א' אב ה'תשע"ז

נובי קורצ'ין NOWY KORCZYN

קהילה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: סטופניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
כ-69 ק"מ מקראקוב
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ-2,478

תולדות הקהילה:
 

נ"ק נוסדה במחצית הראשונה של המאה ה-12 ביזמת המלך בולסלאב "הביישן". בשנת 1258 היתה נ"ק לעיר. המלך הקים בה ארמון וכנסייה והיא שימשה מקום כינוסים של המלוכה ובני האצולה. המלך קז'ימייז' הגדול הרחיב את נ"ק, בנה בה בנייני אבן, הקיף את המבצר בחומה והפך את היישוב למקום הכינוס של הלשכה המלכותית שמקומה היה בקרקוב. במאה ה-14 מנתה נ"ק כ-1,100 תושבים. במספר הזה נכללו הן תושבי המקום הקבועים והן אצילים מקרקוב שביקרו בה לעתים מזומנות. ב-1474 פרצה בנ"ק שרפה שכילתה את רוב הבתים בעיר. לאחר שיקומה, במחצית הראשונה של המאה ה-16, העניק לה המלך קז'ימייז' יאגלו פריווילגיה לבנות גשרים על הנהר נידה ולקיים ירידי מסחר. מאז היתה נ"ק למרכז מסחרי חשוב; התקיימו בה 8 ירידים שנתיים וגם ימי שוק שבועיים. בשנת 1564 היו בעיירה 146 בתים וישבו בה 57 בעלי מלאכה למקצועותיהם - 22 מזקקי יי"ש, 19 יצרני בירה, 7 קצבים וכמה אחרים, וגם 6 סוחרים. בשנת 1607 פרצה בעיירה שרפה נוספת. לאחר שבירת הממלכה הפולנית הועברה לוורשה, ו"פולין-קטן" לא שימשה עוד מקום מושבה של חצר המלוכה, ירדה גם נ"ק ממעמדה. בשנת 1657 החריבו אותה חילות השוורים, ובתחילת המאה ה-18 נותרו בה 434 תושבים בלבד. במאה ה-19 פקדו את נ"ק שלוש שרפות נוספות, ובשנת 1848 גאו הנהרות ויסלה ונידה והציפו את העיר, ורוב הבתים בעיר חרבו בשיטפון. בשנת 1869 נשללו מנ"ק זכויות העיר שלה.
יהודים תושבי נ"ק נזכרים לראשונה בתעודות מן המאה ה-15. לאחר השרפה בשנת 1474 נאסרה ישיבת יהודים בנ"ק אך הותר להם להקים לעצמם שכונת מגורים נפרדת מחוצה לתחומה. במאות ה-16-17 אישרו מלכי פולין והסיים של פולין את זכות הישיבה של היהודים בהגבלות אלה ואף התירו להם לבנות בית-כנסת ולקדש בית-עלמין. יהודי נ"ק עסקו בעיקר בסחר תבואות ועצים. בשנת 1759 אישר המלך אוגוסט השלישי את בחירתו של רב הקהילה, ר' שאול שמחוביץ (בן שמחה). בשנת 1765 חידש המלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי את הפריווילגיה שהעניק ליהודים ב-1659 המלך יאן קז'ימייז'. בשנת 1779 הקל מלך פולין סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי את נטל המסים ששילמו סוחרים יהודים לאוצרו ונתן את הסכמתו להקמת בית-כנסת חדש בעיר. הבנייה החלה בשנת 1822, אבל בשנים 1832-1862 היא הופסקה, לאחר שהשלטונות הרוסיים גירשו את היהודים מנ"ק בשל קרבתה לגבול. רק אחרי שובם חודשה הבניה, ובית-הכנסת, בניין אבן הדור, נחנך ב-1866. פנים בית-הכנסת קושט בציורי קיר, והוא נחשב לאחד המפוארים בכל פולין. לידו הקימה הקהילה גם בית-מדרש והקדש (בית-חולים ובית-מחסה לעניים, ששימש גם בית-זקנים לעת מצוא).
אחרי מלחמת העולם הראשונה התפרנסו יהודי נ"ק ממסחר ומלאכה, והקימו בה כמה וכמה בתי-מלאכה חדשים - לעיבוד עורות, לחייטות, לקליעת סלי נצרים ולעיבור קורות עץ.
בתקופה זו התנהלה בנ"ק פעילות ציבורית וציונית ערה. קבוצה ציונית פתחה במקום ספרייה יהודית, וביזמתה התקיימו גם קורסים לעברית ולתולדות עם ישראל. גם חברי "פועלי ציון צ"ס" פתחו ספרייה משלהם, ובשנות ה-30 נפתחה ספרייה נוספת, של הרוויזיוניסטים. בשנת 1921 נמכרו בנ"ק "שקלים" ציוניים בסכום כולל של 6,000 מרקים.
בשנות ה-30 התארגנו בנ"ק קבוצות של "החלוץ" ושל "השומר הדתי". אנשי "המזרחי" ייסדו בנ"ק בית-ספר של רשת "יבנה", וחברי "אגודת ישראל" הקימו בית-ספר לבנות שהשתייך לרשת "בית יעקב".
על יחסי הכוחות בין המפלגות הציוניות בנ"ק ניתן ללמוד מתוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים. לקונגרס הי"ד (ב-1925) קיבלה רשימת "עת לבנות" 57 קולות, רשימת "על המשמר" - 30, ואילו "המזרחי" וגוש "ארץ-ישראל העובדת" לא קיבלו אף לא קול אחד.
ואולם בבחירות לקונגרס הי"ט (ב-1935) כבר קיבל גוש "ארץ-ישראל העובדת" 116 קולות ; רשימת "על המשמר" קיבלה 46 קולות, "המזרחי" -35 ורשימת "עת לבנות" לא קיבלה אף לא קול אחד.
בבחירות 1936 לוועד הקהילה נבחרו 6 נציגי הרשימה הציונית המשותפת, נציג אחד מרשימת בעלי המלאכה ונציג אחד של "אגודת ישראל".
בשנות ה-30 המאוחרות הורע מאוד מצבם הכלכלי של יהודי נ"ק. החרם הכלכלי על עסקים יהודיים הביא משפחות רבות אל סף הרעב. בשנת 1939 הוגדרו 170 משפחות יהודיות מנ"ק כמשפחות במצוקה. יוצאי הקהילה בארצות-הברית הקימו אז ארגון עזרה למען אחיהם בני המקום, "ארגון אפשטיין". באביב 1939 שלח הארגון 1,400 זלוטי למשפחות נזקקות לקראת חג הפסח ו-700 זלוטי בעבור התלמוד-תורה המקומי.
כרב העיר כיהן בתקופה זו ר' יוחנן סילמן.

בימי מלחמת העולם השנייה

נ"ק נכבשה בידי הגרמנים ב-20 בספטמבר 1939. מיד עם בואם החלו הגרמנים במעשי התעללות ביהודים, חטפו יהודים ברחובות לעבודות כפייה, והתנכלו להם בכל הזדמנות. שבועות מעטים אחר-כך הורו הגרמנים ליהודי המקום להקים יודנראט והטילו על הגוף הזה לאסוף מבני הקהילה קונטריבוציה בסך 20,000 זלוטי. כעבור שבועות אחדים הוטלה קונטריבוציה נוספת בסכום כפול מזה. יהודי נ"ק, כ-80% מן האוכלוסייה המקומית, הועברו לגטו פתוח בכמה רחובות קטנים בעיירה והתגוררו שם בצפיפות קשה - כ-12 נפשות בחדר אחד. באביב 1941 הובאו לגטו הזה יהודים נוספים ממערב פולין וגם 300 פליטים מרדים (ע"ע), והצפיפות גדלה עוד יותר. באפריל 1941 ישבו בגטו נ"ק כ-3,700 יהודים, לעומת 2,400 איש שהיו בו בעת הקמתו. בתקופה זו הקים היודנראט מטבח ציבורי שסיפק מדי יום ביומו 200 ארוחות לנזקקים, ומרפאה לנפגעי מגפת הטיפוס שפרצה אז בגטו. מוסדות אלה נתמכו בכספי ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) קרקוב.
היודנראט ארגן קבוצות עובדים שהועסקו בבתי-מלאכה ובעבודת שירות שונות בבסיס הצבא הגרמני האזורי בבוסקו-זדרוי. גם בגטו עצמו נפתחו כמה "שופים" (בתי-מלאכה) לתפירה, לסנדלרות ולעבודות עץ. העובדים ב"שופים" קיבלו שכר של 5 זלוטי לשבוע. בקיץ 1942, זמן קצר לפני הגירושים למחנות השמדה, עוד האמינו רובם ככולם שיינצלו מגירוש בשל התועלת שהם מביאים למאמץ המלחמתי הגרמני.
אור ליום 2 באוקטובר 1942 הוקף הגטו במשמרות של אנשי ס"ס ושוטרים גרמנים ואוקראינים. בבוקר רוכזו היהודים במקום איסוף והוצעדו ברגל אל העיירה סלופיה נובה (ע"ע), מרחק 16 ק"מ מנ"ק. בדרך לשם ירו השומרים האוקראינים בנשים, ילדים וזקנים שהתקשו בהליכה. בסלופיה נובה נטלו השומרים הגרמנים והאוקראינים מן היהודים את כספם ואת דברי הערך והתכשיטים שהיו ברשותם. למחרת הובלו כל יהודי נ"ק, יחד עם יהודי סלופיה נובה והכפרים הסמוכים, לתחנת הרכבת בשצ'וצ'ין, נדחסו לקרונות משא ושולחו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
בנ"ק נותרו כ-30 יהודים - אנשי היודנראט והמשטרה היהודית ופועלים שהועסקו באיסוף ובמיון רכושם של המגורשים - ומלבדם עוד 270 יהודים שבזמן הגירוש הצליחו להימלט ליערות, ובאוקטובר שבו לנ"ק. הממונה הגרמני על העובדים, שאלב, לא היה קשוח ביחסו אליהם ואפשר להם לצאת מן הגטו כדי להשיג מזון. ב-24 בנובמבר 1942 הועלו אחרוני היהודים בנ"ק על משאיות והועברו למחנות עבודה באזור קיילצה.