כ"ד אב ה'תשע"ז

סוסנוביצה SOSNOWICA

קהילה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ולודאווה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ-300

תולדות הקהילה:
כללי

בס', עיירת קיט קטנה בלב יער, היו בשנת 1822 רק 24 בתים. בתקופת מלכות פולין הקונגרסאית היה שמה לגנין ורק בסוף 1918, אחרי שנכללה במדינת פולין העצמאית, הוחזר לה שמה הקודם ס'.
לא ידוע לנו מתי התיישבו במקום היהודים הראשונים.בתחילת המאה ה-20 כיהן במקום רב, ר' ירחמיאל. אחריו מילא את התפקיד ר' אברהם מאיר גיטלר, ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימשו ברבנות ס' ר' מאיר רובין ור' פנחס הרבסט, רבה האחרון של הקהילה.
בשנות ה-30 המאוחרות סבלו גם יהודי ס', כאחיהם במקומות רבים אחרים, מאנטישמיות. בשנת 1937 פרצו במקום מהומות אלימות שבמהלכן נופצו שמשות בבתי יהודים. הפורעים, תושבי ס', צרו על כמה מבתי היהודים ורק לאחר שהמשטרה התערבה הוחזר הסדר על כנו.
בשנת 1918, עוד בטרם נסתיימה מלחמת העולם הראשונה, נוסדה בס' ספרייה יהודית. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה בעיירה פעילות ציונית, וגם "אגודת ישראל" היתה פעילה במקום. בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א (1939) זכתה רשימת "הציונים הכלליים" בכל 40 הקולות של ציוני ס'.
ערב מלחמת העולם השנייה 1939 היו בס' כ-300 יהודים. העיירה נפלה בידי הגרמנים בתחילת אוקטובר 1939, וכבר ביום הראשון לבואם רצחו הכובשים 30 יהודים. הרדיפות ומעשי.האכזריות לא פסקו גם לאחר מכן. אנשי ס"ס חטפו גברים יהודים לעבודת כפייה חסרת תכלית שמטרתה היחידה היתה התעללות והשפלה. רק אותם יהודים שנשלחו לעבוד אצל הפולנים הועסקו בעבודה של ממש. מפעם לפעם נרצחו בעיירה יהודים. פעם רצחו כמה חיילים גרמנים קצב יהודי ואת בני משפחתו, 6 נפשות. פעם אחרת ירה חייל גרמני ביהודי שעבר לתומו ברחוב והרגו.
בסוף נובמבר 1939 חויבו היהודים לענוד טלאי צהוב על בגדיהם, שהוחלף אחר-כך בסרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד כחול; נאסר עליהם ללכת על מדרכות; ונאסר על לא-יהודים למכור ליהודים תוצרת חקלאית ושאר דברי מזון. בתי-העסק שבבעלות יהודים הוחרמו. בתחילת 1940 הטילו הגרמנים על יהודי ס' קונטריבוציה, וכדי להבטיח את התשלום במועד לקחו את הרב ר' פנחס הרבסט לבן ערובה והעבירו אותו לכלא לובלין (ע"ע). לא ידוע לנו מה עלה בגורלו.
בינואר 1941 הובאו לס' 40 יהודים שפונו ממלאווה ובמרס אותה שנה הגיעה קבוצה גדולה של יהודים מלובלין, כולם באפיסת כוחות, רעבים ומוכים. הם שוכנו בבתיהם של יהודי ס'.
בקיץ 1941 הוקם ליד ס' מחנה לשבויי מלחמה רוסים. באחד הימים נמלטו כמה מהם והגרמנים חשדו שיהודי ס' סייעו להם בבריחתם. הם סרקו את כל הסביבה, ומשנואשו למצוא את הבורחים ערכו חיפושים מדוקדקים בבתי היהודים. במהלך החיפושים עצרו הגרמנים 10 יהודים ובשבעה מהם ירו, בטענה שהיו שבויים רוסים מחופשים. בעיירה קמה בהלה. יהודים רצו מבית לבית בניסיון להינצל.
באפריל 1942 באו לס' קציני גסטאפו וס"ס מבחוץ, פרצו לבתי היהודים ולקחו עמם את כל הילדים (למעט תינוקות). הילדים הובאו לכיכר השוק והוחזקו שם תחת משמר. אחר-כך נלקחו למקום לא ידוע, ועקבותיהם נעלמו.
בספטמבר 1942, כשבאזור החלו הגירושים למחנות השמדה, הגיעה ליהודי ס' שמועה שיהודים שעבדו בשביל הצבא הגרמני לא שולחו למחנות והועברו לכמה גטאות קטנים. לפיכך השתדלו רוב היהודים למצוא לעצמם מקום עבודה בשירות הגרמנים, אבל רק מעטים הצליחו בכך ונשלחו למחנה עבודה שיושביו עבדו בשביל הצבא. צעירים יהודים רבים וגם כמה משפחות נמלטו ליערות באזור ס'.
בנובמבר 1942 גורשו יהודי ס' והפליטים שעמם לגטו ולודאווה (ע"ע). בדרך לשם היו נתונים לשמירה קפדנית של ז'נדרמים גרמנים ושוטרים אוקראינים, ובכל זאת הצליחו צעירים אחדים וגם כמה משפחות להימלט אל היער. מגטו ולודאווה שולחו יהודי ס', יחד עם אחרוני היהודים בוולודאווה, לסוביבור ולטרבלינקה. גם בדרכם למחנות ההשמדה קפצו כמה מיהודי ס' מקרונות הרכבת.