כ"ו אב ה'תשע"ז

סלוז'בו SLUZEWO

עיר בפולין
מחוז: וארשה
נפה: ניישאווה
אזור: וארשה והגליל
אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-1,436

·  יהודים בשנת 1941: כ-252

תולדות הקהילה:
 

הידיעות הראשונות על סלוז'בו הן מן המאה ה- 13. הכפר סלוז'בו היה אז בבעלותו של הנסיך קונראד לנצ'יצקי. סלוז'בו עמדה על אם הדרך מווארשה לטורון ושימשה תחנת ביניים מסחרית. במאה ה- 15 הוענק לסלוז'בו מעמד של עיר. בעת חלוקתה השנייה של פולין, בשנת 1793, היתה העיירה תחת שלטון פרוסיה ומשנת 1815 עד מלחמת העולם הראשונה היתה בתחום מלכות פולין הקונגרסאית. בעת מלחמת העולם הראשונה נכבשה סלוז'בו בידי יחידות הצבא הגרמני, שהחזיקו בה עד שנסוגו בשנת 1918. אין בידינו ידיעות מדויקות על תחילתו של היישוב היהודי בסלוז'בו. כנראה שהתקיים כאן יישוב יהודי כבר בתחילת המאה ה- 18. בשנת 1764 התגוררו בעיירה 7 משפחות יהודיות (22 נפשות) ובבעלותן היו 2 בתים. מנתונים חלקיים ידוע, שהיו בעיירה בזמן הזה 3 בעלי מלאכה יהודיים: חייט אחד, כובען אחד וקצב אחד. מסוף המאה ה- 18 התקיימה במקום קהילה יהודית מאורגנת. בסלוז'בו הוקם בית כנסת בנוי לבנים, וקודש בית עלמין. כמו-כן היה במקום מקווה טהרה. לקהילת סלוז'בו היו מסונפים היישובים היהודיים אלכסנדרוב קויאבסקי (עד שנת 1906) וצ'ייחוצינק (עד שנת 1918). בעיירה פעלו החברות המסורתיות "חברה קדישא" ו"חברת תומכי עניים" (1906). ראשוני המתיישבים בסלוז'בו עסקו בפונדקאות, בחכירה ובמסחר זעיר. אחדים התקיימו על המלאכה (רובם היו חייטים). בעיירה התקיימו ימי שוק שבועיים ונערכו בה ירידים עונתיים. עיקר פרנסתם של יהודי סלוז'בו היתה על "ימי השוק" ועל הרוכלות בכפרי הסביבה. לירידה במספר אוכלוסי היהודים בסלוז'בו, שחלה במחצית השנייה של המאה ה- 19, גרם המצב הכלכלי הקשה. בשל כך היגרו רבים לערים גדולות יותר. סיבה נוספת היתה ההגבלות שהטילו השלטונות הרוסיים על מגורי יהודים ברצועת הגבול שבה שכנה סלוז'בו. הירידה נמשכה בשנות מלחמת העולם הראשונה. בגלל קירבתה של סלוז'בו לחזית הוטלה על יהודיה גזרת גירוש. גם בתקופה שבין שתי מלחמות העולם המשיכו יהודי סלוז'בו להתפרנס ממסחר וממלאכה. בעיירה פעלה "קופת גמילות חסדים" שנתנה הלוואות לסוחרים זעירים ולבעלי המלאכה. מן הרבנים הראשונים שכיהנו בקהילה ידועים לנו שמותיהם של ר' יעקב קרא ושל ר' אליעזר מרדכי, מתלמידי ר' מנדל מוורקה, שהיה אב"ד בסלוז'בו בשנת 1885. ידיעות מפורטות יותר מצויות על ר' אברהם ישעיה גליקסמאן, שנתמנה לרב בסלוז'בו בשנת 1888. בשנת 1906, כאשר נפרדה קהילת אלכסנדרוב קואיבסקי מסלוז'בו, העדיף הרב גליקסמאן את כיסא הרבנות באלכסנדרוב ועבר לשם. ילדי ישראל בסלוז'בו למדו בחדרים ואצל מורים פרטיים. בנוסף לכך למדו הילדים גם בבתי-ספר פולניים ממלכתיים. השפה הפולנית היתה שגורה בפי יהודי העיירה. בשנות העשרים הוקמה בסלוז'בו ספרייה יהודית על שם אברהם קוטשינסקי, שהיה יליד סלוז'בו ושימש בה מורה. הוא היה בעל השכלה פדאגוגית ותרם רבות לחינוך ילדי ישראל בעיירה. סלוז'בו נכבשה בידי יחידות הצבא הגרמני בימים הראשונים של ספטמבר 1939. עם כניסתם התחילו הגרמנים ברדיפות ובהתעללות ביהודי העיירה. קבוצות יהודים הוצאו יום יום לעבודות כפייה והיו גם מקרים של רצח יהודים במקום. בין הנרצחים בסלוז'בו היה אליעזר מרדכי קוטשינסקי, חבר מועצת העירייה של סלוז'בו. עם צירופו של איזור ניישאווה לרייך השלישי הלכה וגברה מצוקתם של יהודי סלוז'בו. בסתיו 1940 הוקם בעיירה גטו והוא חוסל כעבור שנתיים בערך, באמצע מאי 1942. יהודי סלוז'בו גורשו כשהם מוקפים זקיפים גרמניים. אין לנו ידיעות מה עלה בגורלם של המגורשים. כנראה שהם נשלחו למחנה ההשמדה חלמנו.