כ"ח חשון ה'תשע"ח

סוחוצ'ין SOCHOCIN

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: פלונסק
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,638

·  יהודים בשנת 1941: כ-409

·  יהודים לאחר השואה: בודדים שרדו

תולדות הקהילה:
במלחה"ע ה - II

ביום השני למלחמת העולם השנייה, 2 בספטמבר 1939, הגיעו לסוחוצ'ין הפליטים הראשונים וסיפרו, שלגברים צעירים נשקפת סכנת חיים מידי הגרמנים המתקדמים ועל כן עליהם להימלט מן המקום. משום כך עזבו צעירים יהודיים רבים את סוחוצ'ין ופנו לווארשה. כמה מהם נהרגו בדרכים; אחרים חזרו לסוחוצ'ין עם תום הקרבות. סוחוצ'ין נכבשה בידי הצבא הגרמני בשבוע הראשון של המלחמה. באוקטובר 1939 היא צורפה ל"בצירק ציחנאו". מיד לאחר הכיבוש החלו הגרמנים לחטוף יהודים בגיל 16 עד 60 לעבודות כפייה שונות, כגון ניקוי העיר, סלילת כבישים, הריסת בתים, עבודות שדה ומשק למיניהן. באחד מימי ספטמבר 1939 ריכזו הגרמנים המקומיים ("הפולקסדויטשה") את כל יהודי סוחוצ'ין במרכז העיר, נטלו מידיהם את מפתחות דירותיהם ושדדו מכל הבא ליד. לאחר מכן הם החזירו את המפתחות לבעליהם ושחררו את שכניהם היהודיים. באותה תקופה נאלצו היהודים לגזוז את זקניהם ואת פיאותיהם. בסוף 1939 או בתחילת 1940 הרסו הגרמנים את בית הכנסת ואת בתיהם של יהודים שניצבו במרכז העיר. דיירי הבתים הללו, שנותרו בחוסר כל, התפזרו ומצאו לעצמם מגורים בדירות שונות בסוחוצ'ין. על היהודים נאסר לעזוב את סוחוצ'ין ללא אישור מיוחד. מספר פעמים דרשו השלטונות מיהודי סוחוצ'ין לשלם להם "קנסות". בסוחוצ'ין לא הוקם גטו. בסוף שנת 1940 ישבו בסוחוצ'ין 90 משפחות יהודיות; ביניהן היו 18 משפחות של פליטים. מקורות פרנסה לא היו להם ועל כן התקיימו ממכירת רכושם המעט. המצוקה גדלה מיום ליום. בסוחוצ'ין לא היה יודנראט וגם לא פעל מוסד יהודי אחר שהיה מסוגל לדאוג לנזקקים. בשנת 1940 פנה חיים דז'יאלדוב בשם העניים העקורים לסניף הג'וינט בווארשה. הגרמנים הפנו את דרישותיהם אל רב הקהילה, הרב חיים גלאטשטיין. ביום הכיפורים תש"א, לפנות בוקר, הגיעה לסוחוצ'ין קבוצת אנשי אס"אס. הם ריכזו את כל יהודי סוחוצ'ין במגרש שנוצר לאחר הריסת בתיהם של היהודים. הגרמנים דרשו מכל היהודים למסור לידיהם את כל הכסף וכל דברי הערך שברשותם. לאחר מכן הוסעו כל היהודים (300 עד 350 איש) במשאיות למחנה פומייחובק, שהוקם במבצר הפולני לשעבר. בפומייחובק ישבו יהודי סוחוצ'ין כ- 5 שבועות. באותו זמן הם היו האסירים היחידים במקום זה. אחרי חג הפסח תש"א העבירו את כולם למחנה מעבר בדז'יאלדובו, שם קיבלו את פניהם השוטרים הגרמניים בצריחות ובמכות ללא רחם, שנפלו בעיקר בחלקם של הזקנים והחלשים. בדז'יאלדובו שהו יהודי ס' שבועיים בערך. תנאי הקיום התת-אנושיים והאכזריות של צוות המחנה גרמו למותם של 10 מהם. מדז'יאלדובו שולחו כ-50 גברים צעירים למחנה עבודה למטנגטן שליד קניגסברג ומשם הועברו כולם באביב 1943 לברלין ולאחר מכן לאושוויץ. הנשים, הילדים והזקנים הוחזרו לפומייחובק בל"ג בעומר תש"א וכולם שוחררו. נאסר עליהם לחזור לס', אך הם היו רשאים לבחור להם מקום מגורים אחר. הם התפזרו בערי הסביבה, אך רובם השתכנו בפלונסק. גורלם היה כגורל היהודים ביישובים שבהם השתכנו. לאחר המלחמה נותרו בחיים רק בודדים מבני ס'. הם חזרו לעיר מולדתם בשנת 1945,אבל לאחר פוגרום שערכו הפולנים בכפר הסמוך קוחארי עזבו כולם את ס'. יש לציין לשבח את הפולני מיכאלסקי בן ס'. איש זה היה לפני 1939 חבר במפלגה הלאומנית ואנטישמי נודע. בתקופת הכיבוש הנאצי היה אסיר פוליטי במחנה ביאבוז'נו ועבד שם במטבח. ביאבוז'נו נתקל מיכאלסקי בצבי טאוב, צעיר יהודי מס', שהיה על סף התמוטטות. מיכאלסקי טיפל בו וסיפק לו יום יום מנה נוספת של מרק. טאוב התאושש ונשאר בחיים. לדבריו הציל מיכאלסקי את חייו.

הידיעות הראשונות על סוחוצ'ין הן מן המחצית השנייה של המאה ה- 14. סוחוצ'ין היתה אז רכוש האצולה וזכתה לקבל מעמד של עיר בשנת 1395. בשנת 1564 נמנו בה 82 בתים ונמצאו בה כ- 500 איש. במלחמת השוודים, באמצע המאה ה- 17, נכבשה סוחוצ'ין בידי השוודים ובעלי בריתם, שהיו ביניהם פולנים ממתנגדי המלך יאן קאז'ימיר. בשנת 1656 צרו צבאות המלך על סוחוצ'ין וכבשו אותה. כקרבות אלה נגרם לעיר הרס רב; רוב הבתים נשרפו ורבים מתושביה נהרגו בידי חיילי המפקד הפולני צ'ארנייצקי. זו היתה תקופת שפל לעיר ורק לאט לאט היא נבנתה מחדש. בעליה הפרטיים ניסו לשקם את כלכלתה. אבל רק בראשית המאה ה- 19 השתפר מצבה במידה ניכרת. בשנת 1825 כבר נימנו בה 49 בתים (פחות מחמישים שנה לפני כן, בשנת 1777, עדיין נימנו בה 4 בתים בלבד) ומספרם עלה ל- 74 בשנת 1856. בתקופת הכיבוש הפרוסי, נסיכות וארשה ובעשורים הראשונים של מלכות פולין הקונגרסאית גדל מספר תושביה בקצב מהיר. כלכלת העיר המשיכה להיות מבוססת על השוק שנערך בה פעמיים בשבוע ועל 4 הירידים השנתיים. בשלהי המאה ה- 19 התפתחה במקום תעשייה זעירה לייצור כפתורי צדפים. מלאכה זו היתה למקור פרנסתם העיקרי של תושבי סוחוצ'ין. לאחר מכן, במאה ה- 20, נוסדו בה מפעלים אחדים לאריגה וכמה מטוויות קטנות. פעולות תיעוש אלה הגדילו את היקף המסחר בעיר. במלחמת העולם הראשונה נכבשה סוחוצ'ין בידי הגרמנים ונשארה בידם עד תום המלחמה. לפי המסורת המקובלת בין היהודים בסוחוצ'ין ישבו בה יהודים שנים רבות. זקני הקהילה ידעו לספר על בית הכנסת הבנוי עץ שהיה בעיירה ועל בית העלמין העתיק, לצדו הוקם לימים, לאחר שנתמלא, בית עלמין חדש. למסורות אלה אין אישור בתעודות כלשהן, לא ממלכתיות רשמיות ולא יהודיות. ברשימות משלמי מס הגולגולת במאות ה- 15- 16 לא הוזכרו יהודי סוחוצ'ין כלל. יישוב קבוע של יהודים התבסס במקום כנראה רק לקראת סוף המאה ה- 18 והוא התפתח במהלך המאה ה- 19. יש להניח, שבסוחוצ'ין התגוררו בזמנים קדומים רק משפחות יהודיות מעטות. יהודי המקום התפרנסו ממסחר בתוצרת חקלאית ובמוצרי מלאכה שייצרו ואלה היו נמכרים בימי השוק ובירידים. במאה ה- 19 עסקו רוב המפרנסים היהודיים במלאכה. במחצית השנייה של מאה זו היו היהודים הרוב בין בעלי המלאכה שבעיר והם ייצגו את רוב המקצועות של המלאכה דאז. בידי היהודים היה גם כל המסחר, ובייחוד המסחר בתבואה ובצמר. יהודים עסקו גם בחקלאות ובגידול בקר, אבל בקנה מידה זעיר. יחידים התפרנסו מחכירת בית מבשל הבירה ומשרפת יי"ש של בעלי העיר. לימים, כשהיתה העיר למרכז של תעשיית כפתורי צדפים, הועסקו בייצור זה גם יהודים רבים ובידיהם היה הייצוא של תוצרת זו לרוסיה. מספר ניכר של היהודים היו רוכלי כפר. אלה היו סובבים בכפרי הסביבה ומוכרים את מרכולתם, אבל פרנסתם היתה בדוחק. עד המחצית השנייה של המאה ה- 19 השתייכו יהודי סוחוצ'ין לקהילת פלונסק הסמוכה; רק אז אישרו השלטונות את קיומה של קהילה עצמאית בסוחוצ'ין. לקהילת סוחוצ'ין צורפו גם היהודים שחיו בכפרי הסביבה. בתקופה זו קודש בית עלמין (החדש כנראה), התארגנה החברה קדישא ונבנה בית הכנסת. עד שנפסקה השתייכות יהודי סוחוצ'ין לקהילת פלונסק נהגו להתפלל בבית אחד היהודים. בשנת 1888 מינתה הקהילה רב משלה ובחרה לתפקיד זה בר' אברהם גאלדשלאק. הוא ישב על כס הרבנות בסוחוצ'ין עשר שנים ובשנת 1898 עבר לכהן בקהילת וישניץ. בשנת 1909 התמנה לממלא מקומו ר' טוביה יהודה טביומי (לפני כן היה שם משפחתו גוטנטאג), שהיה מגדולי הרבנים בתקופתו. הוא התפרסם כבעל חיבורים חשובים ("טל לישראל", "עטרת טוביה", "ארץ טובה"). הרב טביומי כיהן בתפקידו עד שנת 1936, שנת עלייתו לארץ-ישראל. אחריו כיהן בסוחוצ'ין ר' חיים גולדשטיין (או גלאטשטיין). הוא היה רבה האחרון של הקהילה ונספה בשואה. בשנת 1904 נעשו ניסיונות לפרוע ביהודים ורבו התנפלויות של הבריונים המקומיים על יהודים בעיירה גופא ועל הרוכלים בכפרי הסביבה. הקהילה פנתה אל המשטרה בפלונסק וזו פיזרה את הפורעים. אי הביטחון והחרדה שאחזה ביהודי סוחוצ'ין נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1915 נכבשה סוחוצ'ין בידי הצבא הגרמני. לפני שנסוגו מן האיזור שדדו הרוסים את רכושם של היהודים ואף האשימו אותם בשיתוף פעולה עם הגרמנים. גם בעת הכיבוש הגרמני לא ניתנה ליהודים מנוחה. הגרמנים החרימו את רכושם והיהודים סבלו מן המחסור במזון ששרר בעיירה. עם תום המלחמה, לאחר שנכנסו לעיירה יחידות הצבא הפולני, התעללו חייליה ביהודי המקום, גזזו ומרטו זקנים והיכו. לאחר שנפוצו שמועות שמותר לשדוד את היהודים ניסה האספסוף שהורכב מאיכרי הסביבה לפרוע פרעות ביהודים. בפברואר 1919 פרץ ההמון העירה והחל בשוד חנויות ובתים של יהודים ובניפוץ שמשות. ההשתוללות נמשכה שעות רבות ובסופה נהדפו המתפרעים בידי המשטרה. המצב החמיר שוב בעת המלחמה בין פולין לברית המועצות בשנת 1920. הפעם הואשמו היהודים בריגול לטובת הרוסים וכמה אף נאסרו. בעשרים השנים שבין שתי מלחמות העולם לא גדלה האוכלוסייה היהודית בסוחוצ'ין ושיעורה באוכלוסייה הכללית אף ירד. בתקופה זו לא חלו תמורות מהותיות בכלכלתם של היהודים והמבנה המקצועי ומקורות הפרנסה שלהם נשארו כפי שהיו בעבר. ולא זו בלבד, אלא שהמצב הכלכלי אף הורע. בעקבות החרם הגובר על המסחר היהודי ועל השימוש בשירותיהם של בעלי המלאכה היהודיים, ובגלל התחרות מצד הקואופרטיבים הנוצריים שנפתחו אז במטרה למנוע קניית סחורות אצל יהודים, הלכו והצטמצמו מקורות הקיום של הסוחרים, החנוונים ובעלי המלאכה היהודיים. הציבור היהודי בסוחוצ'ין ניסה להתארגן לקראת הקשיים האלה. בשנת 1927 הוקמה קופת גמילות חסדים במטרה להקל מעט על הסוחרים ובעלי המלאכה ולסייע להם באשראי ללא ריבית. הקהילה הושיטה עזרה לדלים ביותר. בתקופה זו הוקמו גם החברות "לינת הצדק" ו"ביקור חולים". כבר בתקופת הכיבוש הגרמני היתה בציבור היהודי פעילות תרבותית ופוליטית ערה: בשנת 1916 הוקם החוג הציוני הראשון. כשנתיים לאחר מכן נוסד סניף של "אגודת ישראל" במקום. בשנות ה- 20 הראשונות החלה לפעול בסוחוצ'ין תנועת ה"מזרחי" והוקם סניף של "פועלי ציון". בסוחוצ'ין ישבו חסידים של אדמו"רים אחדים וביניהם בלטו חסידי גור ואלכסנדר. כמעט כל הילדים היהודיים קיבלו את חינוכם בחדרים פרטיים. רק בודדים נשלחו ללמוד בבית-הספר העממי הממלכתי. בשנות ה- 30 המאוחרות הלכו ורבו גילויי האנטישמיות במקום. הרוכלים לא הורשו להיכנס לכפרים ובימי השוק הוצבו לפני חנויות ודוכנים של יהודים משמרות חרם. בשנת 1935 היו הפגנות נגד היהודים ובמהלכן הוכו ונפצעו כמה יהודים ושמשות נופצו בדירותיהם ובחנויותיהם. בשנת 1937 שוב הותקפו היהודים, דוכניהם נהפכו ובעליהם הוכו.