כ"ה אב ה'תשע"ז

סטאניסלאבציק STANISLAWCZYK

עיירה בפולין
מחוז: טארנופול
נפה: ברודי
אזור: גאליציה המזרחית
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ- 1,153

·  יהודים בשנת 1941: כ- 165

תולדות הקהילה:
 

סטאניסלאבצ'יק היתה עיירה פרטית של האצולה בסוף המאה ה- 18 או בתחילת ה- 19. בהיותה סמוכה לעיירה לופאטין ולא רחוקה מן העיר ברודי היו סיכוייה להתפתחות קלושים. בין שתי מלחמות-העולם היתה לכפר, אבל מעמדה היה של ישוב עירוני. עיקר פרנסתם של תושבי המקום הלא-יהודים היה על החקלאות ועל העבודות ביערות שבסביבה (ייצור רעפי-עץ). בעיירה היו מבשלת בירה ומשרפת יי"ש. משנוסדה העיירה התיישבו בה יהודים. מספרם הגיע לשיא בשנות ה- 80 למאה ה- 19, ואולם מכאן ואילך הלך ופחת בשל ההגירה לערים אחרות ולחוץ-לארץ, בחיפוש אחרי מקורות-פרנסה. בין שתי המלחמות נותרו בה רק משפחות מעטות. ראשוני היהודים עסקו בחכירה אצל בעלי האחוזות ובפונדקאות. משגדל היישוב עסקו במסחר זעיר (חוץ מיחידים שעסקו בסחר עצים ורעפים), בעיקר ברוכלות בכפרים ורק מעטים במלאכה (בסך-הכול נמצאו בעיירה בסוף המאה ה- 19 חייט יהודי אחד, שני קצבים, נגר אחד ושני סנדלרים). בהגיע היישוב היהודי לשיאו מבחינת מספר אוכלוסיו, קיימה הקהילה בית-כנסת בנוי-עץ, שהפנים שלו היה בעל ערך אומנותי גדול. ב- 1914 מנעו הלא-יהודים את שריפתו בידי הקוזאקים, בהאמינם שקיומו סגולה גם לרווחתם. בבית-הכנסת הנ"ל התפללו ה"בעלי-בתים" סתם, ואילו החסידים הקימו להם שני בתי-תפילה נוספים. חסידי הוסיאטין-ריז'ין את הקלויז, ואילו חסידי בלז תפסו את מקומם בבית-המדרש. בעיירה רווחה מסורת שר' יהושע קלויזנר-לשצובר, מחכמי הקלויז בברודי, כיהן זמן-מה כרבה (בתחילת המאה ה- 19 בערך). במחצית השנייה של המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20 ישב על כס הרבנות בסטאניסלאבצ'יק אחד מצאצאי ר' יהושע - ר' מרדכי-לייב לשצובר. את כסאו ירש בנו ר' ברוך וממנו קיבל אחרון רבני סטאניסלאבצ'יק, ר' אהרן לשצובר (כיהן בשנות ה- 30). עם פרוץ המלחמה הצליח ר' אהרן להימלט על נפשו והגיע לאורוגוואי, שם כיהן ברבנות במונטווידיאו. באחרית ימיו עלה ר' אהרן לישראל וכיהן כרבה של בני-ברק, בה נפטר. בשנות ה- 30 התקיים זמן-מה בסטאניסלאבצ'יק ארגון ציוני אחוה. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 הצביעו 82 שוקלים (בתוכם כנראה גם שוקלים מכפרי הסביבה), מהם 78 בעד הציונים הכלליים ו- 4 בעד המזרחי. אין בידנו ידיעות על הקורות את יהודי סטאניסלאבצ'יק בתקופת השלטון הסובייטי (1939- 1941). הגרמנים נכנסו לעיירה ב- 25.6.1941. הסובייטים נסוגו בבהילות, והדבר מנע מן היהודים שהיו מוכנים להימלט מזרחה מלעשות כן. כבר למחרת הכיבוש ב- 26.6 פרעו האוכלוסיה האוקראינית פרעות ביהודים; הללו הוכו ורכושם נשדד. בסתיו 1941 צורפו מספר צעירים יהודים מסטאניסלאבצ'יק לקבוצת עובדי-כפייה מיישובי האיזור שנשלחו למחנה-העבודה בפלוחוב. חודשי האביב והקיץ 1942 עברו על יהודי סטאניסלאבצ'יק במאמצים להתגבר על מצוקת הרעב והמחלות. הגברים הועסקו באותה תקופה בעבודת-כפייה, בעיקר בחקלאות, והשוטרים האוקראינים שליוו אותם התעללו בהם. כאשר באוקטובר 1942 נודע שקרבה אקציה, עברו חברי היודנראט בלילה מבית לבית והודיעו לבני הקהילה את העתיד להתרחש ויעצו להם להסתתר. ואמנם יהודים רבים עזבו באותו לילה את העיירה וברחו לכפר נפקובה, שם היו מוכנים מספר ניכר של איכרים להעניק מקלט ליהודים הנמלטים. קבוצות אחרות של יהודי סטאניסלאבצ'יק הסתתרו ביערות הסמוכים. הגרמנים והשוטרים האוקראינים פשטו על העיירה אספו את היהודים שלא נמלטו וצירפו אותם אל יהודי הסביבה, ובעיקר אל יהודי לופאטין, שהועברו לקאמיונקה סטרומילובה ומשם להשמדה בבלז'ץ. הגרמנים והאוקראינים המשיכו במצוד אחר המסתתרים, ואכן רובם נתפסו ונרצחו. היהודים האחרונים שנשארו עדיין בסטאניסלאבצ'יק נצטוו לעבור לגיטו בברודי עד 30.12.1942 וכך היה המקום ל"יודנריין"