כ"ט אב ה'תשע"ז

סטוצ'ק STOCZEK

קהילה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: ונגרוב
אזור: מחוזות לובלין קיילצה

תולדות הקהילה:
 

ס' נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1547 כעיירה כנסייתית שהיתה סגורה בפני יהודים. רק בימי הירידים השנתיים יכלו יהודים לבקר בה, ברישיון מיוחד. ב-1856 כבר ישבו במקום 228 יהודים, ולאחר שהצאר הרוסי ביטל את ההגבלות על ישיבת יהודים בכל מלכות פולין הקונגרסאית (ב-1862) גדל מספרם. רוב המתיישבים היהודים באו מכפרים ועיירות באזור. לפרנסתם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה.
במחצית השנייה של המאה ה-19 היתה במקום קהילה מאורגנת ולה בית-מדרש ובית-עלמין. גידולה של הקהילה נמשך גם במאה ה-20, עם בואם לס' של חסידים רבים. בראשית המאה ה-20 כבר היו במקום כמה "שטיבלעך" של חסידי אלכסנדר, רדזימין וסקרנייביץ.
מבין רבני ס' ידועים לנו בשמותיהם ר' יעקב יהודה הכהן, מחבר "ושב הכהן" (ורשה 1879); ר' שלמה יהודה לייב אלברשטיין (מ-1881 עד 1930 לערך); וחתנו, ר' שמואל לייב קנטור, שכיהן בקהילה מ-1930 עד לחורבנה (נספה בשואה).
גם בתום מלחמת העולם הראשונה שמרו יהודי ס' על מקורות פרנסתם המסורתיים, מסחר זעיר ומלאכה. כדי לשקם את עסקיהם בתקופה זו של שפל כלכלי פיתחו היהודים מערכת עזרה הדדית משלהם - איגוד בעלי המלאכה היהודים, שתי קופות מלווה קואופרטיביות, סניף "הבנק העממי" (נוסד ב-1927 עם הון יסוד של 2,000 זלוטי ו-100 חברים) ו"בנק הסוחרים" (נוסד ב-1931). בעזרת המוסדות האלה ניצלו בעלי עסקים קטנים רבים מפשיטת רגל ומחיסול עסקיהם, במיוחד בשנות המשבר הכלכלי 1928-1936. גם חברות סעד ועזרה מסורתיות כדוגמת "לינת צדק" ו"ביקור חולים" המשיכו בפעילותן.לקהילה השתייכו גם יהודי הכפרים הסמוכים, ושניים מחמשת חברי ועד הקהילה נבחרו מביניהם.
ס' נשארה גם בשנים אלה עיר דתית וחסידית באופיה, אבל הצעירים נתפסו בהדרגה לציונות. בשנות ה-20 היה בעיירה סניף פעיל של "פועלי ציון שמאל", ב-1930 נוסדו סניפי "המזרחי", "החלוץ" ותנועות הנוער "השומר הצעיר" (ב-1929) ובית"ר. עם השמאל הלא-ציוני נמנו ה"בונד", שהיה לו סניף מקומי, ופעילים של המפלגה הקומוניסטית, שבתקופה זו הוצאה אל מחוץ לחוק. גם סניף של "אגודת ישראל" היה בס'.
בעיירה היו 5 חדרים ובית-הספר לבנות של רשת "בית יעקב", מיסודה של "אגודת ישראל" ; רבים מילדי הקהילה כבר למדו אז בבית-הספר היסודי הפולני. הם היו פטורים מלימודים בשבתות ובחגי ישראל.
האנטישמיות הגוברת בפולין של שנות ה-30 המאוחרות נתנה אותותיה גם בס', ובמקום התנהלה תעמולה ערה לחרם כלכלי אנטי-יהודי. בראש הפעילים עמד כומר מקומי, לוויצקי שמו. ב-23 באוגוסט 1937, בזמן השוק השבועי, תקפו איכרים מכפרי הסביבה יהודים, הפכו והשחיתו את דוכניהם. פיזרו ובזזו סחורה והותירו אחריהם 42 פצועים.
ס' נכבשה בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939. מיד עם בואם הציתו החיילים הגרמנים בתים של יהודים, גזלו רכוש וחטפו יהודים מן הרחובות ומן הבתים לעבודת כפייה. כ-200 צעירים יהודים נשלחו למחנה העבודה חיז'יני. בסוף 1939 מינו הגרמנים יודנראט, ובה בעת פרסמו כמה גזרות חדשות: היהודים חויבו לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד, ונצטוו להעתיק את מגוריהם לגטו, משפחות אחדות בכל דירה. הצפיפות והרעב נתנו את אותותיהם ועד מהרה פרצו בגטו מחלות זיהומיות שהפילו חללים רבים.
ב-22 בספטמבר 1942 נערכה בס' האקציה הגדולה. אנשי ס"ס מבחוץ ועמם שוטרים פולנים כיתרו את העיירה, הוציאו את היהודים מבתיהם וריכזו אותם בכיכר השוק. משנאספו כולם הצעידו את היהודים ברגל לפריסוב (ע"ע) הסמוכה. כמאה קשישים, חולים וחלשים שלא עמדו בקצב ההליכה נורו למוות בדרך. מתחנת הרכבת של פריסוב הובלו יהודי ס' בקרונות בקר למחנה ההשמדה טרבלינקה. כמה צעירים נמלטו מן הרכבת אבל רובם נתפסו בידי איכרים והוסגרו לגרמנים. רק יחידים ניצלו וזכו לראות בשחרור