כ"ו אייר ה'תשע"ז

נסכיז' NIESUCHOJEZE

עיירה בפולין
נפה: קובל
אזור: ווהלין ופוליסיה
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-469

·  יהודים בשנת 1941: כ-435

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

נסכיז' היתה שייכת במאה ה- 16 לנסיכים ממשפחת סנגושקו. בשנת 1557 שילמו מס לאוצר המלוכה מ- 40 בתים, ובשנת 1583 - מ- 50 בתים. כלומר, ביישוב התגוררו אז בערך 500 נפש. יהודים נזכרים בנסכיז' לראשונה בשנת 1569. במאה ה- 17 היתה קהילת נסכיז' כפופה לקהילה הראשית לודמיר ובמאה ה- 18 - לקהילה הראשית קובל. מאמצע המאה ה- 18 ועד ראשית המאה ה- 20 כיהנו ברבנות האדמו"רים שפירא משושלת נסכיז'. האדמו"ר הראשון, שנודע גם כבעל- מופת, היה ר' מרדכי מנסכיז' (1748- 1800), שהיה מתלמידיו של ר' יחיאל מיכל מזלוצ'וב. הוא ישב בנסכיז' ב- 11 שנות חייו האחרונות. דברי תורתו לוקטו בספר "רשפי אש". אחריו היה האדמו"ר במשך זמן מה בנו, ר' יעקב-אריה שפירא, עד שעבר לקובל. במקומו בא אחיו הצעיר, ר' יצחק, שנודע גם הוא כאדמו"ר וכבעל מופת בנסכיז' (1789- 1868). שני חיבוריו הם: "תולדות יצחק" ו"זכרון טוב". לר' יצחק לא היו ילדים והאדמו"רות של נסכיז' עברה לילדיו ולצאצאיו של אחיו. בסוף המאה ה- 19 ועד שנת 1908 כיהן כאדמו"ר של חסידי נסכיז' ר' יעקב-אריה בן ר' מרדכי מסטוביחווה - נין לר' יעקב אריה בן ר' מרדכי. בנו, ר' שמואל מרדכי (נפטר ב-1920), ישב בקובל ורק ביקר בנסכיז'. האדמו"ר האחרון, ר' שמואל בן ר' יצחק דוד, נספה בקובל בשואה. מלבד קובל ישבו בני שושלת נסכיז' בסטוביחווה, באוסטילה ובסטפאן. עזיבתם של האדמו"רים את נסכיז' הוסיפה לירידה הכלכלית של העיירה ולהתמעטות מספרם של היהודים בה.
 

בין שתי המלחמות

נסכיז' היתה יישוב קטן שרוב תושביו יהודים. הם השתייכו לקהילת קובל ובחרו בהנהגתה. בנסכיז' היתה פעילות ציונית ולקונגרסים הציוניים השונים הצביעו בני נסכיז' כדלקמן: לקונגרס הי"ח (1933) הצביעו 102 איש. רשימת ארץ- ישראל העובדת קיבלה 65 קולות; לברית רוויזיוניסטים - 37. לקונגרס הי"ט (1935) היו 100 בעלי זכות בחירה. לקונגרס הכ"א (1939) ירד מספר הבוחרים ל- 35 והם בחרו כולם ברשימת ארץ-ישראל העובדת.\

במלחה"ע ה - II

הגרמנים נכנסו לנסכיז' ב- 27 ביוני 1941. מיד ניתנה הוראה שחייבה כל יהודי לענוד על השרוול סרט ועליו מגן-דוד. על היהודים הוטלו עבודות כפייה ותשלומי כופר. כמו-כן ניתנה הוראה למנות יודנראט, תנועת היהודים הוגבלה מאוד והוטל עליהם עוצר לילה ארוך. גטו לא הוקם בעיירה. בראשית 1942 נאסרו 25 צעירות, הופשטו, הולקו וחלק מהן גם נאנסו. יחס השוטרים האוקראינים המקומיים ליהודים היה גרוע; הם היכו, התעללו ביהודים וסחטו מהם כל מה שאפשר. באחד מימי אוגוסט 1942 הקיפו 500 שוטרים אוקראיניים את העיירה. היהודים רוכזו, הובלו אל בורות מחוץ ליישוב ונרצחו. כמה עשרות ברחו; 23 איש התחבאו בבונקר שהוכן באחד היערות. בסוף 1943 נפגשו הבורחים עם פרטיזנים סווייטיים ואלה העבירו אותם ליערות קרסין, למחנות המשפחה שבחסות חטיבת הפרטיזנים של ברינסקי. הצעירים הצטרפו לגדודי החטיבה ולחמו בשורותיה. נסכיז' שוחררה בידי הצבא האדום במרס 1944.