א' כסלו ה'תשע"ח

נאשיילסק NASIELSK

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: פולטוסק
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-5,030

·  יהודים בשנת 1941: כ-2,691

·  יהודים לאחר השואה: כ-80

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

נאשיילסק מוזכרת כבר בתעודות מן המאה ה- 1 1. היא היתה אז נכס פרטי של האצילים לבית וסל. בשנת 1386 קיבלה מעמד של עיר. נאשיילסק נשארה בבעלות פרטית של האצולה עד סוף המאה ה- 18. זמן מה השתייכה למנזר הפאוליני בצ'רווינסק. במאות ה- 15- 16 התפתחה מבחינה כלכלית והפכה להיות מרכז מסחרי חשוב במאזוביה. מדי שבוע נערך בה שוק גדול ומדי חודש התקיים במקום יריד שהתפרסם כיריד של תבואה. פלישת השוודים באמצע המאה ה- 17 הפסיקה את התפתחותה של נאשיילסק. המלחמה גרמה בנאשיילסק הרס רב. לאחר חלוקתה השנייה של פולין עברה העיר תחילה לשלטון הפרוסים (1793) ולאחר מכן נכללה בנסיכות וארשה (1807) ומאוחר יותר במלכות פולין (1815). לאחר שנת 1867 רוכזו בנאשיילסק מוסדות השלטון של הנפה והוצב בה חיל המצב והדבר הביא לריבוי הפרנסות בעיר ותרם לגידולה המהיר. אחר 1880, בעת שנסללה מסילת ברזל שחצתה את העיר, התפתחה כאן גם תעשייה והוקמו מנסרה, בית זיקוק ליי"ש, טחנת קמח ובית חרושת לכפתורים. בשנת 1915 נכבשה העיר בידי הגרמנים שישבו בה עד סוף שנת 1918. הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בנאשיילסק הן מן המאה ה- 17. בית כנסת בנוי עץ הוקם עוד בשנת 1650 (נבנה מחדש בשנת 1880) ובאותו זמן קודש בית עלמין. האוכלוסייה היהודית הלכה וגדלה בגלל האיום בגירוש היהודים מכמה קהילות במאזוביה בשנת 1668 ואז התיישבו מגורשים רבים בנאשיילסק. התיישבותם של המגורשים בנאשיילסק עוררה סכסוך בין הקהילה בנאשיילסק ובין קהילת טיקטין (טיקוצ'ין), שלא ראתה בעין יפה את התפתחותן של קהילת נאשיילסק וקהילות אחרות. קהילת טיקטין התלוננה לפני ועד ארבע ארצות שהמתיישבים החדשים מקפחים את מחייתם של תושבי טיקטין וגורמים להם נזק. מאידך גיסא טענו נציגי קהילת נאשיילסק, שקהילת טיקטין חייבת להשתתף יחד עמם בהוצאות ביטול הגירוש. הסכסוך בין שתי הקהילות נידון במושב ועד ארבע ארצות בשנת 1672. קהילת טיקטין זכתה בדין. הוועד דחה את טענתם של נציגי קהילת נאשיילסק ופסק שאין להם "פתחון פה וטענה ומענה בעולם" נגד קהילת טיקטין "לבקש מהם אפילו פרוטה אחת מעבר ולהבא מחמת הוצאות ביטול הגירוש". הוועד חיזק את ידי נציגי קהילת טיקטין "לגרש בחרמות ושמתות את המגורשים ולא יהיה עליהם שום תלונה בזה ולא שום כיעור כלל ואם אלה ימשיכו לדור בנאשיילסק עוד איזה שנים לא יהי' פתחון פה לקהילת נאשיילסק לבקש מהם להוצאות ביטול גירוש אפילו פרוטה". היהודים בנאשיילסק התפרנסו בעיקר ממלאכה. נאשיילסק היתה אחת הקהילות שבהן נוסדה אגודה מקצועית של בעלי מלאכה כבר באמצע המאה ה- 18. באגודה זו היו מאוגדים החייטים, הפרוונים ושוזרי החבלים. חבריה מכרו את תוצרתם גם לסוחרי האריגים והפרוות שבערים הגדולות שבסביבה. האגודה נהנתה מעצמאות מוחלטת ולוועד הקהילה לא היתה שום שליטה עליה. נוסף על התפקיד של שמירה על האינטרסים הכלכליים של חבריה היה לאגודת בעלי המלאכה גם אופי ציבורי וחברתי. היא החזיקה בית כנסת משלה וגם רב ומגיד; מינויו של הרב היה טעון אישורם של בעלי העיר. חברי האגודה התחייבו לציית לרבה "הן במשפט והן בשאר דברים" ולבוא בשבתות לבית הכנסת לשמוע את שיעורו. לפי אחת מתקנות האגודה היו חבריה חייבים להפסיק את מלאכתם בכל ערב שבת לא יאוחר משלוש שעות לפני כניסת השבת. לפי נתונים משנת 1799 היו בנאשיילסק 9 חייטים, 9 פרוונים ומספר בעלי מלאכה במקצועות אחרים. בשנות השלטון הפרוסי עלה מספר היהודים בנאשיילסק; מגמה זו התמידה גם בתקופת מלכות פולין, למרות ההגבלות על מגורי יהודים שהיו בתוקף בשנים 1823- 1862. בשנת 1857 היו היהודים %78.6 מכלל אוכלוסי העיר, היינו הרוב המכריע של תושבי העיירה. שיעור זה המשיך להתקיים, בתנודות קלות, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. המבנה הכלכלי ומקורות הפרנסה של היהודים בנאשיילסק נתגבשו באורח סופי באמצע המאה ה- 19, בהתאם לאופייה של העיר, ששימשה מרכז מסחר ומלאכה לסביבה החקלאית. בין בעלי המלאכה היו מומחים כמעט לכל המקצועות, אולם מרביתם היו חייטים וסנדלרים. רוב העוסקים במסחר היו בעלי דוכנים ורוכלים. כמו בעיירות אחרות התפרנסו גם יהודי נאשיילסק בעיקר ממכירת סחורה וממתן שירותי מלאכה בשווקים השבועיים ובירידים השנתיים וכן מרוכלות נודדת בכפרי האיזור. רמת חייהם של יהודי נאשיילסק היתה נמוכה יחסית. תעיד על כך העובדה, שבשלהי המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 אפשר היה למנות עם העשירים רק כמה סוחרים יהודיים: סוחר יערות אחד, בעל חנות לכלי ברזל וכמה בעלי חנויות לזכוכית ולצבעים. לשכבה הדקה של האמידים השתייכו גם בעל מפעל קטן לייצור כפתורים, בעל בית חרושת קטן לעיבוד עורות, והבעלים של טחנת הקמח ושל בית הזיקוק ליי"ש. כמה מיהודי נאשיילסק התפרנסו כמתווכים וספקים ושירתו את בעלי האחוזות שבסביבה. כאמור, היישוב בנאשיילסק היה לקהילה עצמאית כבר בשלהי המאה ה- 17. הקהילה התפתחה במאה ה- 18. במאה ה- 19 כבר היתה נאשיילסק בין הקהילות החשובות באיזור. יהודי נאשיילסק התנהגו לפי אורח החיים המסורתי. בראשית המאה ה- 19 השיגה ידה של הקהילה לקיים רב משלה. בשנות העשרים של מאה זו כיהן כרב בעיר ר' נחום זיידל. אחריו כיהן בתפקיד ר' יששכר דב הרצפלד וממנו קיבל ר' פנחס זאב( אין בידינו פרטים נוספים עליהם). בין השנים 1883- 1887 ישב בנאשיילסק וכיהן בה כרב ר' אברהם בורנשטיין, מחבר הספרים "אבני נזר" ו"אגלי טל" ומייסד שושלת אדמו"רית בסוחאצ'ב. לאחר שעזב הרב בורנשטיין את נאשיילסק ועבר לסוחאצ'ב שימש בקודש בנאשיילסק ר' יעקב לנדא-אורנר שהיה לימים אדמו"ר בסטריקוב. סימנים ראשונים לחיים פוליטיים ותרבותיים מודרניים נראו בנאשיילסק בראשית המאה ה- 20. בשנת 1904 הוקם החוג הציוני הראשון וכעבור שנים אחדות הוקמו קבוצות של "המזרחי" ושל "פועלי ציון". קבוצות הציונים הגבירו את פעולתם הארגונית והתרבותית לאחר שנת 1915, לאחר שהתירו שלטונות הכיבוש הגרמני את פעולתן. בשנת 1905 פעל בנאשיילסק תא של ה"בונד". בשנים 1916- 1917 נוסד בנאשיילסק סניף של "אגודת ישראל". בית-ספר יסודי ממשלתי ליהודים נפתח בנאשיילסק שנים אחדות לפני מלחמת העולם הראשונה, אבל למדו בו רק הבנות; כמעט כל הבנים למדו כמקודם בחדרים פרטיים. בשנת 1917 פתחו הציונים גן ילדים עברי שהתקיים שנים אחדות. הציונים גם הקימו את הספרייה הציבורית הראשונה בנאשיילסק, בשנת 1916. בתקופה שבין 1914- 1918 סבלה קהילת נאשיילסק סבל רב. בשנת 1915 פרעו חיילי הצבא הרוסי הנסוג ביהודי נאשיילסק ורבו מעשי שוד וביזה של הרכוש היהודי. עם כניסת הצבא הגרמני לעיר השתרר בה מחסור במצרכי מזון. כתוצאה מכך נמלטו יהודים רבים מן העיר. עם הסתלקות חיילי הצבא הרוסי הוקל במקצת מצבם של יהודי המקום, אבל רבים מיהודי נאשיילסק נשארו מחוסרי פרנסה. הקהילה ואנשי הציבור פתחו מטבח ציבורי ובו חולקו מדי יום ביומו ארוחות חמות חינם ל- 200 משפחות. למרות ההרס והתנאים החומריים הקשים הביא עמו הכיבוש הגרמני אפשרויות של פעילות גלויה למפלגות הפוליטיות ולארגונים החברתיים. מהקלה זו נהנו גם יהודי נאשיילסק ובקרבם היתה בתקופה זו התעוררות ניכרת של החיים התרבותיים והפוליטיים.

בין שתי המלחמות

לאחר שנסתיימה מלחמת העולם הראשונה נפגעו היהודים מן ההתנכלויות האלימות של חיילי הגנראל האלר. באמתלה של חיפוש נשק נערכו חיפושים בבתי יהודים ותוך-כדי כך הוחרמו סחורות וחפצי ערך וכמה יהודים הוכו. בימי מלחמת פולין-ברית המועצות, בשנת 1920, שוב הוחרמו החנויות שבבעלות יהודים וכמה מנהיגים של התנועה הציונית בעיר נעצרו והואשמו בריגול לטובת הבולשוויקים. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה הצטמצמו מאוד מקורות הפרנסה של היהודים בנאשיילסק והמצב הכלכלי של רובם היה קשה. בתקופה שבין שתי המלחמות היו רוב המפרנסים היהודיים בנאשיילסק בעלי מלאכה (בעיקר חייטים), סוחרים זעירים ורוכלים בכפרים. יהודים אחדים חיפשו לעצמם פרנסה בענפים אחרים ויסדו מפעלי תעשייה זעירים. לעזרת הנזקקים הרבים בא הג'וינט, שתמך בשנות ה- 20 הראשונות ב- 200 משפחות בערך. גם יוצאי נאשיילסק בארצות הברית סייעו ושלחו לקרוביהם חבילות מזון, בגדים וכסף. פעולות העזרה נמשכו גם בשנים שלאחר מכן. בעיקר תמך הג'וינט בקופת גמילות חסדים שהתארגנה בנאשיילסק בשנת 1927. קופה זו העניקה הלוואות ללא ריבית לבעלי המלאכה ולסוחרים הזעירים. מאורע חשוב בחיי העוסקים במסחר היה ייסודו של "הבנק היהודי הקואופרטיבי" בשנת 1929. קרוב למחצית המשפחות היהודיות שבמקום נהנו מהלוואות הבנק. בשנות ה- 20 נוסדו ארגונים של הסוחרים הזעירים ושל בעלי המלאכה. ארגונים אלה עסקו בעיקר בהשגת רישיונות של בעלי מקצוע לחבריהם. כל אחד משני הארגונים האלה הקים קופת גמילות חסד משלו ואלה נתנו לחבריהם הלוואה בלי ריבית. העניים ביותר קיבלו סעד ממוסדות הקהילה; הקהילה ארגנה עבורם מבצעי "קמחא דפסחא" וסיפקה להם עצים להסקה בחודשי החורף. ההחמרה שחלה במצב הכלכלי לא בלמה את התפתחות חיי התרבות והחברה בציבור היהודי. בתקופה ההיא פעלו בנאשיילסק סניפים של כמעט כל הארגונים הציוניים שהתקיימו בפולין דאז. על השפעת הארגונים הציוניים במקום תעיד העובדה, שמספר רוכשי השקל הלך וגדל במרוצת השנים (60 בשנת 1929 ו- 482 בשנת 1939). בין הציונים בלטה הסתדרות "המזרחי", שנוסדה בשנת 1917. תנועה זו זכתה ברוב הקולות בבחירות לקונגרסים הציוניים. קטנה יותר היתה השפעתה של הסתדרות הציונים הכלליים, שנוסדה בנאשיילסק מאוחר יחסית, בשנת 1930. אולם ארגון הנוער שלה, "הנוער הציוני"( נוסד בשנת 1931), היה אחד הארגונים הגדולים (היו בו בערך 100 חברים) והחזיק ספרייה משלו ואיגוד ספורט. בשנות ה- 30 הגבירו את השפעתם "פועלי ציון-ימין" והתאחדות. בראשית שנות ה- 30 הוקם בנאשיילסק סניף של הרוויזיוניסטים. סניף "אגודת ישראל" בנאשיילסק הוקם כבר בשנת 1918 ובשנת 1920 הוקם בנאשיילסק סניף של "פועלי אגודת ישראל" שיסד גם מועדון וספרייה. בשנת 1924 יסדה "אגודת ישראל" בית-ספר לבנות "בית יעקב". ה"בונד" הרחיב את פעולתו בין שתי המלחמות והפעיל מועדון, חוג לדרמה וספרייה. בוועד הקהילה היה הרוב בידי "אגודת ישראל". בבחירות שנערכו בשנת 1931 קיבלה "אגודת ישראל" מחצית מן המנדטים (4 מתוך 8). רשימת בעלי המלאכה, שהקימה עמה "בלוק", קיבלה 2 מנדטים והרשימה הציונית קיבלה גם היא 2 מנדטים. בבחירות שנערכו בשנת 1936 היתה חלוקת המנדטים כדלקמן: "אגודת ישראל" - 5, ה"בונד" - 2, בעלי מלאכה - 1, ואילו רשימת הציונים זכתה ב- 50 קולות בלבד ונשארה בלי מנדט. בבחירות לעירייה שנערכו כשנת 1934 זכו היהודים בשני מנדטים בלבד, אך בבחירות שהתקיימו בשנת 1939 כבר זכו היהודים ב- 5 מנדטים. בין השנים 1926- 1928 ישב על כס הרבנות בנאשיילסק ר' יחזקאל הלשטוך, שהיה לאחר מכן האדמו"ר של שושלת רדזימין וניהל את חצרו באוסטרובייץ. את מקומו בנאשיילסק תפס בנו ר' אלימלך הלשטוך. הוא שימש בקודש בנאשיילסק עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בין שתי מלחמות העולם גדל מספר מוסדות החינוך של היהודים בנאשיילסק. הקהילה ייסדה תלמוד תורה שלמדו בו ילדי העניים. בראשית שנות ה- 20 נוסד, כאמור, בית-ספר לבנות "בית יעקב", ולמדו בו כ- 100 תלמידות. באותו זמן בערך נוסד בית-ספר "תרבות", אך הוא נסגר כעבור מספר שנים. בעיר פעל בית-ספר יסודי ממשלתי ליהודים, אך כמעט כל תלמידיו היו בנות. התנועות הפוליטיות קיימו שיעורי ערב. גם הספריות היהודיות שבעיר פעלו ליד המפלגות הפוליטיות. בשנות ה- 30 הלכה וגברה האנטישמיות כנאשיילסק. עוד קודם לכן, בשנת 1927, ניפצו האנטישמים את השמשות בבניין התלמוד תורה. בשנת 1937 הוצבו לפני חנויות היהודים משמרות חרם. עם התגברות החרם נסגרו כמה חנויות של יהודים ובמקומן נפתחו בתי עסק ובתי מלאכה של נוצרים והללו התחרו בהצלחה עם בתי העסק הזעירים של היהודים.
 

במלחה"ע ה - II

בפרוץ המלחמה ישבו בנאשיילסק יותר מ- 3,000 יהודים. בתחילת ספטמבר 1939, אחרי ההפצצה של מטוסים גרמניים שגרמה פגיעות בנפש גם בקרב היהודים, ברחו רבים מיהודי נאשיילסק, בעיקר גברים, לווארשה. מיד עם כניסתן של יחידות הצבא הגרמני התחילו החיילים בשוד חנויות ודירות של יהודים, בחטיפות לעבודות כפייה ובחיפוש אחר נשים צעירות. בית הכנסת נבזז, הריהוט שהיה בו נשדד ונהרס ובמקום ארון הקודש תלו הגרמנים את צלב הקרס. באוקטובר 1939 נכללה נאשיילסק ב"בצירק ציחנאו". בנובמבר נדרשו היהודים לשלם שלושה סכומי כסף גדולים. כדי להבטיח שהיהודים אכן ישלמו את הכסף תפסו הגרמנים כמה מנכבדי העיר כבני ערובה. הכסף שולם בזמן והגרמנים הבטיחו שיהודי נאשיילסק לא "ייפגעו עוד". בבוקר של ה- 3 בדצמבר 1939 רוכזו כל יהודי נאשיילסק בכיכר השוק. לאחר שעות של המתנה תחת משמר כבד, שהירבה להכות מכות רצח על ימין ועל שמאל, חולקו היהודים לשתי קבוצות. קבוצה אחת הובלה אל תחנת הרכבת, מרחק של 4 ק"מ מן העיר; הקבוצה השנייה הובלה לבית הכנסת ואנשיה נכלאו בתוכו למשך הלילה. ליד תחנת הרכבת ערכו הגרמנים בדיקות קפדניות אצל היהודים והחרימו את כל הכסף, הזהב ודברי הערך. רבים נאלצו להתפשט ואלה שלא היו זריזים דים הושלכו ערומים לתוך הבוץ והמים הקפואים שנצטברו בתעלות שליד פסי הרכבת. ההתעללויות ליד תחנת הרכבת נמשכו כמה שעות. לאחר מכן הוכנסו כולם לתוך הקרונות ואלה נסגרו בידי הגרמנים. הרכבת עם הכלואים נסעה דרך פרוסיה המזרחית (אילאבה, מאלבורג וקניגסברג) למחוז לובלין. למחרת היום, ב- 4 בדצמבר 1939, גורשו מנאשיילסק גם שאר היהודים, שהיו כלואים בבית הכנסת. בעת הגירוש מנאשיילסק נהרגו כמה עשרות אנשים. שני הטראנספורטים הגיעו למיינדזיז'ץ פודאלסקי וללוקוב לאחר יומיים של נסיעה ללא אוכל ושתייה. בגלל תנאי החיים הקשים מאוד ששררו בשני המקומות הללו עברו רבים מן המגורשים לווארשה ולסביבתה או לעיירות שונות ב"בצירק ציחנאו" ובמחוז לובלין. בני נאשיילסק היו בין היתר באדאמוב, ביאדוב, במאקוב מאזובייצקי, בפלונסק ובקוצק. גורלם היה כגורל יהודי המקומות הללו. אחדים מהם הצליחו לעבור לתחום שסופח לברית המועצות. מכל הקהילה היהודית של נאשיילסק שרדו בגמר המלחמה 80 איש בלבד. רובם ניצלו בשטחי ברית המועצות.