ב' אלול ה'תשע"ז

סטנז'יצה STEZYCA

קהילה בפולין
מחוז: לובלין
נפה: גרבולין
אזור: מחוזות לובלין קיילצה
אוכלוסיה:

·  יהודים בשנת 1941: כ-30 משפחות

תולדות הקהילה:
 

בראשיתה היתה ס' כפר בבעלות בני אצולה. בשנה 1581 העניק המלך סטפן באטורי לתושביה זכויות עיר, הפריווילגיה אושרה שוב ב-1713 בידי המלך אוגוסט השני וב-1744 אישר אותה המלך אוגוסט השלישי. לקראת סוף המאה ה-19 התפתחה במקום תעשייה זעירה של בדים ואריגים.
בתעודות מן השנים 1504-1507 חכרו שני יהודים מקרקוב, האחים משה ויעקב פישלוביץ, את המכס בס'. בעת ההיא נאסר על יהודים להתיישב בס', לרכוש בה נכסי מקרקעין ולעסוק במסחר, למעט ביום השוק השבועי וביריד השנתי, אבל נראה שיהודים יחידים שהו בעיירה למרות האיסור. בתעודות משנת 1760 מסופר על מחלוקת קשה בין היהודים לעירוום על זכותם של היהודים לגור בעיירה ולסחור בה. יהודייה אחת נפצעה במהלך קטטה.
הסכסוך הובא בפני המושל, שפסק כי האיסור בעינו עומד ויחד עם זאת גזר עונש מלקות על אותם תושבים שהיכו יהודים. רק לאחר חלוקת פולין השלישית (בשנת 1795) בוטל האיסור על ישיבת יהודים בס'.
רוב יהודי ס' התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. היו ביניהם סוחרי תבואה אחדים, חנוונים, סמרטוטרים ורוכלים, וגם חייטים, סנדלרים ובעלי מקצוע אחרים. בימי מלחמת העולם הראשונה שותקו חיי הכלכלה והיהודים סבלו מחסור. מצבם הכלכלי היה קשה גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בראש ובראשונה בשל השפל הכלכלי שפקד את פולין בשנות ה-20 והחרם הכלכלי שהאנטישמים הטילו על היהודים בשנות ה-30.
יהודי ס' המעטים לא ייסדו קהילה עצמאית. במקום היו בית-מדרש ושוחט, אך המתים הובאו לקבורה בגרבולין (ע"ע) ויהודי ס' השתייכו לקהילה היהודית שם.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם התארגנו בס' קבוצות קטנות של "הציונים הכלליים" ושל "אגודת ישראל".
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בס' כ-30 משפחות יהודיות. בתחילת ספטמבר 1939 עברו כמה מן היהודים לדמבלין-אירנה (ע"ע) בתקווה שיוכלו לשפר שם את מצבם הכלכלי.
בחודשים הראשונים לכיבוש הגרמני לא סבלו היהודים רדיפות ויכלו להמשיך ולהתגורר בבתיהם ולעבוד למחייתם נמקודם. בשלהי 1939 הוקם בס' יודנראט בן שלושה חברים ובראשו מנהיג ציבור מקומי, אפשטיין שמו. היודנראט של ס' היה כפוף ליודנראט בדמבלין ותפקידו העיקרי היה גיוס עובדי כפייה בעבור הגרמנים. העובדים היהודים בס', כ-60 במספר, חולקו לשתי קבוצות עבודה - כשני שלישים מהם עבדו בבית-חולים צבאי גרמני שהוקם בסביבה ובעבודות אחרות בשירות הצבא הגרמני, והנותרים הועסקו בתיקון כבישים ובסלילת דרכים. הממונה עליהם, מהנדס פולני מדמבלין ושמו ברושץ, נהג בעובדים היהודים בהגינות, וגם העובדים בבית-החולים ובשירותים למיניהם לא סבלו מירי הממונים 'עליהם, אף שהעבודה היתה קשה. העובדים היהודים קיבלו שכר יומי של 4 זלוטי. רוב יהודי המקום השתכרו למחייתם, היציאה מס' - כדי לקנות מזון מן האיכרים או לצרכים אחרים - לא נאסרה עליהם והם לא סבלו רעב. בעת הצורך זכו גם יהודים לטיפול רפואי מידי רופא פולני מפוזנן שבא לגור בס'. בתחילת 1940 חויבו היהודים לענוד סרט זרוע לבן שעליו מגן-דוד.
עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, בקיץ 1941, הורע מצבם של היהודים ושרר מחסור במזון. גברים כשירים לעבודה הועברו למחנה עבודה בדמבלין.
באביב 1942 פשטו בס' שמועות על גירוש יהודי מחוז לובלין למחנות השמדה. ב-6 במאי 1942 באו לעיירה אנשי ס"ס מדמבלין, והיהודים נצטוו לארוז מטען לא גדול ולהתייצב במקום האיסוף שנקבע. עם פרסום הפקודה הזאת נמלטו 15 יהודים ליער; שניים מהם נתפסו ונורו למוות בידי הגרמנים. היהודים שנותרו בס' הועברו לדמבלין ומשם שולחו יחד עם יהודי המקום למחנה ההשמדה סוביבור.
שבועות מעטים אחר-כך הובאו לס' 40 יהודים ממחנה העבודה בדמבלין, מקצתם תושבי ס' לשעבר, ועמם גם שלושת חברי היודנראט ובני משפחותיהם, שהוחזרו מן הטרנספורט בדמבלין. הממונה עליהם, פולני מפוזנן ושמו קובלסקי, העביר אותם למחנה עבודה חדש שהוקם בס'. העוברים הועסקו בעבודות בנייה ובתיקוני דרכים, ושוכנו עם בני משפחותיהם, יחד כ-60 איש, בבית אחד בעיירה. ב-27 באוקטובר 1942 נודע לקובלסקי על כוונת השלטונות בדמבלין לחסל את מחנה העבודה הקטן בס'.קובלסקי הזהיר את אנשי היודנראט והודות לו הצליחו כ-20 יהודים, בהם גם חבר היודנראט קטוביץ ובני משפחתו, לברוח אל היער. הנותרים בס', כ-40 במספר, הועברו ב-29 באוקטובר 1942 למחנה עבודה בדמבלין (על אחריתם של עובדי המחנות ביישוב זה ראה בערך דמבלין-אירנה).
באפריל 1943 הוקם בס' מחנה עבודה חדש. העובדים, כ-200 יהודים ממחנות עבודה שונים באזור לובלין, שוכנו בשני בתים בעיירה והועסקו בסלילת כביש לפבלוביצה. מחנה זה התקיים כחודשיים וביוני 1943 חוסל. לא ידוע לנו מה עלה בגורלם של העובדים.