ד' כסלו ה'תשע"ח

נקלו NAKLO

עיר בפולין
מחוז: פוזנן
נפה: ויז'יסק
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-8,176

·  יהודים בשנת 1941: כ-58

תולדות הקהילה:
טקסט 2

יישוב ושמו נ', על הנהר נוטץ', נזכר לראשונה במאה ה-12 בכרוניקה של גל אנונים. התושבים הפגנים של פומרניה בנו בנ' מבצר וסביבו יישוב. נסיכי פומרניה הפולנים כבשו את המבצר והרחיבו את היישוב, ובשנת 1299 העניק לנ' המלך ולדיסלאב לוקטק מעמד של עיר על-פי החוק המגדבורגי, והמלך קז'ימייז' הגדול אישר מחדש את הפריווילגיה הזאת. במאה ה-14 סבלה נ' מפלישות תכופות של "אבירי הצלב", שאף הצליחו לכבוש אותה לתקופות קצרות, אך מלכי פולין אילצו אותם לסגת שוב ושוב. קז'ימייז' הגדול הקיף את נ' בחומה, חיזק את המבצר, והעיר גדלה והתפתחה. תושביה התפרנסו מדיג, מחקלאות וממלאכות כגון חייטות, סנדלרות וקדרות. בשנת 1655 נכבשה נ' בידי השוודים, שהציתו את בתיה וזרעו בה הרס וחורבן. רבים מתושבי העיירה עזבוה, ובין הנותרים רבו הפצועים וחסרי הבית. תהליך שיקומה של העיירה היה איטי. בשנת 1772 סופחה יחד עם כל האזור לפרוסיה, ומאז התחדשה בה הצמיחה הכלכלית והדמוגרפית. מלך פרוסיה פרידריך השני חפר תעלה שחיברה את הנהרות נוטץ' וברדה, ופיתוח נתיבי השיט תרם להתעוררות המסחר בנ'. ואולם התפתחות כלכלית של ממש פקדה את נ' רק במאה ה-19, עת הוקמו בה בית-מטבחיים גדול ומודרני, מפעלים בענף המתכת ובית-חרושת לסוכר. בשנת 1851 נסללה מסילת ברזל שקישרה את נ' עם בידגושץ', ומאז גדל היקף עסקאות המסחר של תושבי נ' ובעיקר הסחר בתוצרת חקלאית ובעצים. בשנת 1900 הגיעה אוכלוסייתה של נ' לשיא, 9,000 נפשות, והיו בה אז 4 בתי-ספר יסודיים וגימנסיה. האוכלוסייה היתה מורכבת משלוש קבוצות לאומיות: פולנים, גרמנים ויהודים. מספר הפולנים והגרמנים היה כמעט שווה ; האוכלוסייה היהודית, שהיתה קטנה יותר, גדלה מאוד במרוצת המאה ה-19, אבל לקראת סוף המאה גברו תהליכי העיור וההגירה ובשנות ה-30 של המאה ה-20 נותרו בנ' רק כמה עשרות יהודים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה עזבו רק גרמנים מעטים את נ', שלא כבמקומות אחרים בחבל פוזנן ולמרות שהשלטון הפולני הגביל את זכויותיהם כמיעוט אוטונומי. נוכחותם בעיר סייעה להמשך התפתחותה הכלכלית גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ; בשנות ה-20 וה-30 נוסדו בה עוד כמה מפעלי מתכת ובית-חרושת למכונות. ואף-על-פי כן נחשבה נ' בתקופה זו לעיר מוכת אבטלה, והתסיסה החברתית גרמה גם להקצנה באנטישמיות.
בתחילת ספטמבר 1939 נכבשה נ' בידי הגרמנים וזמן קצר אחר-כך שולחו רבים מתושביה הפולנים לעבודות כפייה בגרמניה. הגרמנים הקימו בנ' כמה מחנות עבודה, אחד מהם ליהודים.
יהודים תושבי נ' נזכרים לראשונה במאה ה-16. רובם התפרנסו ממסחר זעיר ורוכלות וממלאכה. חרף מספרם הקטן כבר היו אז מאורגנים לקהילה והיה להם בית-כנסת קטן מעץ.
במאה ה-19 התבססו יהודי נ' ומקצתם אף התעשרו. מספרם של בעלי המלאכה היהודים גדל, ומהם שחדרו לתחומי עיסוק חדשים והיו לפחחים, אופים או קצבים וסוחרים בבשר ובמוצריו. רוכלים וסוחרים זעירים היו לסוחרים גדולים, סוחרים היו לתעשיינים, וגם מספרם של בעלי המקצועות החופשיים גדל.
במקביל גדלה גם הקהילה. בשנת 1831 כבר מנתה יותר מ-600 נפשות (%27 מכלל תושבי העיירה), וב-1871 הגיעה לשיא - 982 נפשות. באמצע המאה ה-19 בנתה קהילת נ' הגדלה והמתפתחת בית-כנסת חדש ומרווח, שקושט בעיטורים מעשה ידי אמן והוקף בגינה. מלאכת הבנייה הסתיימה בשנת 1853. מבין הרבנים שכיהנו בנ' ידועים לנו בשמותיהם הרב י' פריימן, שנשאר בתפקידו שנים רבות וב-1845 מילא תפקיד מרכזי בייסוד בית- הספר היסודי של הקהילה. בימי יורשו בתפקיד, הרב ד"ר כהן, הגיעה הקהילה לשיא גודלה ; הרב כהן פעל רבות בתחום הסעד והרווחה. בשנת 1871 נתמנה הרב ד"ר כהן למפקח על בתי-הספר היהודיים מטעם השלטון הפרוסי, לצד תפקידו כרב הקהילה. בשנת 1881 עבר הרב כהן לגרמניה, ובמשך זמן מה נותרה משרת הרבנות בנ' פנויה. לאחר מאמצים ולא מעט ויכוחים נבחר לתפקיד הרב ד"ר גבריאל פרליץ (ב-1887).
לצד החברה קדישא פעלו בקהילה חברות צדקה כמו "ביקור חולים" (נוסדה ב-1846) ; "עזרה לעניים" (חברה שחילקה לנצרכים בגדים ומזון, בעיקר לקראת החגים); ו"עזרה ללומד" (החברה תמכה בתלמידים חסרי אמצעים). בשנת 1900 נוסד סניף "האגודה לתולדות עם ישראל וספרותו", וב-1901 נוסד סניף אגודת "עזרה", שתמכה בהתיישבות חקלאית בארץ-ישראל ובמוסדות חינוך יהודיים שהכשירו צעירים לעבודות פרודוקטיוויות.
גם בנ', כמו כעיירות רבות אחרות ב"פולין- גדול", נחלקה הקהילה לאורתודוקסים ולליברלים שוחרי הרפורמה בדת ובסדרי התפילה, אף שכאן היתה המחלוקת מתונה יחסית. על-פי רוב הסתפקו שני המחנות בפרסום מאמרים בביטאונה של יהדות גרמניה Zeitung des Judentums Allgemeine, האורתודוקסים האשימו את יריביהם שלהיטותם היתרה להיראות כשוחרי התרבות הגרמנית עוררה עליהם את זעמם של לא-יהודים רבים וגרמה לאנטישמיות. הליברלים טענו לעומתם שהאנטישמיות בגרמניה ובנסיכות פוזנן בפרט איננה אלא תופעה חריגה. הם מצדם האשימו את האורתודוקסים בשמרנות מוגזמת ובהתרחקות מן ההשכלה, התנהגות המביישת את כלל היהודים.
תהליך העיור בקרב יהודי חבל פוזנן, שראשיתו במחצית השנייה של המאה ה-19, לא פסח גם על יהודי נ' המבוססים. רבים מהם עברו לערים גדולות בגרמניה, בעיקר לברסלאו ולברלין, אבל גם ארצות-הברית וקנדה היו יעדי הגירה מבוקשים. תוך שנות דור פחת מספרם של בני הקהילה לכדי שליש, מ-982 בשנת 1871 ל-336 בשנת 1907.
אחת הסיבות להגירה המוגברת היתה כנראה התפתחותה המוקדמת של האנטישמיות בנ' בתקופה שבה האנטישמיות עדיין לא היתה נפוצה בנסיכות פוזנן. ב-1861 נזעקו יהודי העיר לפעולת מחאה, לאחר שמועצת העיר התכנסה מבלי לשתף את חבריה היהודים, ובחרה בהיעדרם נציגים לבית-הנבחרים המחוזי. כשנודע הדבר לנציגים היהודים הם התלוננו בפני בית-הנבחרים היוצא, ובית-הנבחרים ביטל את תוצאות הבחירות והורה לרשויות העיר לקיים בחירות חדשות כחוק, ואף קבע להן מועד. כמה יהודים ילידי נ' קנו להם שם בתחום עיסוקם בגרמניה ומחוצה לה. הבולטים שבהם היו הכלכלן איגנאצי יאסטרוב, שספרי הלימוד שלו שימשו בכל אוניברסיטאות אירופה ; והרופא ד"ר יוליוס שוואלבה, שחיבר גם הוא כמה ספרי לימוד חשובים ברפואה.
בימי מלחמת העולם הראשונה התגייסו רבים מבני הקהילה לצבא גרמניה, ומהם שזכו בעיטורי גבורה. כמה מהם נפלו בקרבות.
אחרי המלחמה נמשכה בקרב בני הקהילה מגמת העיור וההגירה ביתר שאת. בשנת 1931 התגוררו בנ' רק 58 יהודים, ויש לשער שערב מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר רק קומץ יהודים.
בשנות ה-20 וה-30 רבו גילויי האנטישמיות בעיר וההסתה גברה בהתמדה. נערים פולנים חברי תנועת הנוער האנטישמית סובבו ברחובות והתנכלו ליהודים עוברי אורח. העיתונות האנטישמית הפולנית ניהלה מלחמת חורמה נגד מפעל הבשר של א' רובינזון, למרות שהעסיק במפעלו בתקופת המשבר והאבטלה פועלים פולנים לא מעטים.
נ' נכבשה בידי הגרמנים כבר בימים הראשונים למלחמה. גורלם של היהודים המעטים שנותרו בעיר היה בוודאי כגורל אחיהם בכל אזור -- גירוש לאזור הגנרל-גוברנמן עוד לפני סוף 1939.