כ"ח תשרי ה'תשע"ח

סטארוגארד STAROGARD

עיר בפולין
מחוז: פומרניה
נפה: סטרוגרד
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-14,500

·  יהודים בשנת 1941: כ-40

תולדות הקהילה:
 

ס' נזכרת לראשונה בתעודות משנת 1198, כשנסיך פומרניה פשמיסלב מסר את היישוב והמבצר המקומי למסדר היוהניטים (אבירי יוחנן הקדוש). בשנת 1348 קיבלה ס' מעמד של עיר וב-1360 נמכרה למסדר "אבירי הצלב". בשנת 1466, בעקבות חוזה השלום של טורון, עברה ס' לממלכת פולין. במאות ה-15 וה-16 התפתחה ס' מבחינה כלכלית ודמוגרפית והיתה למרכז המלאכה של כל האזור. בייחוד יצאו לה מוניטין בענפי ייצור האריגים ועיבוד העורות. בתקופה זו התקיימו בה כינוסי ה"סיימיקים" (השליטים המקומיים מבני האצולה) של פומרניה.
ס' נכבשה בידי השוודים פעמיים - באמצע המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18, וניזוקה קשה. נהרסו בתי מגורים, מחסני סחורות, בתי-מלאכה ומבני ציבור. בשנת 1772, בעקבות חלוקתה הראשונה של פולין, סופחה ס' לפרוסיה. הפרוסים פעלו לשיקום העיר ולפיתוחה וסללו דרכי תחבורה חדשות, ובראשית המאה ה-19 גדלה מאוד חשיבותה של העיר. בשנת 1839 הוקם בס' בית- חרושת גדול לעיבוד טבק, וכעבור שנים מעטות נוסד בית-חרושת נוסף, למשקאות חריפים. תהליך התיעוש בעיר גבר עם חיבורה לרשת מסילות הברזל, שהורחבה בשנת 1873. בס' נוספו אז כמה וכמה מפעלים חדשים - בתי-חרושת לסיגריות, לנעליים ולכימיקלים, מנסרה, טחנת קמח, מבשלת בירה גדולה ומתקן להפקת גז. גם אוכלוסייתה גדלה מאוד, מ-3,100 נפש ב-1826 ל-9,682 ב-1900, ושטחה הורחב. בסוף המאה ה-19 או בראשית המאה ה-20 הותקנה בעיר מערכת ביוב ומים מודרנית.
בתקופה זו לערך התארגנו תושבי ס' הפולנים למרוד בשלטון הפרוסי, אך המרידה דוכאה. בתום מלחמת העולם הראשונה הוחזרה ס' למדינת פולין העצמאית. גם תחת שלטון פולין נמשך תהליך הפיתוח; נוסדו בתי- חרושת חדשים - לסוללות חשמל, למשקאות חריפים, לסיגריות ועוד - והוקמו שכונות חדשות.
בספטמבר 1939 נכבשה ס' בידי הגרמנים. בסתיו 1939 ערכו אנשי ס"ס טבח שיטתי בתושבי העיר; מדי יום ביומו היו הוצאות להורג. מספר הנרצחים הגיע ל-290 נפש, 250 פולנים ו-40 יהודים. בתקופת הכיבוש הגרמני פעלה בס' מחתרת פולנית אנטי-נאצית.
אין לנו מידע על ראשיתה של ההתיישבות היהודית בס'. התעודות הראשונות שמוזכרים בהן סוחרים יהודים בס' הן מן המאה ה-17, אבל ייתכן שכבר במחצית השנייה של המאה ה-15 היו שם יהודים, שכן העיר שוכנת על דרך מסחר חשובה שהוליכה מטצ'ב לגדנסק ושימשה מעבר לסוחרים יהודים שסחרו עם גדנסק.
בתחילה התיישבו היהודים באחוזות אצילים ובכפרים סמוכים לס' - למשל באחוזת פרדה ובהרמנובו, בכפר קוליניץ (שם אף היו ליהודים בית-תפילה ובית-קברות) ובכפר קלונובקה. על-פי מפקד שערכו הפרוסים ב-1772 ישבו אז בכל נפת ס' 1,772 יהודים. ואולם בס' עצמה התיישבו יהודים רק אחרי הסיפוח לפרוסיה.
יהודי ס' בנו לעצמם בית-תפילה ברובע מגוריהם, אבל ב-1792 פרצה דלקה גדולה ובית-התפילה עלה באש. ב-1815 רכש הסוחר אברהם פטר קאופמן למען הקהילה בית מרווח, ששימש אותה עד 1842 הן כבית- כנסת והן כמשכן למשרדיה. הוא היה אביה-מייסדה של משפחה יהודית עשירה ורבת-השפעה בפומרניה. בשנת 1851 ייסדה משפחת קאופמן בית-חרושת גדול לנעליים שסיפק תעסוקה לעשרות פועלים יהודים ולא- יהודים. כמה מבני המשפחה מילאו תפקידי ציבור בקהילה ובמוסדות העיר. גם משפחת הסוחרים גולדפרב תרמה תרומה חשובה לפיתוחה של ס'. בשנת 1839 ייסדו בני המשפחה בית-חרושת גדול לטבק, שגם בו הועסקו עשרות עובדים, ומלבד זה היו שותפים במבשלת הבירה המקומית, מן המפעלים הגדולים בעיר. גם בני משפחת גולדפרב יזמו מפעלים פילנטרופיים, ובין השאר בנו לפועליהם בתי מגורים וייסדו בעיר שלושה בתי-זקנים. אחד מבני המשפחה שימש במשך שנים סגן ראש העיר וחבר הנהלת איגוד הקהילות היהודיות במערב פרוסיה. בנים אחרים היו חברים בוועד הקהילה.
רוב יהודי ס' היו סוחרים וחנוונים. במחצית השנייה של המאה ה-19 הקימו אחדים מהם מפעלי ייצור - מנסרות, מחלבות ובתי-חרושת למיניהם - וחלקם המירו את חנויותיהם הישנות בבתי-מסחר גדולים. רוב בתי היהודים נבנו סביב כיכר גדולה בדרום-מזרח העיר, וב-1849 נבנה באותה הכיכר גם בית-כנסת חדש ומרווח ולידו דירה לרב הקהילה, מקווה טהרה ובית-ספר יסודי, שזכה להכרת משרד החינוך הפרוסי ולמימון ממשלתי. רוב בוגרי בית-הספר של הקהילה המשיכו בלימודיהם בגימנסיה המקומית. בית-העלמין היהודי שכן מחוץ לעיר; במשך זמן מה נקברו בו גם הנפטרים של קהילת חויניצה (ע"ע).
מבין רבני הקהילה ידועים לנו בשמותיהם הרב רוזנטל והרב ד"ר בראון, שכיהנו בס' בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.
קהילת ס' הגיעה לשיא גודלה ב-1885, עת מנתה 529 נפשות. מאז ואילך הלכה והתמעטה. ואולם שלא כאחיהם בשאר קהילות פומרניה, שהיגרו לערים גדולות בגרמניה או לארצות שמעבר לים, העדיפו רבים מיהודי ס' להעתיק את מגוריהם לאחוזות כפריות בסביבה או לכפרי המוצא של אבותיהם. בשנת 1871 עברו 39 יהודים מס' לכפר סקורצ'ה ו-16 יהודים עברו לכפר אוסיקה; ב-1895 עברו 15 יהודים ללוביחוב;ב-1910 עברו 22 יהודים לזגלמביה; ובשנת 1921, כשס' הוחזרה לפולין, עזבוה 126 יהודים ועברו לקוצבורובו (ע"ע) הסמוכה. באותה שנה החלה גם יציאה גדולה של יהודים מס' לערים גדולות בגרמניה. עוד במאה ה-19 ביקשו אחדים מיהודי ס' לרכוש קרקעות בסביבת ס', אבל רק אחד מהם, בנקאי על-פי עיסוקו, הצליח לרכוש אחוזה באזור הזה. ב-1882 הוא ייסד באחוזתו בית-ספר יסודי ושכר מורה פרוטסטנטי ללמד בו. בשנת הלימודים הראשונה למדו בו 55 תלמידים מכל הסביבה, רובם יהודים ופרוטסטנטים ומיעוטם קתולים.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נמשכה יציאת היהודים מס' והקהילה התקשתה להמשיך ולקיים את מוסדותיה. רב כבר לא היה אז במקום אלא רק מורה דת, ששימש גם חזן ושוחט. ימים מעטים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עדיין היגרו כמה משפחות יהודיות מס' לחוץ-לארץ, ומיד עם כניסת הגרמנים לעיר ברחו יהודים אחדים לדרום-מזרחה של פולין.
יהודי סי האחרונים, 40 במספר, נרצחו כולם בידי אנשי ס"ס יחד עם קבוצות של פולנים (ע' לעיל). ההוצאות להורג התקיימו ליד בית העירייה, ליד בית-הכנסת, בבית- העלמין היהודי וביער שפנגלנסקי. בין הנרצחים היו גם יאן פטר קאופמן, הנצר האחרון של משפחתו, אשתו מגדה ועורך-הדין ל' הלפרן, לשעבר סגן נשיא בית-המשפט המחוזי. יהודי האחוזות והכפרים הסמוכים לס' נרצחו ביער זיונצ'ק ליד הכפר סקורצ'ה. את בית-הכנסת מסרו הגרמנים לתעשיין תרופות גרמני, קורט בוסקומפ, ובזכות זה נשמר הבניין בשלמותו עד היום.