ג' תשרי ה'תשע"ח

קששוביצה KRZESZOWICE

עיר בפולין

מחוז: קראקוב

נפה: חשאנוב

אזור: גאליציה המערבית ושלזיה

אוכלוסיה:

•  בשנת 1941: כ-2,933

•  יהודים בשנת 1941: כ-506

 

תולדות הקהילה:

 

היישוב מוזכר לראשונה בתעודות מן המאה ה- 13. בשנים 1440- 1620 הוא היה בבעלותם של בישופי קראקוב ואחר- כך בבעלותם של בני אצולה. בסוף המאה ה- 18 הוקמו בקששוביצה מרחצאות של מי-גופרית. במאה ה- 19 נבנה במקום ארמון מפואר לבני האצולה. במחצית השנייה של המאה ה- 19 ניכרו בסביבה מחצבות של סיד ואבן, הוקמו מינסרות, וכן פותח ורווח בקרב האוכלוסייה ייצור כלי-חרס. עם ריבוי היהודים קיבל המקום אופי של עיירה; ב- 1933 ניתן לקששוביצה מעמד של עיר. בסוף המאה ה- 18 ישבה בקששוביצה משפחה יהודית אחת. היתה זו כנראה משפחתו של בעל הפונדק או החוכר של בעלי-המקום. בבעלותם של יהודים היה בית אחד מתוך 76 הבתים שבמקום. את חסותה על משפחה זו פרשה הקהילה היהודית באולקוש. בזמן קיומה של הרפובליקה הקראקאית (1815- 1846) נמצאה קששוביצה בתחומה וישבו בה אז 19 יהודים. עד אמצע המאה ה- 19 גדל היישוב היהודי בקששוביצה לאיטו (ב- 1860 - בסך הכל 20 משפחות), ורק משנפתחו מקורות-פרנסה חדשים (מפעלי קרמיקה, מינסרות) בסוף המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20, גדל גם מספר היהודים בה. רוב יהודי קששוביצה היו סוחרים זעירים ומקצתם רוכלים בכפרים ובירידים, וכן בעלי-מלאכה. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היו גם המבריאים שבאו למרחצאות-המרפא מקור פרנסה נוסף ליהודים תושבי המקום, בעיקר בעונת-הקייט. בשנים 1918- 1919 נפגעו יהודי קששוביצה 3 פעמים מהתפרעויותיהם של כפריי הסביבה והבריונים המקומיים. בנובמבר 1918 התנפלו האיכרים על דוכני היהודים בשוק, שדדו את מרכולתם ולאחר מכן פשטו על חנויות היהודים ועל בתיהם ושדדו גם שם מן הבא ליד. במאי 1919 בעת היריד, פשטו שוב הכפריים, שהוסתו על ידי חיילי היחידות של הגנראל האלר, על דוכני היהודים בשוק, הרסו אותם, שדדו את מרכולתם והיכו בבעליהם. הז'אנדארמים עמדו מנגד בלא תגובה. בספטמבר של אותה שנה התפרעו שוב באי היריד בקששוביצה, הפכו את דוכניהם של היהודים, פרצו אל חנויותיהם ושדדו את הסחורה. השוד נמשך הפעם עד לשעות הערב. קהילה יהודית מאורגנת על מוסדותיה קמה בקששוביצה בשלהי המאה ה- 19. בעת ההיא כיהן כרבה ר' זיידא קלינגסברג, שהיה בין המשתתפים בקונגרס הראשון של הרבנים ב- 1903. בין שתי מלחמות-העולם ישב על כס הרבנות בקששוביצה ר' משה חיים קליינברג. בסוף המאה ה- 19 השתקע בקששוביצה צבי הירש ברוינפלד, למדן מופלג, שעמד בקשר שו"ת עם גדולי הרבנים ושקד על כתיבת חיבורו "תורת האשם". בין מוסדות הקהילה תצויין חברת "ביקור חולים" שהיה לה בית-תפילה משלה. בתום מלחמת-העולם הראשונה תמך בחברה זו הג'וינט. חוג ציוני ראשון "אהבת ציון" נתארגן בקששוביצה ב- 1897. בין שתי מלחמות-העולם היו קיימים בקששוביצה סניף של "הציונים הכלליים", ארגון "ויצו", ארגון "החלוץ", וכן ארגוני-הנוער "עקיבא" ו"ביתר". לקראת הקונגרס הציוני של 1935 בחרו 131 מתוך 133 השוקלים ברשימה של "הציונים הכלליים". בתחום הפעולה התרבותית וההסברתית בלט ארגון "יהודיה" (הוקם ב- 1925 לערך), ולידו ספרייה וקורסים ללימוד השפה העברית. ב- 1933 נחנך מועדון משותף לכל הארגונים הציוניים. באותה שנה נמסר על קיומו של מועדון "מכבי" בקששוביצה. מייד עם כניסת הגרמנים לקששוביצה בספטמבר 1939 התחילו התנכלויות ליהודים. חיילי הוורמאכט חטפו יהודים לעבודות-כפייה בתיקון דרכים וגשרים. קבוצת יהודים הועסקה בעבודות שיפוץ, החזקה וניקיון בארמון פוטוצקי לשעבר, שהפך למקום מושבו של האנס פראנק - המושל הכללי של הגנראל גוברנמנט. כן עבדו יהודים בחקלאות באחוזות שבסביבה. תנועתם של יהודי קששוביצה מחוץ ליישוב הוגבלה, ונתאפשרה רק באישורים מיוחדים. אישורים מסוג זה ניתנו בעיקר לחקלאים יהודים שהיו בעלי חלקות אדמה בפרברי העיירה, ובאותו זמן ניתנה להם עדיין הרשות לעבדן. ב- 1940 הועברו מפעלים, מחסנים וחנויות של היהודים לידי "נאמנים אריים". בסוף 1940 שולחו 18 צעירים יהודים לעבודה במחנה צבאי גרמני בדמביצה. אחדים מהם חזרו לעיירה לאחר זמן-מה רצוצים ושבורים. סניף של י.ס.ס. במקום הושיט עזרה מועטה לנזקקים. ב- 1941 רוכזו היהודים בגיטו פתוח, אך הגבלות תנועה וגזירות אחרות הוחמרו. באותה עת נפוצו שמועות על גירוש קרוב של יהודי המקום. ואמנם בסוף 1941 גורשו מקצת מיהודי קששוביצה לגיטו בסקאלה שבאזור מייחוב. בתחילת 1942 נאסר על החקלאים היהודים בקששוביצה ובסביבה לעבד את אדמתם, הם נושלו ממשקיהם, כל רכושם הוחרם והם גורשו לגיטו בסקאוויניה. בסתיו 1942 שולחו אחרוני היהודים מקששוביצה לגיטאות גדולים יותר באזור. במאי 1940 הוקם בקירבת קששוביצה מחנה-עבודה; רוכזו בו יהודים מכל הסביבה. אסירי המחנה עבדו במפעלים ובמשקים חקלאיים. ביולי 1942 הועברו מקצת מן האסירים למחנה עבודה ליד סקאוויניה.