כ"ט ניסן ה'תשע"ז

נאראיוב NARAJOW

עיר בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: בז'ז'אני
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,989

·  יהודים בשנת 1941: כ- 775

·  יהודים לאחר השואה: כ- 15

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

משפרצה המלחמה ושלטונות פולין וצבאה נסוגו, השתררה במקום אווירה של הפקרות במשך ימים אחדים, והלאומנים האוקראינים מבני-המקום פרעו ביהודים. ואולם עם כניסת הצבא האדום במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הורגשה הקלה בקרב יהודי המקום. בתקופת השלטון הסובייטי לא ידעו יהודי נאראיוב תלאות מיוחדות. כשפרצה המלחמה הגרמנית-סובייטית נכנסו הגרמנים לנאראיוב ב- 1.7.1941. מיד כפו הכובשים על היהודים עבודה קשה ומשפילה. השוטרים האוקראינים חטפו יהודים בבתים וברחובות. החטופים הוטרדו, הוכו וזקניהם נגזזו. בעיקר התעללו ביהודים שהואשמו באהדה למשטר הסובייטי. מצבם של היהודים הוחמר יותר, משנקבעה בעיירה כעבור שבועות אחדים תחנה קבועה של המשטרה הגרמנית. עתה נצטוו היהודים לענוד סרט מגן-דוד ונאסר עליהם המסחר עם הנוצרים. מיד הורגש מחסור במזון והמחירים האמירו. כל יום נחטפו יהודים לטאטוא רחובות ולניקוי משרדיהם ודירותיהם של הגרמנים. באותם ימים נאסרו כמה ממנהיגי הציונים. כן הוחל בשילוח גברים צעירים למחנות-העבודה. השלטונות הגרמניים ציוו על הקמת היודנראט. ליושב-ראש היודנראט נתמנה העסקן הציבורי לשעבר טורנו. אחד מחברי היודנראט היה רב העיר, הרש גרוסוואקס. ליד היודנראט הוקמה משטרה יהודית. שני מוסדות אלה, היודנראט והמשטרה היהודית, נתחייבו לספק לשלטונות כוח-עבודה ומתן שוחד בדרכים שונות. בסתו 1941 הגיעו או הובאו בכפייה לנאראיוב יהודים מכמה כפרים בסביבה, כגון מהכפר בושצ'ה. בינואר 1942 היה מספר היהודים בנאראיוב 1,100. באפריל 1942 שוב עלה מספרם ל- 1,400, כשהגיעו מבז'ז'אני הקרובה כ- 300 פליטים, מאימת האקציה העתידה להתרחש שם. ביום-הכיפורים תש"ג הגיעה לנאראיוב הידיעה על אקציה בבז'ז'אני. בעקבות ידיעה זו פרצה בהלה בין יהודי נאראיוב רבים נמלטו ליער, או ביקשו מחבוא אצל נוצרים מכרים. למחרת חזרו מקצתם לבתיהם, אך לפתע הגיעו שתי משאיות מלאות שוטרים מטארנופול, וכן שוטרים יהודים מבז'ז'אני. העיירה כותרה, והגרמנים והאוקראינים ירו בכל אלה שניסו להימלט. היהודים הוצאו מבתיהם וממחבואיהם, הוטענו על משאיות והוסעו לבז'ז'אני, שם צורפו אל קרבנות האקציה שנתקיימה בעיר זו והובלו להשמדה במחנה בלז'ץ. האקציה בנאראיוב כילתה את רוב היהודים. נותרו במקום כ- 500 איש; חלק מהם שרדו בזכות מחבואים טובים. בסמוך לגירוש פקדו השלטונות על כל יהודי נאראיוב להתרכז בכמה סימטאות שצוינו על ידם. גיטו זה התקיים רק עד סוף נובמבר או ראשית דצמבר 1942, ואז ציוו הנאצים ליהודי נאראיוב לעקור לגיטו בז'ז'אני. רוב עקורי נאראיוב שולחו להשמדה באקציה שהיתה בבז'ז'אני בימים 5.12- 4. קומץ שרידים שבו על דעת עצמם לנאראיוב, אך עד-מהרה ערכו מצוד עליהם השוטרים האוקראינים. האחרונים חיפשו מבית לבית וריכזו את הנתפסים בבניין שליד המשטרה בעיירה. שוב באו מטארנופול אנשי גיסטאפו, ומפקדם ירה במו ידיו בכל היהודים שנתפסו; הם נצטוו לעבור לפניו זוגות-זוגות. לאחר טבח זה חזרו חלק מהמתחבאים ששרדו אל גיטו בז'ז'אני. קומץ יהודים הוסיפו להתחבא ביערות שבסביבת נאראיוב או במחבואים אצל נוצרים מכרים. מן המתחבאים שרדו לאחר המלחמה כ- 15 איש. כמה עשרות מיהודי נאראיוב ניצלו בברית-המועצות. לא זכה ליום השחרור הרופא המקומי ד"ר ברנארד גרינפלד שהועסק במקצועו ע"י הפארטיזאנים האוקראינים הלאומנים. כשהגיעו למקום צבאות הסובייטים ניסה גרינפלד להימלט ולהצטרף אליהם, אך האוקראינים תפסוהו ורצחוהו.
 

הישוב עד מלחה"ע II-ה

נאראיוב מוזכרת כעיר ומבצר ב- 1569. היא נתפרסמה בגידול דבורים. התגוררו בה בעת ההיא 86 משפחות של עירונים ו- 4 משפחות של קוזאקים. ב- 1666 כבשו הטאטארים את העיר, וב- 1709 העלו אותה באש צבאות שוודיה. העירונים ירדו ממעמדם במאה ה- 18 ומקצתם היו אף לצמיתים. במשך המאה ה- 19 התפתחה העיירה. רוב אוכלוסייתה עסקו בעבודת-אדמה. היהודים הגיעו לנאראיוב כנראה במחצית השנייה של המאה ה- 18. גם הם, כשאר תושבי המקום, רובם עסקו בחקלאות ומיעוטם התפרנסו מריכוז תוצרת חקלאית ושיווקה, וכן מכמה חנויות שהיו בידיהם. מהם שעסקו גם במלאכה. עם התחלת ההגירה לארצות-הברית נטשו רבים מבני נאראיוב את עיירתם ונדדו אל מעבר לים. בשנים 1880- 1900 פחתה האוכלוסיה היהודית%20 -כב. בין שתי מלחמות-העולם התגוונו פרנסותיהם של היהודים. בסוף שנות ה- 20 הוקמה בנאראיוב קופת גמ"ח. ב- 1936- 1937 מנתה הקופה 156 חברים כלהלן: סוחרים זעירים - 82, בעלי-מלאכה - 32, חקלאים - 23, פועלים - 5, אחרים - 13. ממספרים אלה ניתן ללמוד שכמעט כל ראשי המשפחות היו חברים בקופה. באותה שנה ניתנו מטעמה 111 הלוואות בסך כולל של 17,934 זלוטי. קהילת נאראיוב היתה כנראה כפופה תחילה לקהילת בז'זאני, ואולם באמצע המאה ה- 18 היתה לעצמאית. מרבני המקום ידוע ר' מרדכי ב"ר אברהם פשיס (בראנדוויין) שבא לנאראיוב מרוסיה בסוף המאה ה- 18 או בראשית המאה ה- 19. לפי המסופר ישב רוב ימיו בתענית ועשה את דרכו לבית-הכנסת עטוף בטלית ומעוטר תפילין. לפניו הלך שמש והתרה בנשים הרות שיסורו מדרך הרב, שכן אם תראינה אותו עלולות הן להפיל את ולדיהן; כל-כך גדולה היתה האימה שניבטה פניו. הוא נפטר והובא לקבורה בנאראיוב. אולם לפי האגדה שהיתה רווחת בנאראיוב קברו נעלם וכאילו התגלגל לארץ-ישראל. בשנים 1850- 1876 ישבו בנאראיוב הרבנים ר' יעקב-יצחק ב"ר יהושע-השל פרנקל-תאומים ובנו ר' יהושע-השל. ב- 1878 נבחר לרבה של נאראיוב ר' פייבל רוהאטין, והוא אז בן י"ח בלבד. לאחר 5 שנים נבחר לרבה של זלוצ'וב ועזב את נאראיוב. מסוף המאה ה- 19 כיהן כרבה של נאראיוב ר' בריש סיים, שנפטר במלחמת-העולם הראשונה. על כסאו עלה חתנו, ר' צבי-יהושע ב"ר אלתר גרוסוואקס. לרב היתה תעודת-בגרות ממשלתית וידע פולנית וגרמנית על בורין. הוא היה חבר תנועת "התורה והעבודה" וייצג אותה בכמה קונגרסים ציוניים. לא ידוע על מוסדות-סעד יהודים במקום, אולם יהודי נאראיוב תרמו מדי פעם סכומי-כסף לבית היתומים היהודי בבז'ז'אני הסמוכה. נראה שבבית-יתומים זה הוחזקו יתומים בני נאראיוב. מבין המפלגות הציוניות בנאראיוב רישומה של המזרחי היה ניכר ביותר, שכן קיבלה בבחירות לקונגרסים הציוניים ב- 2/3 מכלל הקולות. נוסף לה נתקיימו בנאראיוב סניפים של הציונים הכלליים ושל ההתאחדות. היו גם בנאראיוב סניפים לתנועות הנוער של השומר הצעיר, הנוער הציוני ובני עקיבא. ליד הסניף המקומי של "איגוד בתי ספר יהודיים עממיים ותיכוניים" התקיימה ספריה ציבורית, ובה יותר מ- 1,000 ספרים. בנאראיוב נולד (ב- 1885) וישב בה עד גיל 13 משה נדיר, סופר ומשורר ביידיש.