציונית, אולם כעבור 8 חודשים הפסיקה האגודה את פעולתה בלחץ מושל-הנפה (כנראה בהשפעת ראשי הקהילה). בעת הבחירות לפארלאמנט ב- 1912 התקיימה אסיפה בבית-הכנסת, בה נאם ד"ר איזידור שניידר. ראש הקהילה דאז, שפיגל, הזמין את המשטרה, והנואם נאסר והוסע על-ידי המשטרה לסוקאל הסמוכה. בשבועות הראשונים לאחר שפרצה מלחמת-העולם הראשונה נכבשה העיירה בידי יחידות הקוזאקים, והללו עשו פוגרום ביהודי המקום. הם גרמו הרס רב לבתים (רבים מהם הועלו באש) ובזזו כמעט את כל החנויות. נורו 3 יהודים ושניים נדקרו למוות בחרב. כ- 30 נשים נאנסו (הנשואות שבהן אף לנגד עיני בעליהן). בביזה השתתפו גם אנשי הכפרים שבסביבה. ימים ספורים לאחר הפוגרום הוציאו שלטונות צבא חיל-המצב בעיר צו, שלפיו ניטל על כל הגברים בגיל מ- 18- 50 לעזוב את העיר. לעזרת הנותרים במקום בא ועד העזרה היהודי שבקייב ונציגו הסופר ש. אנ-סקי, שעבר בימים ההם, בעיירה, והעניק לוועד הקהילה 500 רובל לעזרה ראשונה. כשנכבשה קריסטינופול בחזרה על-ידי יחידות הצבא האוסטרי, לא חזרו חייה לתיקנם עד סוף מלחמת-העולם הראשונה. על יהודי קריסטינופול ניטל עוד לעמוד בתלאות ובמצוקה בחודשי השלטון של הרפובליקה האוקראינית המערבית (נובמבר 1915 - יוני 1919), וכן באי-השקט ששרר בימים הראשונים להנהגת השלטון הפולני המחודש. כ- 1,000 תושבי העיירה לשעבר לא חזרו להתגורר בה אחרי מאורעות המלחמה. השפל בכלכלתה, שהחל עוד בשנות ה- 80 למאה ה- 19, גבר יותר. הסחר בתבואה בקנה-מידה גדול יחסית פסק, ורוב סוחרי העיירה עסקו במסחר זעיר או ברוכלות בכפרים. על היקף פעולתם המשקית הקטנה יעידו סכומי ההלוואות שהעניקה קופת גמ"ח (שהוקמה ב- 1927) ללווים: ב- 1929 - 55 הלוואות בסך כולל של 5,200 זלוטי, ב- 1933- 1934 - 24 הלוואות בסך 1,885 זלוטי, וב- 1936- 1937 - 81 הלוואות בסך 4,184 זלוטי. הרכב הלווים ב- 1936- 1937: 35 בעלי-מלאכה ו- 47 סוחרים זעירים. אולם אם בחיי הכלכלה של העיירה שרר קיפאון, הרי בחייה הציבוריים חלו בתקופה שבין שתי המלחמות תמורות מפליגות. אמנם עוד ב- 1927 היה בכוחו של רב המקום, שהסתייע במשטרה, להפריע לקיומה של מסיבת- ריקודים של הנוער הציוני, אולם בה בעת נוסדו בקריסטינופול והלכו והתפתחו סניפים של ארגונים ציוניים - התאחדות, המזרחי והציונים הכלליים. ב- 1935 הוקם ארגון הנוער הציוני, ולידו ספריה, ואחר-כך - קן של גורדוניה. עוד ב- 1922 נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית ובהם 30 תלמידים. ב- 1923- 1924 התקיימו בעיירה קורסים מטעם "איגוד בתי-ספר עממיים ותיכוניים" שבלבוב. על אף תעמולתם של חסידי בלז להצביע בעד רשימת השלטון הפולני, נתנו יהודי המקום את קולותיהם בעד הרשימה הלאומית-הציונית - 866 מצביעים בבחירות לסיים של 1922, ו- 605 קולות בבחירות של 1928. ב- 1931 הצביעו 160 שוקלים לקונגרס הציוני, ואילו ב- 1935 כבר נמצאו בקריסטינופול 497 שוקלים, שמהם הצביעו 103 בעד רשימת הציונים הכלליים. 144 בעד המזרחי, 241 בעד רשימת ארץ-ישראל העובדת, 7 בעד מפלגת המדינה, ו- 4 בעד רשימת "השחר". גם במועצת העיריה תקעו הציונים יתד. ואכן בבחירות שנתקיימו ב- 1927 קיבלו היהודים 20 מאנדאטים מכלל 31, ובין הנבחרים היו 6 ציונים ו- 4 נציגי "יד חרוצים" שלא היו קשורים בחסידי בלז. בשנים האחרונות לפני מלחמת-העולם השנייה נתקלו הרוכלים היהודים בקשיים בחיזורם בכפרים. היו מקרי התנכלות להם ואחדים אף הוכו. עם התחלת פעולות המלחמה בספטמבר 1939, עברה קריסטינופול פעמים אחדות מיד ליד: תחילה כבשו אותה הגרמנים, אחר-כך שב לזמן קצר הצבא הפולני, ושוב הגרמנים אשר התנקמו כעיירה, העלו באש חלק ניכר ממנה, והרגו כ- 20 יהודים. בסוף ספטמבר נכנסו הסובייטים לעיירה. לאחר שנקבע קו-התיחום על הבוג בין ברית-המועצות לגרמניה, הועברה קריסטינופול סופית לידי הגרמנים. קודם לנסיגתם פנו השלטונות הסובייטיים אל התושבים, שרובם היו יהודים. וקראו להם לצאת יחד עמם אל מעבר לבוג. כמעט כל היהודים עברו אז, או בשבועות הראשונים של הכיבוש הגרמני לגדה השנייה של הבוג, אל סוקאל וויטקוב-נובי. שנשארו בידי הסובייטים עד פרוץ המלחמה עם הגרמנים (22.6.1941). היישוב היהודי בקריסטינופול חדל אפוא להתקיים כבר בסוף ספטמבר - ראשית אוקטובר 1939.