ג' סיון ה'תשע"ז

סחודניצה SCHODNICA

עיירה בפולין
מחוז: לבוב
נפה: דרוהוביץ'
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 2,726

·  יהודים בשנת 1941: כ- 689

תולדות הקהילה:
כללי

הכפר סחודניצה קיבל מעמד של עיירה עם גילוי הנפט באדמותיו לקראת סוף המאה ה- 19. פרנסתם של רוב תושבי סחודניצה היתה על עבודה בהפקת הנפט ובעיבודו, מיעוטם המשיכו לעסוק בחקלאות. ראשוני היהודים בסחודניצה - במחצית השנייה של המאה ה- 19; הם היו בין מניחי היסוד לתעשיית הנפט. כמה וכמה בארות נפט היו גם בבעלות יהודית. היהודים עבדו גם כפקידים במפעלי נפט וכעובדי-כפיים, בעיקר כקודחים ומפעילי מכונות-קיטור. בלטו במקום מפעלי משפחת גרטנברג; משה גרטנברג החל בקידוח נפט בסחודניצה ב- 1895. גם משפחת באנקרוט תפסה מקום חשוב בפיתוח תעשיית נפט בסחודניצה. בסוף המאה ה- 19 כבר נמצאו בסחודניצה כ- 50 משפחות יהודיות. נוסף על עיסוקן בתעשיית הנפט התפרנסו אחדות מהן גם ממסחר וממלאכה (ענפי מלאכה הקשורים בתעשיית נפט כגון פחחות, מסגרות). גם העגלונות היתה בידי היהודים, והם שהבטיחו את הקשר עם הערים הסמוכות כמו בוריסלאב ודרוהוביץ. ב- 1897- 1898 פרעו קבוצות אנטישמים פולנים פרעות ביהודים. במהלכן של פרעות אלו נפצעו מספר יהודי סחודניצה. קהילת סחודניצה לא היתה עצמאית ואת ענייניה ניהל ועד קהילת דרוהוביץ. עם זאת התפתחו במקום שירותים קהילתיים: שני בתי-כנסת - "בית-הכנסת הגדול" (שנבנה על-ידי משפחת באנקרוט) ו"הקלויז הקטן", בית-העלמין ומקווה. בתחום החינוך המסורתי פעל במקום ר' אברהם קיטייגרודסקי, שטיפח קבוצות בחורים לומדים בבית-המדרש. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה ובעקבות התקדמות הצבא הרוסי עברו דרך סחודניצה אלפי יהודים, שנמלטו מן האיזור לכיוון הונגריה, והקהילה המקומית הושיטה עזרה לפליטים. ב- 1921 עבדו כ- 45 יהודים כשכירים בתעשיית נפט, ביניהם 25 בעלי מקצועות שונים בתחום זה ו- 20 בלתי-מקצועיים. ב- 1928 נמצאו בסחודניצה 9 משפחות יהודיות שהתפרנסו מחקלאות. בין שתי מלחמות-העולם התקיימו בסחודניצה סניף התאחדות, קיבוץ הכשרה של החלוץ, קן של גורדוניה, סניף של ויצ"ו ושל עזרה. לקונגרס הציוני ב- 1933 הצביעו בעד הציונים הכלליים 9 שוקלים, המזרחי - 1, והליגה למען ארץ-ישראל העובדת - 140; לקונגרס הציוני ב- 1935 הצביעו בעד הציונים הכלליים - 7, המזרחי - 4, הליגה למען ארץ-ישראל העובדת - 183, וציונים ראדיקאלים - 5; לקונגרס הציוני ב- 1939 הצביעו בעד הציונים הכלליים 10 איש והליגה למען ארץ-ישראל העובדת - 169 קולות. ר' משה ב"ר יהושע השל איכנשטיין כיהן כרבה של סחודניצה לפני 1939 והוא נספה בשואה. בשנות ה- 30 גברו התנכלויות מצד האנטישמים הפולנים ביהודים. בסתיו 1936 התנפלו קבוצות צעירים פולניים על יהודים מתפללים בימים הנוראים ופגעו בהם. 5 מבין הפורעים נעצרו, אך כולם זוכו במשפט. ב- 1937 קיבלו רק 2 איטליזים רשיון למכירת בשר כשר. ב- 1939 נבחרו למועצה המקומית 2 יהודים, 7 פולנים ו- 2 אוקראינים. קרוב לאמצע ספטמבר 1939 הגיעו לאיזור העיירה הגרמנים, שהתקדמו במהלך המלחמה מזרחה. בקרב יהודי סחודניצה הורגשה חרדה בעקבות ההתנכלויות של האוקראינים המקומיים בהם. הללו התכוננו לעריכת פוגרום, אך הדבר נמנע על-ידי כניסת יחידות הצבא האדום לקראת סוף אותו חודש. הלאמת בארות-הנפט ומיתקני תעשיית-הנפט על-ידי השלטונות הסובייטיים פגעה קשה גם ביהודים רבים שנמנו על הבעלים בענף זה. המהנדסים, הקודחים והפועלים היהודים האחרים בתחום תעשיית-הנפט המשיכו לעבוד בענף זה ואף מילאו בו תפקידי ניהול חשובים. הסוחרים היהודים חיסלו באופן הדרגתי את חנויותיהם. רוב בעלי-המלאכה התארגנו בקואופרטיבים. עם הענקת אזרחות סובייטית באביב 1940 קיבלו מספר ניכר של משפחות יהודיות משכבות אמידות-לשעבר תעודת-זהות. ובהן סעיף מיוחד שהגביל את תנועתן והכביד על השגת עבודה. קומוניסטים יהודים מקומיים נטלו חלק בניהול מוסדות המועצה המקומית. במשך הזמן נחלש מעמדם בשל תהליך גובר והולך של אוקראיניזציה. בסוף יוני 1941 נמלטה מהמקום עם הצבא הסובייטי הנסוג קבוצה קטנה של צעירים. ב- 1.7.1941 נכנסו הגרמנים לסחודניצה, וכבר בו ביום התחיל פוגרום שנמשך 3 ימים. היהודים חלקם נתפסו בדרך מקרה ברחוב ובבתים, וחלקם נאספו על-ידי האוקראינים והפולנים לפי רשימה מוכנה מראש. מספר יהודים נרצחו באופן אכזרי בסחודניצה עצמה, אך רובם הוצאו ליער הסמוך והומתו שם. קציר-הדמים הגיע עד כדי 200 איש. הגרמנים סייעו באופן פעיל לפורעים המקומיים. באוגוסט 1941 הושמדו קהילות יהודיות בכפרים שבסביבה, ודבר זה הניע כמה וכמה מיהודי סחודניצה לעבור לקהילות גדולות כדרוהוביץ ובוריסלאב, מתוך הנחה ששם יהיו חייהם בטוחים יותר. בסתיו 1941 נמצאו עדיין בסחודניצה 280 יהודים. ואולם הרעב, המחלות והרציחות גרמו לירידה מתמדת במספר שרידי הקהילה. באוגוסט 1942 נחטפו כ- 60 איש והובלו לבוריסלאב, שם צורפו לשילוח להשמדה בבלז'ץ. ב- 22.10.1942 ניתנה הוראה לאחרוני יהודי סחודניצה לעזוב את המקום ולעבור למחנות העבודה בערים הקרובות. סחודניצה הוכרזה "יודנריין