ד' תמוז ה'תשע"ז

סוקולי SOKOLY

עיר בפולין
מחוז: ביאליסטוק
נפה: ויסוקיה מאזובייצקיה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-2,207

·  יהודים בשנת 1941: כ-1,558

·  יהודים לאחר השואה: כ-23

תולדות הקהילה:
בעת מלחה"ע ה - I

סוקולי מוזכרת לראשונה בתעודות מן המאה ה- 15, בעת שנבנתה בה הכנסייה הקאתולית. סוקולי היתה אז יישוב כפרי ורק לאחר 1815, במלכות פולין, זכתה במעמד של עיר, אולם מעמדה זה נשלל ממנה בשנת 1870 והוחזר לה רק בשנת 1915,בעת הכיבוש הגרמני. מדי שבוע נערך בסוקולי שוק גדול ומלבדו נערכו בה 12 ירידים שנתיים, שנודעו בגלל סחר הסוסים שהתקיים בהם. לירידים אלה נהגו לבוא סוחרים רבים מערי הסביבה. משערים, שהיהודים הראשונים השתקעו בסוקולי במאה ה- 18. בתעודות מאותם ימים נזכרו כמה יהודים חוכרי משרפת היי"ש, אולם רוב היהודים שהתיישבו כאן עסקו במלאכה ובמסחר זעיר. בימי השלטון הפרוסי, בשנים 1795- 1806, גדל מספר היהודים בסוקולי. מגמה זו נמשכה גם בתקופת מלכות פולין, למרות האיסור על ישיבת יהודים באיזור הגבול, שהיה בתוקף בשנים 1823- 1862. בשנת 1857 כבר היו היהודים בערך 80 אחוזים מכלל אוכלוסי העיר ויחס מספרי זה נשאר בעינו בשינויים קלים עד גמר מלחמת העולם הראשונה. כבעיירות אחרות מסוג זה התפרנסו היהודים בעיקר ממכירת סחורות וממתן שירותי מלאכה בשווקים השבועיים ובירידים החודשיים וכן מרוכלות בכפרי האיזור. רובם היו עניים; רק מעטים היו אמידים. אלה היו סוחרי היערות ובעלי החנויות הגדולות. בבעלותם של היהודים היו בית חרושת קטן לעיבוד עורות ובית חרושת לנייר. שניהם נמצאו בפרברי העיירה. בשנת 1880 בערך נבנה בית כנסת שהיה בנוי מלבנים. עשר שנים אחר כך נבנה גם בית מדרש. באותו זמן קודש גם בית העלמין בסוקולי. בסוקולי היה עוד בית מדרש קטן נוסף שנקרא "בית המדרש של החייטים". רבה הראשון של סוקולי היה ר' משה יחזקאל, מחבר "חידושי מהרמ"י", שכיהן בסוקולי בשנות השבעים של המאה ה- 19. הוא עבר לביאליסטוק ושימש שם ראש ישיבה. אחריו בא ר' שלמה אירווין. במאה ה- 20 שימשו ברבנות בסוקולי ר' מנחם יונה גוטמן, ר' אברהם אפשטיין ור' יוסף רוזנבוים. בשנת 1904 נמסר על קיומו של החוג הציוני הראשון בסוקולי. לאחר שנת 1915, משנתנו שלטונות הכיבוש הגרמניים את אישורן לפעילות ציבורית, הוקמו בסוקולי סניפים של "המזרחי" ושל "פועלי ציון". בשנת 1916 נפתחה כאן ספרייה ציבורית. בשנת 1918 נוסד סניף של "אגודת ישראל". הקהילה החזיקה "תלמוד תורה". סוקולי היתה בעיקרה קהילה של מתנגדים ונמצאו בה רק קבוצות זעירות של חסידים שהיו להם "שטיבלאך" משלהם.

סגור

בין שתי המלחמות

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי סוקולי להתפרנס ממסחר זעיר וממלאכה. היו ביניהם סוחרי תבואה, בדים וברזל, בעלי חנויות לאריגים וסדקית, בעלי מכולת ומסעדה. בידי היהודים היו גם טחנת הקמח ובית חרושת לסודה. בין בעלי המלאכה נמצאו אופים, חייטים, סנדלרים, נפחים, צבעים, בורסקאים, זגגים וכובענים. פרנסתם של רוב היהודים היתה בדוחק. ליד הקהילה פעלה קופת "גמילות חסדים", שנוסדה סמוך לגמר מלחמת העולם הראשונה וזו סייעה לסוחרים ולבעלי המלאכה באשראי ללא ריבית. המצב הכלכלי החמור לא בלם את התפתחות חיי החברה והציבור. במקום פעלו סניפים של הציונים הכלליים, "המזרחי", "פועלי ציון" והרוויזיוניסטים, שייסדו קנים לפעולות ארגוני הנוער שלהם. בסוקולי פעלו גם סניפים של "אגודת ישראל" ושל ה"בונד". בשנת 1923 נוסד בסוקולי בית-ספר לבנות "בית יעקב". הארגונים הציוניים קיימו שיעורי ערב לעברית למבוגרים. בשנת 1928 הוקם ליד בית"ר חוג של חובבי דרמה. במשך שנים אחדות לאחר מלחמת העולם הראשונה עמד בראש מועצת העיירה נציגם של היהודים במועצה, אלתר מקובסקי. בשנות ה- 30 גברו גילויי האנטישמיות בעיר. בעיקר הציק ליהודים החרם על המסחר והמלאכה שלהם, שנפוץ בפולין בתקופה זו. בנובמבר 1931 היו מקרים של התנפלויות על יהודים שנמשכו ימים אחדים. הפגיעות ביהודים חזרו ונשנו בשנת 1936.

סגור

במלחה"ע ה - II

סוקולי נכבשה בידי יחידות הצבא הגרמני ב- 12 בספטמבר 1939. מיד עם כניסתם התנכלו חיילי הצבא הגרמני ליהודים. באותו יום נרצחו 3 יהודים: קלמן אקמאן, אלתר סלוצקי ואלתר נובאק. כ- 30 בתים של יהודים הוצתו בידי הכובשים. ביום הכיפורים ת"ש (24.9.1939) עזבו הגרמנים את העיירה. בהתאם להסכם בין גרמניה לברית המועצות עברה סוקולי לשליטת הסובייטים. בהיותה קרובה לגבול התרכזו בסוקולי הפליטים שהגיעו ממרכז פולין הכבושה בידי הגרמנים. תחת השלטון הסובייטי הסתגלו התושבים היהודים למצב החדש. בעלי המלאכה הקימו קואופרטיבים וכמה מיהודי סוקולי שירתו במשרדי הממשל הסובייטי או שהיו פקידים במפעלים הממשלתיים. באביב 1940 הוטלה חובה לקבל תעודות זיהוי סובייטיות ואז הוכרזו רבים מיהודי סוקולי, רובם סוחרים לשעבר, כ"יסודות בלתי מהימנים" ורכושם הולאם בידי השלטונות. 13 יהודים נאסרו ושולחו לפנים רוסיה. באותו זמן הפסיקו להתקיים חברות הסעד והעזרה היהודיות שתמכו בנזקקים. השלטונות הסובייטיים הקימו בטירה של בעל אחוזות פולני "בית זקנים" ובו אושפזו 25 זקנים נזקקים מתושבי סוקולי ופליטים. ב- 24 ביוני 1941, יומיים לאחר פלישת צבאות גרמניה לברית המועצות, נכבשה סוקולי בידי הגרמנים. תושבי העיירה הפולניים שיתפו פעולה עם הכובשים. לראש העיירה מינו הגרמנים את עורך הדין הפולני האנטישמי מאניקובסקי ובמקום הוקמה משטרת עזר פולנית. חיי היהודים נעשו הפקר. החרמת בתים, ביזת רכוש, התעללות ואונס נשים היו תופעות של יום יום. הפולנים חיסלו את "בית הזקנים" שהקימו השלטונות הסובייטיים וגירשו את הזקנים שהיו במקום. היהודים דאגו למגורשים, הכניסו אותם לבית המדרש ויום יום הביאו דברי מזון. המצב בקהילה החמיר עוד יותר כיולי 1941, כאשר הגיע לסוקולי מושל המקום הגרמני - ה"אמטסקומיסאר" וסל. הוא מינה לראש העיר את הפולקסדויטשה המקומי מארשאליק (יש להדגיש, שאיש זה לא "הצטיין" כשונא יהודים, אבל היה ידוע כרודף בצע). באותו זמן התמנה במקום יודנראט והוקמה משטרה יהודית. ליודנראט התמנו 12 מנכבדי הקהילה ובראשו עמד אלתר גינזבורג. בחלקו של היודנראט נפלו אותם תפקידים שאיפיינו את המוסד הזה בקהילות אחרות וקודם כל לספק אנשים לעבודה במפעלים הגרמניים. כמו-כן היה היודנראט חייב לאסוף את הכספים שדרשו הגרמנים מן היהודים ולהעביר לידיהם את דברי הערך והרכוש. כאשר לא התייצבו האנשים לעבודה הולקו אנשי היודנראט בידי הגרמנים. מלבד תפקידיו אלה דאג היודנראט בס' לעניים שבעניים, ואלה קיבלו ארוחות חינם במטבח הציבורי שהוקם במקום. את בית הכנסת ואת בתי המדרש הפכו הגרמנים למחסנים ולבתי מלאכה ובהם נאלצו יהודים לעבוד. כל בני הקהילה מגיל 2ו ומעלה חויבו לשאת על זרועם טלאי צהוב - מגן דוד צהוב ובמרכזו האות "J". יום יום היו יוצאים כ- 250 פועלים יהודיים לעבודות כפייה. הם עבדו בתחנת הרכבת הסמוכה בלאפי, בסלילת כבישים וביערות. 50 פועלים יהודים עבדו בייז'ובו ואחרים הועסקו בחפירת כבול בבוזשיסק. רבים מבעלי המלאכה עבדו בכפרים תמורת דברי מזון. בסוף 1941 היו בס' כ-1,500 יהודים - בני המקום ופליטים מן העיירות שבסביבה. בקהילה הורגש מחסור במזון. תמורת מזון מסרו היהודים לפולנים את שארית רכושם. ידועה לשמצה בסחיטת רכוש מיהודים היתה הפולניה יאנינה פאלקובסקה, ששיתפה פעולה עם הגרמנים. היו גם מקרים שאחרי שהוציאו מן היהודים את כל רכושם הסגירו אותם הפולנים לגרמנים. כך הוסגר ברל קרושבסקי: לאחר שנגזל ממנו כל רכושו הוצא האיש להורג בתלייה. באוקטובר 1942 הגיעו לס' כמה יהודים שנמלטו מן הטראנספורטים שיצאו למחנות ההשמדה מן העיירות שבסביבה. גם כאן סייעו אנשי היודנראט בס' ודאגו להמציא לנמלטים קורת גג ומזון. באותה עת החלו רבים מבני הנוער לחשוב על התארגנות לבריחה ליערות וניסו לאגור נשק. בראשית הסתיו של 1942 נמלטו ליערות כ-100 מבני הנוער. קהילת ס' חוסלה בחודש נובמבר 1942.ב-2 בנובמבר 1942 ריכזו אנשי הגסטפו והמשטרה הפולנית כ-500 מיהודי המקום בכיכר השוק ליד בית המדרש. רובם היו בעלי מלאכה. הגרמנים הכריזו שהם מובילים את היהודים למקומות עבודה חדשים. כמה מבני הנוער קראו להתנגד לגירוש. שניים מהם, בנימין ראכאלסקי וולוול פיטובסקי, נורו במקום. יהודי ס', וביניהם רבה האחרון של הקהילה, ר' יוסף רוזנבוים, הוסעו לביאליסטוק בעגלות שריכזה המשטרה הפולנית באותו יום ומשם שולחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. את אלה מבני הקהילה שהצליחו להימלט ליערות רצחו אנשי כנופיות אנטישמיות של פולנים. רק מעטים מצאו מקלט אצל איכרים ובתמורה מסרו לידיהם את כל רכושם. לאחר שחרור ס' בידי הצבא האדום בשנת 1944,חזרו לעיירה כ-30 משרידי הקהילה. 7 מן הניצולים נרצחו בידי כנופיות של פולנים אנטישמיים שהסתובבו באותה עת בסביבה. הנותרים עזבו את ס'. רובם עלו לארץ-ישראל או היגרו לארצות שמעבר לים.