כ"ח אייר ה'תשע"ז

ניז'אנקוביצה NIZANKOWICE

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: פשמישל
אזור: גאליציה המזרחית
במרחק כ- 14 ק"מ מפשמישל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 1,865

·  יהודים בשנת 1941: כ- 408

תולדות הקהילה:
כללי

עיירה מרוחקת 14 ק"מ מפשמישל. נוסדה בראשית המאה ה- 15 וקיבלה ב- 1448 מעמד של עיר בבעלות פרטית של האצולה. במאה ה- 15 נודעה ניז'אנקוביצה בייצור בירה ותמד ובמאה ה- 16 בייצור בדים. במאות ה- 15 וה- 16 נהרסה שלוש פעמים בעת פלישות הטאטארים, במאות ה- 17 וה- 18 התקיימו בה אגודות בעלי-מלאכה נוצריים של סנדלרים, פרוונים, חייטים ועושי-בדים. בשנות ה- 70 למאה ה- 19 הועבר דרך העיירה קו מסילת הברזל פשמישל-לופקוב. בעת מלחמת-העולם הראשונה נפגעה ניז'אנקוביצה מכיבוש רוסי, נהרסו בה בתים רבים ופחת מספר אוכלוסיה. על ראשוני היהודים בניז'אנקוביצה נמסר בתעודות מ- 1602. העירונים האשימו אז יהודי תושב המקום, סוכנו של הסטארוסטה בפשמישל, שהוא משיג את גבולם בעסקו בסחר-עצים. כנראה ישבו בניז'אנקוביצה עד סוף המאה ה- 18 רק יהודים יחידים. בתקנות מן המאות ה- 17 וה- 18 של אגודות בעלי-מלאכה נוצריים ובהחלטות העיריה מאותו זמן, לא הוזכרו היהודים כלל. היישוב היהודי התפתח במאה ה- 19 ובמחצית השנייה של אותה מאה התארגנה בו קהילה עצמאית. קודם היה היישוב היהודי כפוף לקהילת פשמישל. בשנות ה- 80 למאה ה- 19 כיהן ברבנות בניז'אנקוביצה ר' דוד ב"ר אברהם גאללר והוא המשיך בכהונתו עד מלחמת-העולם הראשונה. בשנות ה- 90 כיהן בניז'אנקוביצה כנראה תחילה כדומ"ץ, ר' יעקב-שלום הרציג, שהמשיך אחר-כך בכהונת אב"ד שנים רבות (ב- 1929 ישב עדיין על כסאו), וממנו קיבל בנו ר' דוד הרציג, שנספה בתקופת השואה. עיקר פרנסתם של יהודי ניז'אנקוביצה היה על המסחר הזעיר, הרוכלות והמלאכה. ב- 1921 היו בידי היהודים 11 חנויות- מכולת, חנות אחת למוצרי מתכת, 2 למוצרי-עור ואחת להלבשה. במנסרה קטנה שבידי היהודים עבדו בעל המפעל ובני משפחתו (4 אנשים) וכן 12 פועלים לא- יהודים. 13 יהודים התפרנסו ממחסני חומרי-בניין (בעיקר עצים וקרשים), מהם 8 בעלי העסקים ובני-משפחותיהם וכן - 5 פועלים שכירים. עם בעלי-המלאכה היהודים שבמקום נמנו חייטים, פרוונים וכובענים, יחד 7 סדנות, שבהן הועסקו 7 בעלים ובני משפחותיהם ו- 4 פועלים. כמה מיהודי ניז'אנקוביצה עסקו ברוכלות בכפרי הסביבה. ב- 1924 התקיימה בניז'אנקוביצה ספריה יהודית, שסביבה התרכזו בני הנוער של החוגים הציונים. ליד הספריה הוקם חוג לדראמה, ב- 1927 נוסד הארגון הציוני אחוה, ושנה לאחר- מכן ארגון הנוער העברי (שהסב אחר-כך את שמו להנוער הציוני. ב- 1934 נמסר על קיומו של סניף התאחדות- פועלי-ציון בניז'אנקוביצה ובו 12 חברים. כנראה, לא גדול ממנו במספר החברים היה הקן של השומר הצעיר ב- 1934- 1935; ב- 1930 הוקם סניף בית"ר. בניז'אנקוביצה נמכרו בשנות הקונגרסים הציונים עד 100 שקלים, והצביעו מהם כ- 60 - 70 איש. ב- 1931 נתחלקו הקולות כלהלן. הציונים הכלליים - 41; המזרחי 4; התאחדות - 22, והרביזיוניסטים - 24 קולות. במקום נתקיים סניף אגודת ישראל; תמך בו הרב המקומי. עיקר פעולתו של הסניף בוועד הקהילה, ואילו בבחירות לעיריה צעדו הציונים בראש. בבחירות למועצת העיריה ב- 1927 נבחרו 8 צירים יהודים (מתוך 32 צירים). בין ספטמבר 1939 לבין יוני 1941 היתה העיריה נתונה לשלטון הסובייטי, ולאחר שפרצה המלחמה בין גרמניה וברית-המועצות כבשוה הגרמנים ב- 27.6.1941. הגרמנים השמידו לפי המשוער ישוב קטן זה, בין 27.7 לבין 3.8 1942, במסגרת אקציות-החיסול-והשילוח בכל נפת פשמישל שבאותו זמן. כפי הנראה, נעקרו כל היהודים מניז'אנקוביצה (ייתכן כי חחלק מהם נרצחו בו במקום) אל גיטו פשמישל הסמוך, או אל גיטו דוברומיל, ששימשו מקומות-ריכוז ליהודים רבים מהנפה, ומשם שולחו, יחד עם יהודי המקום, אל מחנה-ההשמדה בבלז'ץ.