ד' תמוז ה'תשע"ז

סטופניצה STOPNICA

קהילה בפולין
מחוז: קיילצה
נפה: סטופניצה
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים לאחר השואה: אין

תולדות הקהילה:
 

ס' נוסדה במאה ה-12. בראשיתה היתה כפר פרטי ובסוף אותה המאה עברה לידי המלוכה. בשנת 1362 העניק המלך קז'ימייז' הגדול לס' זכויות עיר, ומעמדה החדש סייע להתפתחותה. זמן קצר אחר-כך מנתה ס' 870 תושבים. על-פי פריווילגיות מן המאות ה-14 וה-15 היו תושבי ס' ושאים לקיים 3 ימי שוק בשבוע ויריד שנתי אחד. בשנת 1579 היו בעיירה 64 בעלי מלאכה למקצועותיהם ושני סוחרים. בעת מלחמות השוודים חרבה ס' ורק בתחילת המאה ה-18 הוחל בשיקומה, אבל גם אז לא חזרה למעמדה הקודם. בשנת 1869 נשללו מס' זכויות העיר שלה.
יהודים תושבי ס' נזכרים לראשונה באמצע המאה ה-17. בשנת 1663, שנים מעטות אחרי מלחמות השוודים, קיבלו יהודי ס' פריווילגיה קיבוצית שכללה היתר לבנות בית-כנסת ולקדש בית-עלמין והעניקה להם פטור חלקי מן המסים לאוצר המלך. הפריווילגיה הזאת משכה למקום יהודים נוספים, ועם הזמן מילאו היהודים תפקיד מרכזי בענפי המסחר והמלאכה. הפריווילגיה מ-1663 אושרה שוב בשנת 1752, אך בתמורה חויבו היהודים לחתום על הסכם עם הסוחרים הנוצרים בעיירה. הסכם כזה נחתם בשנת 1773 ועל-פיו הוקצו ליהודים תחומי עיסוק משלהם וגם זכותם להתגורר בס' הוגבלה לרבעים מסוימים.
על חשיבותה של הקהילה היהודית המקומית במאה ה-18 מלמדת העובדה שב-1754 התוועדו בס' נציגי גליל סנדומייז,-קרקוב של "ועד דד' ארצות". מבין רבני הקהילה במאות ה-17-18 ידועים לנו בשמותיהם ר' אריה לייב, מחבר "שאגת אריה" ו"קול שחל" (כיהן בס' בשנים 1679-1682 וממנה עבר לזמושץ', ע"ע); ר' אריה לייב הכהן (נפטר ב-1721 בז'שוב); ר' יצחק הכהן רפפורט (בשנת 1767 לערך, עבר אחר-כך לפינצ'וב, ע"ע), ואחיו המפורסם ממנו, ר' יצחק אברהם הכהן רפפורט (נפטר ב-1809).
במאה ה-19, משנתרבו החסידים בס', נבחר לכהונת רב הקהילה ר' מרדכי הלוי פרדס, אחיו של ר' מאיר מאפטא (אופאטוב, ע"ע), תלמיד של ר' אלימלך מליז'נסק ו"החוזה מלובלין". באחרית ימיו עבר לסטשוב (ע"ע);ב-1877 כיהן בעיירה ר' מנחם מנדל, מחבר "נפש חיה"; ב-1906 כיהן בס' ר' חיים יצחק הכהן; ב-1920 שימש רב הקהילה ר' שמואל הכהן, מחותמי הכרוז שקרא להצטרף ל"אגודת ישראל"; בשנים 1924-1937 כיהן בקהילה ר' שאול הכהן שוורץ.
היישוב היהודי בס' גדל במרוצת המאה ה-19, ובראשית המאה ה-20 הגיע חלקם של היהודים באוכלוסייה המקומית ל-70% לערך. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה ס' בידי הגרמנים, אך בשנת 1915 שב הצבא הרוסי למשך זמן קצר לשלוט בה. החיילים הרוסים האשימו את יהודי ס' בשיתוף פעולה עם האויב, התנכלו להם, בזזו את רכושם והגלו רבים מהם לתחומי רוסיה.
גם בשנת 1919, זמן קצר לאחר שהמלחמה הסתיימה, הותקפו יהודי ס' בידי אנטישמים פולנים. הנציגים היהודים בסיים הפולני דיווחו לראש הממשלה על מהומות אלימות בס' שבמהלכן נבזז רכוש, יהודים הוכו ומקצתם נפצעו.
אחרי שהשלטון בפולין התייצב ניסו יהודי ס' לשקם את עסקיהם. בסיוע הג'וינט האמריקני נוסדו בעיירה "בנק למסחר" ו"בנק עממי", שסייעו בהלוואות לחברים שביקשו לחדש את עסקיהם. בתחילת 1928 נוסד גם סניף "בנק הנדלובי" של "אגודת ישראל".
בשנות ה-20 וה-30 הצטרפו רבים מבני הקהילה, ובפרט הצעירים, למפלגות ולתנועות ציוניות. המפלגה הציונית הראשונה והחשובה בס' היתה "המזרחי". בשנות ה-30 קבע הוועד המחוזי של "המזרחי" את מושבו בס'. בעיירה היה גם סניף של "הציונים הכלליים". מבין המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות בלטה "פועלי ציון שמאל". חבריה ייסדו את איגודי העובדים היהודיים בס'. ב-1931 נוסד בס' סניף "החלוץ", שמנה עם היווסדו 60 חברים. ב-1935 יצאו 20 מחברי התנועה להכשרה חקלאית בכפר סמוך. אחד מהם נהרג בתאוגת עבודה. בעיירה פעלו גם תנועות הנוער "צעירי המזרחי" ו"הנוער הציוני". חברי התנועות הציוניות עסקו גם בפעילות תרבותית וחינוכית ובין השאר ייסדו ספרייה, פתחו מועדון וקיימו קורסים לעברית. מפעם לפעם ביקרו בס' מנהיגים ציונים מארץ-ישראל ומפולין. ערב בחירות 1930 לסיים הפולני ביקר בעיירה יצחק גרינבוים וזכה לקבלת פנים נלהבת. לקראת הבחירות התכנסה בס' ועידה אזורית של נציגי קהילות האזור. באותה שנה ביקר בעיירה גם הרב משה יעקובסון מתל-אביב, שהרצה על עבודתה של הקרן הקיימת לישראל.
בבחירות לקונגרס הציוני הכ"א (ב-1939) קיבלה "המזרחי" 133 קולות, רשימת "על המשמר" קיבלה 44 קולות, "פועלי ציון שמאל" -31 קולות, "הציונים הכלליים" - 18 קולות, גוש "ארץ-ישראל העובדת" - 15 קולות.
לצד המפלגות הציוניות פעלו בס' גם ה"בונד" ו"אגודת ישראל" עם תנועת הנוער שלה "צעירי אגודת ישראל". בינואר 1932 נפתח בעיירה בית-ספר אורתודוקסי של רשת "בית יעקב", שלמדו בו כ-150 תלמידות והוא נתמך בכספי "בנק הנדלובי". הבנים למדו מקצתם בחדר המסורתי. רבים מילדי הקהילה, בנים ובנות, למדו בתקופה זו בבית-הספר הכללי המקומי.
במשך שנים רבות שלטו האורתודוקסים בהנהגת הקהילה ובמוסדותיה. בשנת 1931 השתתפו הציונים לראשונה בבחירות להנהגת הקהילה. רשימה משותפת של "הציונים הכלליים" ו"המזרחי" זכתה אז ב-209 קולות וב-3 מושבים בוועד הקהילה; "אגודת ישראל" השיגה בבחירות אלה 212 קולות ו-4 מושבים בוועד, ורשימה חסידית עצמאית קיבלה 62 קולות (מנדט אחד). עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ניצלו תושבים מקומיים את המהומה שקמה בהיעדר שלטון ובזזו חנויות ודירות של יהודים. הגרמנים כבשו את ס' ב-8 בספטמבר 1939, ומיד עם כניסתם לעיר העלו באש את רובע המגורים היהודי ורצחו 4 יהודים. מאז היו יהודי ס' נתונים למעשי התעללות ולגזרות רשמיות כאחד. בתחילת 1940 פרסם מושל העיירה הגרמני, נידרמן, צו בדבר חובתם של היהודים לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד. באותו הזמן הוקם בס' יודנראט. המשימה הראשונה שהוטלה עליו היתה לאסוף מן היהודים 50 אלף זלוטי קונטריבוציה לגרמנים. באפריל 1940, ערב פסח, הוציאו גרמנים מן הבתים 13 יהודים בעת שהיו מסובים לשולחן הסדר, התעללו בהם ברחובות ולבסוף ירו בהם למוות. בקיץ 1940 גייס היודנראט בעבור הגרמנים עובדי כפייה, שהועסקו בחקלאות ובחפירת תעלות ניקוז והשקיה בכפרים סמוכים, בשכר שבועי של 4 זלוטי.
בתחילת 1941 הוקם בס' גטו. אף שלא היה מגודר לא הורשו יושביו לצאת משטחו אלא לעבודתם. היודנראט הקים בגטו בתי-מלאכה, רובם בענף הטקסטיל, שעבדו בהם כ-200 בעלי מקצוע. בשנה ההיא הובאו לס' מאות פליטים יהודים מלודז', מקרקוב, מרדים (ע"ע) ומפלוצק, ובמאי 1941 הגיע מספר היהודים בגטו ל-4,600 נפשות. לנוכח הצפיפות הקשה והרעב פשטה בקרב היהודים מגפת טיפוס. בסיוע ארגון יס"ס (עזרה עצמית יהודית) בקרקוב פתח היודנראט מטבח ציבורי ומרפאה. בפברואר 1942 ישבו בגטו ס' 4,700 יהודים ובאפריל 1942 עלה מספרם ל-5,300. התמותה בקרב הפליטים היתה גבוהה; עד יוני 1942 נפטרו מרעב וממחלות כ-400 איש.
ב-5 בספטמבר 1942 הקיפו את הגטו אנשי ס"ס, שוטרים פולנים ויחידת עזר אוקראינית, ולמחרת, ב-6 בספטמבר, נצטוו היהודים להתייצב בכיכר גרולה במבואות ס'. גרמנים ואוקראינים סרקו את הבתים בחיפוש אחר מסתתרים. נתפסו כ-400 יהודים, רובם קשישים ומוגבלים שהתקשו לצאת מבתיהם, והוצאו להורג במקום. במקום האיסוף נערכה סלקציה וכ-1,500 צעירים כשירים לעבודה הופרדו ושולחו במשאיות של חברת הנשק "הסאג" למחנה העבודה בסקרז'יסקי-קמיינה (ע"ע). הנותרים כ-3,000 גברים, נשים וטף, הוצעדו ברגל לשצ'וצ'ין הסמוכה ומשם שולחו ברכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה. עוד כ-70 יהודים נשארו בס' והועסקו בידי הגרמנים בקבורת הנרצחים ובאיסוף ומיון הרכוש שהותירו אחריהם המגורשים. כעבור שבעה שבועות הועברו העובדים האלה לגטו משנה שהוקם בסנדומייז' (ע"ע), ויחד עם אחרוני היהודים במחוז שולחו משם למחנות עבודה שונים.
רק יחידים מיהודי ס' שרדו וזכו לראות בשחרור. כיום אין בס' יהודים.